אידיאל שכזה

[יערה היחיד]

אני עונה לך ממקום אחר לגמרי../images/Emo7.gif

אני עונה ממקום של בת שצמאה לקשר עם אמא אבל לצערי אמי נפטרה לפני 38 שנה. ולכן אולי התשובה שלי קצת שונה. אני חושבת שאילו הייתי במקומך לא הייתי מנהלת פנקס חשבונות עם אמא שלי - אם ההליכה המשותפת לבחור רהיטים גורם לה להרגשה טובה למרות שהיא לא מתחשבת בטעמך האישי , הייתי מתייחסת לזה כאל מחוייבות שיש לילד להוריו והייתי הולכת איתה. מה אמא שלך תעשה אם זה אחר כך? אם היא תרוץ לספר לחברותיה/לשכנות או לכל עם ישראל ואשתו - זה עניינה וזה לא צריך לענין אותך. ממקום של אמא אני יכולה לומר לך שאני מאוד שמחה לספר לחברותי על ימי בילוי משותפים שלי ושל בנותי - זה ממלא את ליבי בהרגשה שאני לא יכולה לתאר לך אותה במילים -

 

[ButtercupA]

עם כל הצער על האובדן האישי שלך

מה שאת מציעה זה את הפנטזיה האישית שלך ועם כל האמפטיה שאני יכולה לחוש כלפי הצער שלך והפספוס שלך, זה לא מסוג הדברים שמתחברים. לגבי המחוייבות- יש מחויבות ויש מחויבות, למשל המחויבות שלי לעזור עם מה שאני יכולה, לעזור במימוש פנטזיות? לא בהכרח נראית לי מחוייבות של ילד להוריו...(כמו מחוייבות שיש לילד להוריו ללכת איתו לקנות רהיטים

). בנוסף, את בעצם אומרת- בת טובה צריכה לעשות XYZ, אחרת היא לא בת טובה ומציעה לי להפוך את עצמי למשהו שאני לא כי זה מסתדר לך עם הפנטזיה שלך. זה מאוד לא נכון בעיני, כי זו פנקסנות עצמית. אני חושבת שאם רוצים לבסס מערכת יחסים טובה, היא צריכה להיות כנה. ואני נותנת ממקום שטוב לי בו ולא ממקום שלא טוב לי בו.

 

[עץ זית]

סליחה שאני מתערבת.....

אני קוראת כאן בפורום מדי פעם וגם מכירה הרבה מהמשתתפות מפורומים אחרים ומהחיים. אחת הסיבות שאני לא משתתפת כאן היא היותי בת לפולניה מהזן המוזכר למעלה. אם אני אתחיל לשפוך, אני רק אכנס למצוקה ולכן אני מעדיפה לשתוק. (חוץ מזה שאני אמא רק של בנים לשמחתי הגדולה מאוד כי הדוגמה שהיתה לי לאמא של בנות היתה גרועה במיוחד). אני דווקא מאוד מבינה את באטרקאפ. היא מתארת סיטואציה מאוד דומה למה שקורה אצלנו. יש את עניין הפוזה הפולנית שמי שלא חי עם זה לא יודע על מה מדובר. מכיון שאני חיה חיים נטולי פוזה, קשה לי להיות שותפה לפוזות שאמא שלי מנסה ליצור לקהל הרחב. כל בקשה של אמא שלי לתשומת לב, לקשר אישי, יש מאחוריה עוד הרבה סב טקסט. מה גם שאני יודעת שבמה שלא אבחר (ללכת איתה לקניות או לא) תהיה עלי ביקורת. עם חיוך אבל ביקורת. ממרומי גיל 40, אין לי כח וחשק להתעסק עם הערות שהיא תעיר לי ליד המוכרת בקול רם או עם העקיצות הקטנות על זה שאחותי הלכה איתה ואני לא. למזלי הגדול, יש לי אחות שמסוגלת לספוג מאמא שלי את כל הח@# והיא זאת שעושה עם אמא שלי את הדברים שאני לא רוצה לעשות. אני אוהבת את אמא שלי, אני מדברת איתה כל יום בטלפון, נפגשים לפחות פעם בשבוע, נהנים מאוד ממפגשים משפחתיים. אבל מחוץ לבית או בנוכחות קהל, אני לא מסוגלת לסבול אותה ולכן אני בוחרת לתפוס מרחק. באטרקאפ. אם הבנתי נכון, כל מה שתבחרי לעשות, תספגי ביקורת זו או אחרת בעקיפין או במישרין. מאחר ואת כבר ילדה גדולה, אני אצטט לך את שירה המקסים של גלי עטרי : "תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת, שיהיה לך טוב". אני בטוחה שאת בת טובה לאמך גם בלי לצאת איתה לקנית רהיטים.

 

[ButtercupA]

../images/Emo140.gif../images/Emo25.gif

 

[פלגיה]

זה לא רק פולנים

תקראי את הספר "ככה את יוצאת מהבית?" של דבורה טאנן, ותראי שהדברים הללו אוניברסליים. אימהות בכל העולם ובכל התרבויות לוחצות לבנות שלהן על היבלות הכי כואבות. אבל ליחסים יש תמיד שני צדדים, ותמיד צריך לחשוב על מה *אני* יכולה לעשות בהקשר הזה, ולא איך *היא* צריכה להשתפר.

 

[עץ זית]

אני יודעת מה א נ י עושה

אני פשוט נמנעת ממצבים כאלה כמיטב יכולתי. אני לא מנסה לשנות אותה כי אי אפשר. כשהיא מעבירה ביקורת עוקצנית על החינוך שאני נותנת לילדיי, על מצב הבית שלי, על למה אני לא אומרת לעוזרת לנקות פה או שם, על זה שהספרים במקום מגוריי לא יודעים לספר, למה אני לא עושה דיאטה, איך פעם הייתי יפה ורזה, למה אני גרה רחוק ממנה ועוד ועוד....אני פשוט נאטמת ומעבירה נושא. יש ימים שהיא מרגישה שהעברתי נושא ואז מתגברת עקיצות ואז אני מקצרת את השיחה. אבל להתיישב איתה בבית קפה (כי ככה היא רוצה לחגוג לי יום הולדת) ולראות אותה עם פרצוף חמוץ והערות קולניות על נקיון המקום, המחירים המופרזים והאוכל הלא מוצלח. את זה אני לא מוכנה. ובאמת כבר לא איכפת לי שהיא לא תשתנה. שתהיה מה שהיא רוצה, לא לידי. אני תמיד הייתי ילדה טובה וממושמעת ועל כך יעידו כל הסובבים אותי. אבל די. עד כאן. אכלתי מספיק מרורים ואני מסננת.

 

[פלגיה]

ילדות טובות וממושמעות הן מכה שלא כתובה בתורה

לפעמים אני מצטערת שלא הייתי קצת יותר מרדנית בילדותי.

 

[ButtercupA]

אוי, המשפט הזה- "תגידי לעוזרת לנקות במקום X"

זה משהו, נכון? ואת לא מספיק מטופחת, ולא מספיק משתדלת. וקלטתי לא מזמן משהו נוסף בהפוך על הפוך- כשאמא פולניה מקטרת על בת של מישהי אחרת, שכל הזמן עושה עבורה, ו"מכריחה אותה" ודוחפת אותה- זה בעצם אומר שהיא בת יותר טובה. זה שהיא משתדלת ככה- זה אומר שהיא אוהבת יותר ואכפת לה יותר. ככה אמא פולניה יודעת להביע אהבה- על ידי חניקה ורק ככה היא יודעת לפרש אהבה.

 

[ButtercupA]

אני חייבת להגיד לך שמה שכתבת

מאוד לא נכון. יש אמהות ויש אוניברסלי ויש פולניות- וזר לא יבין זאת... להגיד איך אני יכולה להשתפר לבת של אמא פולניה זה הדבר הכי אכזרי שאפשר להגיד, וברור שאת לחלוטין לא מבינה מה את אומרת.

 

[ButtercupA]

ואי חייבת להרחיב

הנקודה הזו שאת אף פעם לא מספיק טובה, שלא משנה מה תעשי, אף פעם לא תצליחי לעמוד בתחרות, שלא משנה כמה שתשתפרי- זה אף פעם לא מספיק טוב. אני מקווה שעכשיו זה יותר מובן.

 

[nutmeg]

ב-ד-י-ו-ק

וככה היא רואה את העולם, לא רק אותך שום דבר אף פעם לא מספיק טוב. ומכיוון שכך את פטורה מלהיות מספיק טובה כי א-פריורי אין מצב שיש משהו שהוא "מספיק טוב". הפנטזיה שנשתלה לך בראש שבכלל יש כזה מצב של להיות "מספיק טובה" רק שעוד לא הגעת לשם זו רק פנטזיה. לא מציאות. את לא חייבת לחיות את הפנטזיה הפולנית שלה. מספיק יש לך את הפנטזיות שלך (למשל שבכלל אפשר יהיה אי פעם לרצות אותה, או שבכלל יבוא יום והיא תבוא על סיפוקה - לא חשוב ממי או ממה רק שתשתוק כבר...) לשיטתי, שיח פנטזיות אף פעם לא עובד. מספיק קשה להיות בשיח מציאותי.

 

[פלגיה]

אז אני אכזרית

ואם יש לי אימא פולניה ושתי סבתות פולניות אני כנראה באמת לא מבינה כלום מהחיים שלי.

 

[ButtercupA]

כנראה שהרווחת...../images/Emo8.gif

תראי, ברור לי (וגם כנראה לעץ הזית) שאנחנו "לא באותו הדף", והמסקנה היא שכנראה לא כל אמא פולניה שייכת לזן המסויים הזה.

 

[pf26]

בלי לקרא את המשך השרשור ובהנחה שאין תוספות

והסברים שמשנים את התמונה, התחושה היא שאמא שלך באמת מעונינת בחברתך ואוהבת להיות איתך. באותה הזדמנות היא גם משוויצה בבת שלה בפני חברותיה, איזה כיף זה להשוויץ בילדים וביחסים עם הילדים. נראה לי שחבל לפספס סיור משותף עם אמא, רק בגלל המחשבה שתספר על כך לחברותיה. ולגבי טעמים שונים - לביתי (15) ולי טעם שונה לחלוטין. לפעמים היא הולכת עם חברות לקנות בגדים, למספרה וכו' ולפעמים היא מבקשת "אני רוצה ללכת איתך, אמא". אני רואה את זה כמחמאה, למרות שהיא יודעת שהטעם שלנו שונה לחלוטין.

 

[ButtercupA]

אני מכירה מקרים בהם יש כזו בעיה בקשר

שהבת בהחלטתה לא לאפשר לאמא שלה לפגוע בה יותר- ניתקה את הקשר. אני חושבת שגם אני צריכה להגיע למסקנה שלא לאפשר קיום של דברים שפוגעים בי. אמנם אני לא חייבת לנתק את הקשר (וגם אין סיבה), אבל אני יכולה לנתק את "אספקת החמצן" לתרחישים שפוגעים בי. אני לא חושבת שבמסגרת ה"מחויבות שלי לאמי" אני מחוייבת להבלגה על סגנון שלא מקובל עלי. אחת האפשרויות כמובן היא להתעלם וזו בחירה מצויינת למי שזה מתאים לה, התבגרות, צמיחה וגדילה זה גם לשמוע מה אתה מרגיש ולהקשיב לצרכים שלך בצורה מנותקת מחבל הטבור. וזה שזו אמא שלי לא מחייב אותי להכנס לפינות לא טובות עבורי. כאדם בוגר גם אמהות אמורות להתמודד עם זה.

וכמובן, כל בחירה אחרת, של מישהי שחושבת אחרת (ו"התבגרה" בדרכה היא), בהחלט לגיטימית.

 

[פלגיה]

אני חושבת שהגעת למסקנה מאוד טובה

יש ניתוק מכל מיני סוגים. יש ניתוק ממיני פעילויות שעושות לך רע, ויש ניתוק רגשי, לא להיסחף למערבולת רגשית ולא להיכנס למלכודות (שאת כבר מכירה, כי היא אימא שלך הרי). בהצלחה

 

[ButtercupA]

תודה../images/Emo13.gif