אח קטן...

[numik]

אח קטן...../images/Emo4.gif

שלום לכם, אני קוראת פה פעמים רבות ומצאתי את דיעותיכם מאוד מעמיקות ומעניינות. אשמח לשמוע מה דעתכם על הבעיה שלנו. לפני חודש ילדתי אח קטן לבתי ה"גדולה" (בת שנתיים). אין אצלנו בבית דראמות גדולות סביב העניין, בסה"כ רואים שלבת שלי קשה אבל אנחנו הולכים צעד צעד עם הרבה אהבה. הבעיה היא שבכל פעם שהוא מתחיל לבכות, היא מתחילה לצרוח ולבכות יחד איתו. אני מרגישה שהיא בלחץ ומצוקה כשהוא בוכה. איך להתייחס לבכי שלה? מה להסביר לה? אני עצמי לא נלחצת, אני מחבקת ומסבירה לה שהוא בוכה מכיוון שזו דרכו לדבר איתנו, ואני מבינה שזה קשה לה, ומנסה להבין איתה מה הוא רוצה. כל ההתמודדות שלי היא לבד, ואני לא יכולה לשתף משפחה או חברים כי אין כאלה שגרים קרוב (

) מה דעתכן? למה היא בוכה? איך לעזור לה? תודה וסליחה על אורך ההודעה...

 

[לאה_מ]

את יכולה לשער מדוע היא עושה את זה?

יכולות להיות הרבה סיבות להתנהגות כמו שאת מתארת. אני יכולה לחשוב על כמה: לחץ שלה מהבכי של התינוק, רצון שלה לקבל את תשומת הלב שלך דוקא כשהיא יודעת שעוד מעט תשומת הלב שלך תופנה לאחיה (כי הוא בדיוק בוכה), מחשבה שלה לאור מה שהיא רואה אצל אחיה שזוהי דרך התנהגות שמתגמלת אותך היטב, פחד שלה שמא העולם שוב לא יחזור לעולם להיות כפי שהיה לפני שנולד אחיה התינוק (וריאציה של קנאה). מכיוון שבגילה הצעיר היא כנראה לא תגיד לך בדיוק מה הסיבה, אם נדמה לך שאת יודעת את יכולה לנסות לתמלל עבורה את הרגשות שלה (את פוחדת / את עצובה וכו´) אבל אם את לא בטוחה, אני לא בעד להכניס להם סתם רעיונות לראש. נראה לי שאת נוהגת מצויין - מחבקת אותה, מתייחסת אליה, מסבירה לה. אני חושבת שזה יעזור לה. קחי בחשבון שכל המצב הזה הוא חדש מאד עבור שתיכן. תני לה זמן להתרגל.

 

[נעה גל]

זו גם יכולה להיות אמפתיה

היא כל כך צעירה בגיל שקשה לי להאמין שהיא תופשת את המשמעות השינוי שמכניס למשפחה אח חדש נוסף למשפחה. אני ממליצה לך לקרוא שני מאמרים בפורום: הראשון הוא אמפתיה מאת חנה צור. אני מאוד אוהבת אותו כי הנחה אותי איך לנהוג עם איתמר ואורן כך שלא יאבדו את האמפתיה הטבעית שלהם. והמאמר השניה הוא הקנאה מאת גליה רבינוביץ. מאמר מצוין שיסביר לך מאיפה הבת שלך פועלת ולמה קנאה (שתבטא עוד הרבה פעמים בחייה) יוצאת בכל מיני צורות ואופנים אבל כמעט לא כלפי תינוק קטן. כך הוא כך, גם אם הפרשנות שלי מתאימה לך או זו של לאה, בכל מקרה את נוהגת נכון. הבכי יעבור עם הזמן רק צריך סבלנות. וברוכה הבאה

 

[נעה גל]

כך הוא כך = כך או כך

יש לי בזמן האחרון מלא שגיאות הקלדה (הראש כנראה במקום אחר). אז, אני מתנצלת מראש ובדיעבד, לפני ואחרי על כל שגיאה שעשיתי ועוד אעשה

 

[numik]

ווהאו, תודה, ../images/Emo51.gif

ממש עזר לי להגדיר ולהסביר לעצמי את המצב. כל כך קשה להם, לקטנים האלה, שלוקחים להם את אמא... קשה לתמרן בין הטיפות: מצד אחד לתת לילד הרגשה שלא שכחו אותו למרות חוסר האונים של התינוק ומצד שני לטפח את התינוק כדי להראות לאח הגדול שאמא ואבא לא ינטשו את התינוק הנזקק ( ומכאן, הוכחה שלא ינטשו גם אותו). אשמח לשמוע עוד הרהורים ומחשבות...

 

[החתולה השחורה]

בכי של תינוק יכול להוציא כל אחד

מדעתו, הן מבוגרים והן ילדים. זה מה שבכי אמור לעשות. בתך רק בת שנתיים, וכך היא מתנהגת כשהיא יוצאת מדעתה.

 

[numik]

זו כלל לא הבעיה...

אין לי בכלל בעיה עם הבכי של הבת שלי, זה מובן מאליו שהיא בוכה כדי שישימו לב. להיפך, אני מנסה להבין את משמעות הבכי ולדעת מה לעשות כדי להקל עליה, מה לומר לה, איך להסביר את המצב. אני מסכימה איתך שלבכי של תינוקות ופעוטות יש מטרה ולכן אף פעם לא יצאתי מדעתי בגלל בכי (טוב, אולי קצת קיוויתי להיות לפעמים רחוק משם...

)

 

[zimes]

בכי בזמן בכי

אני חושבת שכבר בגיל שנה, בבכי של הדס (אחרי מכה, נפילה...), אחרי שהיו מרימים אותה, היה דולב מתמקם באותה עמדה, ועושה קולות בכי, כדי שיקחו גם אותו. התגובה שלי תמיד היתה - להגיד לו מה הוא עושה, ולקחת אותו רק אחרי שהיא נרגעת (ואני מתפנה: לא בגלל "עקרון", אלא יכולת). והוא עדיין ממשיך.....

 

[numik]

חתולה! עכשיו הבנתי...../images/Emo12.gif

למה התכוונת! מחשבה מאוד יפה, ואני בטוחה שיש בזה משהו, הבכי שלו מלחיץ ומעצבן אותה.

 

[נעה גל]

ובעברית צחה: אמפתיה

 

[ranka]

אולי יעזור

שתשתפי אותה בכל מה שמרגיע אותו. זה יכול להיות כל דבר: מוצץ - שהיא תנסה לתת לו, אוכל - בתנאי שהוא לא יונק שהיא תחזיק קצת את הבקבוק, על הידיים - אפילו שהיא קטנה, אולי כדאי לתת לה להחזיק אותו בהשגחה שלכם (על ספה ובצורה מאובטחת), הרדמה - לתת לה לעזור לנענע את העגלה או הלול. החתלה - עזרה בהגשת המגבונים,החיתול המישחה.. או כל דבר אחר שעולה על דעתכם. הרעיון הוא שהיא תהיה שותפה פעילה בכל מה שיכול להרגיע את אחיה ולהפסיק את בכיו. יכול להיות שכשהיא תיווכח שגם היא מסוגלת לעזור להרגיע אותו, היא תרגע בעצמה. אולי היא מרגישה את נוכחות האח הקטן בעוצמה רק כשהוא בוכה ובמצוקה. אולי חוויות מהסוג שתיארתי יעצימו את הנוכחות שלו גם באופן יותר חיובי. מנסיון שלנו, אחד הדברים שקירבו מאוד את אשרת הגדולה לאיילת הקטנטונת היה זה שהיא החזיקה בה בערך בגיל שנתיים וחצי. זה הסב לה התרגשות עצומה והפך את איילת למשהו מאוד מוחשי ומציאותי עבורה. אנחנו רואים את זה גם עכשיו עם אורי הקטן. כשהן מחזיקות אותו הן קורנות מאושר! הן מסתכלות עליו, מתקשרות איתו, מרגישות את חמימות גופו...חוויה. (רק צריך להקפיד שהתינוק רגוע ולשמור על בטיחות) מקווים שעזרנו במשהו, אפילו משהו קטן שלכם ערן ועירית

 

[numik]

תודה עירית

אני משתפת כמה שאני יכולה (התינוק יונק ולא משתמש במוצץ) האם לדעתכן כדאי להעלות את עניין הרגשות שלה באופן יזום ללא צמידות לבכי או להגיב אך ורק כאשר היא בוכה? נראה לי שהיא קלטה שאנחנו מגיבים לבכי/צרחות שלה והם הפכו לשהו קצת מלאכותי שהיא עושה בכל פעם שהוא בוכה. להתעלם?

 

[נעה גל]

אני לא הייתי עושה מזה סיפור ושיחות

היא בוכה? חבקו אותה, תנשקו אותה, תשיימו את הרגשות ("את מקנאה כי...", "עצוב לך שהוא בוכה...", "את מפחדת/נבהלת וכו´...". הרעיון לשתף אותה בטיפול בתינוק וגם ללמד אותה דרכי הרגעה הוא מצוין.

ל-ranka

 

[החתולה השחורה]

אכן התכוונתי לאמפתיה. פסיכולוגים

טוענים שאמפתיה מתפתחת רק בגיל 5. לדעתי זה מתרחש הרבה קודם, ובכיו של בנך מעיק על ביתך, שהיא למעשה חסרת אונים. הזמיני אותה לעזור לך להרגיע אותו, ולמדי אותה את הדרכים בהן היא יכולה לעשות זאת (להביא לו בקבוק, ללטף ואפילו לעזור בהחתלה-היא יכולה למשל למרוח את המשחה על הטוסיק).