גימס בלונד
New member
איה היא
אפור הנהר, והחול המתעופף הכה בסנוורים את עיני האוויר. בבוקר אין מנוחות זה, עת הציפורים נדמו וקניהן מתנודדים בסער, אנוכי יושב בדד ושואל את נפשי; ״איה היא״. חלפו עברו אותם ימים, בהם ישבנו קרובים קרובים איש אל רעותו; שחקנו וחמדנו לנו לצון, ויראת רוממות האהבה נפקד מקומה. אני שמתי עצמי קטן, והיא פרטה כל רגע לפרוטות קטנות ולידה בו מילים בשיח קולח. לשווא איוויתי היום, כי תשב לצידי, בעלטה זו אשר לסופה המתקרבת - בתוך בדידות הנשמה. בבדידותי יבואני שיר משירי ערבייך שגווע, אך הותיר אחריו הד בן-אלמוות; ואנחות שעותייך שלא מיצית עד תום, אמצאן מקננות בשלווה החמימה של צהרי הסתיו. מתוך כוורת העבר באות תשוקותייך לפקוד את לבבי, ואני יושב מחשה ומקשיב למשק כנפיהן.
אפור הנהר, והחול המתעופף הכה בסנוורים את עיני האוויר. בבוקר אין מנוחות זה, עת הציפורים נדמו וקניהן מתנודדים בסער, אנוכי יושב בדד ושואל את נפשי; ״איה היא״. חלפו עברו אותם ימים, בהם ישבנו קרובים קרובים איש אל רעותו; שחקנו וחמדנו לנו לצון, ויראת רוממות האהבה נפקד מקומה. אני שמתי עצמי קטן, והיא פרטה כל רגע לפרוטות קטנות ולידה בו מילים בשיח קולח. לשווא איוויתי היום, כי תשב לצידי, בעלטה זו אשר לסופה המתקרבת - בתוך בדידות הנשמה. בבדידותי יבואני שיר משירי ערבייך שגווע, אך הותיר אחריו הד בן-אלמוות; ואנחות שעותייך שלא מיצית עד תום, אמצאן מקננות בשלווה החמימה של צהרי הסתיו. מתוך כוורת העבר באות תשוקותייך לפקוד את לבבי, ואני יושב מחשה ומקשיב למשק כנפיהן.