המחלקה של נוריקו סאן ..../images/Emo12.gif לוואי...
ממש לא מדוייק (לצערי) אני מחבבת ומתרשמת, אבל מעולם לא ישבתי 1 על1 עם אלבום שלו..(אבל בקרוב מגיע lust for life
) { אדוני תפוז הורידו את תפוז שבועות האהוב עלי
, רגע לזכרו
.} -כדיי לא להיות לגמרי לא מועילה, אני אדביק כאן את הביוגרפיה של איגי ממומה ז"ל ששמרתי בפורום מוסיקה אלטרנטיבית. (למרות שניבלונגים נתן כבר קישורים מעולים, בשבילי,כאחת שהאנגלית שלה איטית ועילגת להחריד, יותר קל וידידותי להכיר את תולדותיו של אמן חדש בעברית, אז למקרה שאתה כמוני..) נכתב ע"י אביטל בן יהודה איגי פופ הוא ללא ספק אחד היוצרים החשובים של מוסיקת הרוק. עם אישיות שערורייתית ודחף לשבירת מוסכמות, היווה פופ מאז סוף שנות ה-60 ועד היום את אחת מהדמויות הצבעוניות והמרתקות ביותר בעולם הרוק. חלק בלתי נפרד מן הקריירה שלו לאורך השנים היו התמכרויות להירואין, נסיונות גמילה, ואף אישפוז בבית חולים לחולי נפש. בשנות ה-90 ניכר היה שפופ כבר עבר את התקופה הקשה ביותר שלו, ובראיונות שונים שנערכו עימו הוא גילה כי שינה את אורח חייו לכיוון בריא יותר . אם בתחילת דרכו זוהה בעיקר לפי הפרובוקציות שנהג לעשות בהופעותיו, למשל חיתוך זרועו והתמרחות בדם, או התגרות בגברים שבקהל, בטענה ששכב עם חברתם, בהמשך, זכה פופ גם להכרה ככותב שירים מצוין, וכאמן במה מעולה. פופ, חובב רוק גיטרות מושבע, השפיע מאוד על מוסיקאים אחרים, כמו דייוויד בואי, Guns ‘N’ Roses, וה- Sex Pistols, שהודו בהערצתם אליו. איגי פופ נולד במישיגן, ארצות הברית, ב-21 באפריל 1947, בשם ג´יימס אוסטרברג, לאב מורה בתיכון, ולאם מזכירה. בילדותו היה פופ ילד ביישן ומופנם, עד שגילה את המוסיקה, דרכה הצליח לבטא צדדים אחרים באישיותו, כמו חושניות חזקה ואף אלימות. תחילת דרכו המוסיקלית הייתה בשנת 1966, בבית הספר התיכון, כמתופף להקת איגואנה, ממנה נגזר שמו - איגי. שנה אחרי פירוק הלהקה, הקים פופ את להקת ה-Stooges. עם ערבוב אנרכיסטי של בלוז ואנרגיה בלתי ניתנת לשליטה, נחשבה הלהקה כמקדימה את זמנה. בשנת 1968 הוחתמה הלהקה בחברת התקליטים "אלקטרה", החברה שבה הייתה חתומה להקת הדלתות. שני אלבומיה הראשונים של הלהקה, The Stooges ו- Fun House , לא הצליחו מסחרית. רק עשור לאחר מכן, עם פריחת מוסיקת הפאנק בלונדון בסוף שנות ה-70, החלו לתת לסטוג´ס את התואר "מבשרת הפאנק". במהלך שנות ה-70 עברה הסטוג´ס שינויים עד שהתפרקה עם פרישתו של פופ, שהתמכר להירואין. הייתה זו נקודת משבר בחייו ובקריירה של פופ. רק זמן מה מאוחר יותר הצליח פופ להחיות את הקריירה שלו, כשבשנת 1973 נפגש עם דייוויד בואי. בואי איחד חלק מהסטוג´ס, והפיק עבור הלהקה את אלבומה Raw Power. אלבום זה זכה להצלחה מאוחרת בלבד, ובשנת 1987 נבחר על ידי מגזין המוסיקה הנחשב "רולינג סטון" לאחד מ-100 האלבומים המומלצים ביותר. בשנת 1976 הזמין דייוויד בואי את פופ לסיבוב הופעות משותף באירופה, והם אף עברו להתגורר בברלין למשך שלוש שנים. בתקופה זו הפיק בואי עבור פופ את שני אלבומי הסולו הראשונים שלו, The Idiot ו- Lust For Life. שיתוף הפעולה עם בואי הוביל לשינוי פתאומי בכיוונו המוסיקלי של פופ, שהפך להיות נגיש יותר מבעבר, שינוי שהפתיע מבקרים ומעריצים כאחד. צאתם של שני האלבומים הרחיבה את קהל המאזינים של פופ, וסימנה תפנית חשובה בקריירה שלו. באמצע שנות ה-80 התחתן פופ, ובמקביל פתח בקריירה קולנועית קצרה. שלושת הסרטים בהם השתתף היו “צבע הכסף”, “סיד וננסי” ו"נער שוליים". בשנת 1986 שיחרר פופ את האלבום Blah Blah Blah, שהיווה את אחד משיאי ההצלחה שלו. אגב, בשיר הנושא, "Blah Blah Blah” הוא מאזכר את שמעון פרס, שהיה ראש הממשלה כשיצא האלבום. אחרי הפסקה של עשור, היה זה שוב דייוויד בואי שהפיק את אלבומו של פופ. בשנת 1990 הוציא פופ את האלבום Brick By Brick, שזכה להצלחה מסחרית גדולה עם הלהיט “Candy”. בתחילת שנות ה-90 ערך פופ סיבוב הופעות במהלכו הופיע גם בישראל. אחרי שלושה עשורי פעילות, זכה פופ בשנות ה-90 להצלחה הבינלאומית המיוחלת. האמן שנחשב בעברו לשולי ומוזר, הפך להיות אמן רוק מוערך ששומר על איכויות מוסיקליות. בשנות ה-90 הוציא פופ מספר אלבומים שזכו להצלחה: American Ceaser, שנחשב לאחד מאלבומיו הגדולים, Naughty Little Doggie ואלבום האוסף Nude & Rude – The Best Of Iggy Pop, בו מסוכמת הקריירה המוסיקלית המגוונת שלו. שיריו של פופ נחשבים לפסקול חייו של דור האיקס, והוכחה לכך אפשר היה לראות בשנות ה-90, כששירו Search & Destroy הופיע בפרסומת של נייק, והשיר "Lust For Life” הופיע בפסקול הסרט המצליח“Trainspotting”. בשנת 1999, בגיל 52, הוציא פופ את אלבומו ה-19, B Avenue . + על הסטוג´ס: ג´יימס ג´ול אוסטרברג, הידוע בשם הבמה איגי פופ, הקים את הסטוג´ס ב-1967 יחד עם חבריו לתיכון רון אשטון וסקוט אשטון ועם נגן הבס דייב אלכסנדר. תוך זמן קצר נודעה הלהקה החדשה בהופעותיה התמהוניות, והפכה לסנסציה של חוגי האוונגרד. למרות המוניטין המפוקפק, הצליחו הסטוג´ס לקבל חוזה הקלטות עם חברת "אלקטרה" המכובדת. ב-69´ הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון, The Stooges, שהופק על ידי ג´ון קייל, אך הוא כמעט לא נמכר כלל. האלבום השני, Fun House, יצא שנה מאוחר יותר ונכשל כישלון מסחרי חמור יותר אפילו מזה של קודמו. לאחר כישלונותיהם המפוארים, יצאו חברי הלהקה למסעות פרטיים משלהם בעולם הסמים, והכניסו את הסטוג´ס למצב של מוות קליני. ב-1972 פגש איגי פופ את דייוויד בואי, שהיה אז בשיא הצלחתו. בואי החליט להציל את איגי פופ וגרם לחברת "קולומביה" לחתום על חוזה עם הסטוג´ס. אז הוציאו חברי הלהקה את אלבומם השלישי Raw Power, אשר זכה אומנם לביקורות מעט טובות יותר מהרגיל, אך נכשל גם הוא מבחינה מסחרית, והלהקה התפרקה. איגי שקע בהתמכרות ממושכת להירואין ואפילו חי זמן מה ברחובות. אולם מאוחר יותר הוא חזר לעצמו והפך אפילו לאחד המוסיקאים המוערכים ביותר בעולם הרוק. רון וסקוט אשטון הקימו את New Order, שלא החזיקה מעמד זמן רב (לא להתבלבל עם ניו אורדר הבריטית שקמה על חורבות ג´וי דיוויז´ן) ולאחר שהתפרקה, הצטרף רון ללהקת Destroy All Monsters ואילו ג´יימס וויליאמסון עבד עם איגי פופ לזמן מה בתקופת הפוסט-בואי שלו. באורח פלא, לא מנעה ההתפרקותם של הסטוג´ס את הוצאתם העקבית של אלבומים חוקיים וחוקיים-למחצה, (הטובים שבהם היו Kill City ו-Metallic K.O). כ-20 שנה לאחר הקמתה של הלהקה, נחשבו הסטוג´ס, למבשרי הפאנק, ושימשו מקור השראה לדורות חדשים של צעירים זועמים ומוכשרים.