איזבלה.
איזבלה.
בס``ד חייבת לספר למישהו וזה המקום-וידויי. היתה לי כלבה והיא נעלמה/מתה ורוצה אני לשמר את זכרה(יהי זכרה ברוך). מעשה בכלבה זקנה וחכמה ששמה איזבלה היתה כלבה חמורת סבר וזאת כי חייה היו קשים וסבלה היה רב,היא גדלה בבית בפאתי תל אביב בית פולני וקר שממנו ברחה כל עוד נפשה בה,יחסם המזלזל והאדיש של בעלי הבית וילדיהם היה נורא בעבורה,כל כך רצתה חיבוק ומילה חמה שזאת העניק לה רק בעלה למוד הסבל(גם הוא)אפריים,שנפטר בדמי ימיו בן עשרים ושתים בלבד. אפרים היה הכלב של השכנה ממול,מהרגע שהגיע הכלבלב החמוד לביתה של יפה השכנה חשקה נפשה של איזבלה בצעיר החמוד אך הוא רצה כלבה רעננה ושנונה ואיזבלה לא תאמה את ציפיותיו. היא היתה בנאלית. חרף חיזוריה המתמידים של איזבלה נפצר לבסוף לבקשתה ונישא לה כדת הרועים הגרמנים,נישואיהם התקבלו בברכה אצל בני הזוג הפולנים והשכנה יפה הצעירה. אך עד מהרה נתגלה כי אזבלה הינה עקרה ואין באפשרותה להמליט,היא שקעה בדיכאון עמוק ואפריים כל כך הבין ללבה של הכלבה והעניק לה ככל שיכל חום ואהבה,נתן לה את המאכלות שיפה היתה מכינה עבורו ואזבלה כל כך אהבה אותם. בוקר קייצי אחד נתקף אפריים בשעלת קשה ואכן אישר וטרינר מומחה כי מדובר במחלה ממארת,כעבור זמן קצר נפטר הכלב ואהוב לבה של אזבלה. וכך נשארה הכלבה הזקנה שוב בודדה,מיוחמת,בבית הפולני שילדיו היו מתעללים בה קשות. את בריחתה תכננה היטב והיא הצליחה להפטר מהבית בו נולדה וגדלה. וכך טיילה לה הזקנה ובטחונה העצמי גבר מיום ליום,היא חרשה את תל אביב, ראתה בתים יפים וקטנים ראתה וילות עשירות וגדולות,היתה מביטה בעינה הרחומות באנשים זרים,אך ליבם לא שאט אליה. במסגרת הטיולים היומים שעשתה נתקלה בשכונה מוזרה ונחמדה קראו לשכונה ``משפחת אשקובינה``(אשקוביות) ושם גרו סטודנטים צעירים,אזבלה הססה אם להכנס לשכונת עוני זאת אך נמלחה בדעתה כי תנסה את מזלה גם שם. בלילות ישנה על שטיח דהוי במרכז השווארמה והמוכר כיבד את הזקנה וזרק לה מדי יום שאריות בשר. בבוקר שטוף שמש החליטה שהיא יוצאת למסע בשכונת אשקובינה, היא פיזמה שיר ישן שאפריים אהב לשיר, הרימה זנב והחלה בצעדה, ומפעכסת בישבנה. כשאך דרכה רגלה בקצה השביל פגשה נער יפה תואר נמוך קומה,פניו כשל אפריים- פני תינוק ועיניו משדרות קרבה וחום.בו ברגע ידעה אזבלה כי קנתה את לב הנער,הוא קרב אליה והיא אליו בצעדים מהוססים לפתע עיווה את פיו וצעק בקול גדול אי - ז - ב - ל -ה הו הו ,היא נתפלאה על שידע את שמה ועשתה מיד את פרצוף המסכן שהיא אלופה בו,היא קלטה שהנער אהב אותה ואף שמעה אותו אומר לשכנתו(שזאת אני
) ``זו שלי תהיה`` שמחה היא בלבה ``ידעתי שאצליח למצוא את זולתי ביום מן הימים``. וכך חייה באשקובית 44 היו במיטבם היא זכתה ליחס אוהב,נשיקות וחיבוקים, בכל יום כשהנער היה חוזר מלימודיו קבלה את פניו בעליצות ושמחה. כעבור זמן גילתה שהיחס האוהב משתנה מפעם לפעם וזכתה לקללות נמרצות כל פעם שלא הצליח הנער לפתור תרגיל(וגם כי היה הוא מזל תאומים). היא סבלה בשקט וקיוותה שהכל יחזור לקדמותו. היחידה שאהבה אותה אהבת נפש היתה מי אם לא אני ,חשבה אזבלה ``היתה עוד בחורה שכנת הנער היא מחבבת אותי לעיתים אף נישקה אותי`` ``כנראה שזה גורלי,רוב חיי אכלתי קש כל מקום שאני גרה יש שמתנכלים לי`` אזבלה התנחמה באהבת הבחורה ובאהבת חבריה הכלבים ששמוה למלכתם בשל היותה אצילית ומעמדה מכובד כי גרה אצל המשכילים. אזבלה החליטה בליבה שהיא תשאר זמן מה בדירה ואז כנראה יפנו אותה משם כי היו אמורים לעבור למקום חדשים הסטודנטים או שהיא תעזוב ותחפש לה זולה חדשה ותבנה חיים חדשים. היא לא שכחה את התקופות בחייה,לידתה ונערותה בבית הפולני והקר,נישואיה לאפריים הכלב של יפה,מותו,ותקופת מלכותה באשקובינה,ואת הצעירים היפים והמשובשים גם הם. רק אהבה אחת נותרה בלבה אל הנערה שרחמה עליה ולבה היה כשל אפריים. עלו בה מחשבות להשאר,מחשבות לעזוב, להמשיך בחיים עד שיגיע מותה הטבעי אולי, חלפה בה גם מחשבה לשים קץ לחייה כי מה לה הטעם המציאות עגומה זאת. בנתיים עברו הסטודנטים לאזור חדש והיא נזרקה,הצעיר ויתר עליה למען קצרות הרוח שנחהה עליו מידי פעם,והנערה בכתה בלבבה חרש על שלא מסכים הנער לקחת את הכלבה למעונם החדש. ועד עצם היום הזה מבכה הנערה(אני) את הכלבה האבודה שבוודאי הצטרפה למנוחת העולם יחד עם אפרים. מתגעגעת אליה לפעמים,יותר מלחברים רחוקים,כי כ-לב היה..
איזבלה.
בס``ד חייבת לספר למישהו וזה המקום-וידויי. היתה לי כלבה והיא נעלמה/מתה ורוצה אני לשמר את זכרה(יהי זכרה ברוך). מעשה בכלבה זקנה וחכמה ששמה איזבלה היתה כלבה חמורת סבר וזאת כי חייה היו קשים וסבלה היה רב,היא גדלה בבית בפאתי תל אביב בית פולני וקר שממנו ברחה כל עוד נפשה בה,יחסם המזלזל והאדיש של בעלי הבית וילדיהם היה נורא בעבורה,כל כך רצתה חיבוק ומילה חמה שזאת העניק לה רק בעלה למוד הסבל(גם הוא)אפריים,שנפטר בדמי ימיו בן עשרים ושתים בלבד. אפרים היה הכלב של השכנה ממול,מהרגע שהגיע הכלבלב החמוד לביתה של יפה השכנה חשקה נפשה של איזבלה בצעיר החמוד אך הוא רצה כלבה רעננה ושנונה ואיזבלה לא תאמה את ציפיותיו. היא היתה בנאלית. חרף חיזוריה המתמידים של איזבלה נפצר לבסוף לבקשתה ונישא לה כדת הרועים הגרמנים,נישואיהם התקבלו בברכה אצל בני הזוג הפולנים והשכנה יפה הצעירה. אך עד מהרה נתגלה כי אזבלה הינה עקרה ואין באפשרותה להמליט,היא שקעה בדיכאון עמוק ואפריים כל כך הבין ללבה של הכלבה והעניק לה ככל שיכל חום ואהבה,נתן לה את המאכלות שיפה היתה מכינה עבורו ואזבלה כל כך אהבה אותם. בוקר קייצי אחד נתקף אפריים בשעלת קשה ואכן אישר וטרינר מומחה כי מדובר במחלה ממארת,כעבור זמן קצר נפטר הכלב ואהוב לבה של אזבלה. וכך נשארה הכלבה הזקנה שוב בודדה,מיוחמת,בבית הפולני שילדיו היו מתעללים בה קשות. את בריחתה תכננה היטב והיא הצליחה להפטר מהבית בו נולדה וגדלה. וכך טיילה לה הזקנה ובטחונה העצמי גבר מיום ליום,היא חרשה את תל אביב, ראתה בתים יפים וקטנים ראתה וילות עשירות וגדולות,היתה מביטה בעינה הרחומות באנשים זרים,אך ליבם לא שאט אליה. במסגרת הטיולים היומים שעשתה נתקלה בשכונה מוזרה ונחמדה קראו לשכונה ``משפחת אשקובינה``(אשקוביות) ושם גרו סטודנטים צעירים,אזבלה הססה אם להכנס לשכונת עוני זאת אך נמלחה בדעתה כי תנסה את מזלה גם שם. בלילות ישנה על שטיח דהוי במרכז השווארמה והמוכר כיבד את הזקנה וזרק לה מדי יום שאריות בשר. בבוקר שטוף שמש החליטה שהיא יוצאת למסע בשכונת אשקובינה, היא פיזמה שיר ישן שאפריים אהב לשיר, הרימה זנב והחלה בצעדה, ומפעכסת בישבנה. כשאך דרכה רגלה בקצה השביל פגשה נער יפה תואר נמוך קומה,פניו כשל אפריים- פני תינוק ועיניו משדרות קרבה וחום.בו ברגע ידעה אזבלה כי קנתה את לב הנער,הוא קרב אליה והיא אליו בצעדים מהוססים לפתע עיווה את פיו וצעק בקול גדול אי - ז - ב - ל -ה הו הו ,היא נתפלאה על שידע את שמה ועשתה מיד את פרצוף המסכן שהיא אלופה בו,היא קלטה שהנער אהב אותה ואף שמעה אותו אומר לשכנתו(שזאת אני
) ``זו שלי תהיה`` שמחה היא בלבה ``ידעתי שאצליח למצוא את זולתי ביום מן הימים``. וכך חייה באשקובית 44 היו במיטבם היא זכתה ליחס אוהב,נשיקות וחיבוקים, בכל יום כשהנער היה חוזר מלימודיו קבלה את פניו בעליצות ושמחה. כעבור זמן גילתה שהיחס האוהב משתנה מפעם לפעם וזכתה לקללות נמרצות כל פעם שלא הצליח הנער לפתור תרגיל(וגם כי היה הוא מזל תאומים). היא סבלה בשקט וקיוותה שהכל יחזור לקדמותו. היחידה שאהבה אותה אהבת נפש היתה מי אם לא אני ,חשבה אזבלה ``היתה עוד בחורה שכנת הנער היא מחבבת אותי לעיתים אף נישקה אותי`` ``כנראה שזה גורלי,רוב חיי אכלתי קש כל מקום שאני גרה יש שמתנכלים לי`` אזבלה התנחמה באהבת הבחורה ובאהבת חבריה הכלבים ששמוה למלכתם בשל היותה אצילית ומעמדה מכובד כי גרה אצל המשכילים. אזבלה החליטה בליבה שהיא תשאר זמן מה בדירה ואז כנראה יפנו אותה משם כי היו אמורים לעבור למקום חדשים הסטודנטים או שהיא תעזוב ותחפש לה זולה חדשה ותבנה חיים חדשים. היא לא שכחה את התקופות בחייה,לידתה ונערותה בבית הפולני והקר,נישואיה לאפריים הכלב של יפה,מותו,ותקופת מלכותה באשקובינה,ואת הצעירים היפים והמשובשים גם הם. רק אהבה אחת נותרה בלבה אל הנערה שרחמה עליה ולבה היה כשל אפריים. עלו בה מחשבות להשאר,מחשבות לעזוב, להמשיך בחיים עד שיגיע מותה הטבעי אולי, חלפה בה גם מחשבה לשים קץ לחייה כי מה לה הטעם המציאות עגומה זאת. בנתיים עברו הסטודנטים לאזור חדש והיא נזרקה,הצעיר ויתר עליה למען קצרות הרוח שנחהה עליו מידי פעם,והנערה בכתה בלבבה חרש על שלא מסכים הנער לקחת את הכלבה למעונם החדש. ועד עצם היום הזה מבכה הנערה(אני) את הכלבה האבודה שבוודאי הצטרפה למנוחת העולם יחד עם אפרים. מתגעגעת אליה לפעמים,יותר מלחברים רחוקים,כי כ-לב היה..