בוודאי שבטח!
1. Iggy and the stooges - Raw Power דיסק מוקדם ומייצג את כל מה שאיגי פופ ידע לתת: אנרגיה מחוספסת (בדיוק כמו שם האלבום! איזה צירוף מקרים...). כמעט כל שיר תותח, ואיגי נותן את כולו. הדיסק מוקסס במקור על ידי דיוויד בואי, שהדגיש את כלי ההקשה. יצאה לא מזמן גרסא שאיגי מיקסס בעצמו - לא שמעתי אותה, אבל קשה להאמין שהוא הצליח להרוס הרבה. בכל מקרה - your pretty face is going to hell היה ונותר שיר מקסים. 2. The Idiot "אלבום ברלין" של איגי. הופק והולחן על ידי דיוויד בואי. מאוד לא מייצג את הרוח האיגית, אבל נהדר. כבד, איטי, אפלולי, עמום בכוונה תחילה. נשמע הרבה יותר טוב כאלבום השלישי בטרילוגית ברלין של דיוויד בואי מאשר lodger. השיר הטוב באלבום הוא הביצוע המקורי של פופ ל china girl, והזעקה שלו it's in the white of my eyes שוברת את המחסום הרגשי שיוצר (בכוונה תחילה) הביצוע העצור קודם לכן (ולמי שמכיר את הגירסא של בואי, ממש אין קשר...). אגב, בואי גם "שאל" לחן של sister midnight לשיר red money בתקליטו lodger. 3. Blah Blah Blah אולי הדיסק הכי קליט של איגי. שוב, בואי הפיק והלחין מרבית מהשירים. אמנם מרבית האלבום הוא במשקל נוצה, אבל מי אמר שזה תמיד רע? יש כאן לא מעט שירים טובים: שיר הנושא (בכיכובו של שמעון פרס), shades, fire girl. את חלק משירי האלבום הלחין הגיטריסט לשעבר של הסקס פיסטולס, שהח"מ סנילי מכדי לזכור את שמו.