אח(ו)ת את השניה
.."די אין לי כח יותר..בואי נעשה הפסקה..." ככה צעקתי לך והתיישבתי על הרצפה באמצע כל הקרטונים והאריזות... בין סלילי הדבק והעיתונים הישנים שאיתם עטפנו את הצלחות והכוסות ... .."שניה אני כבר באה.." צעקת לי מהחדר השני..כעבור דקה הופעת עם חיוך ערמומי ..מה כבר מצאת עכשיו ..חשבתי לעצמי..כי אני מכירה אותך , את מתה על הקטעים האלו שעוברים דירה ורק בשביל לעשות לי סדר בתמונות ובמכתבים ישנים וכל מיני שטויות כאלו... ואפשר להבין אותך כי אני לא זורקת כלום ..אז בשבילך שאמרתי לך בואי תעזרי לי זה היה כמו להזמין ילד לבקר בחנות צעצועים..... והבאת אתך קופסת נעליים קטנה... "כתוב על זה אישי.." אמרת לי ובעיניים מתחננות ביקשת ללא קול לשאול ..-מה זה..- הצצתי וחייכתי...עצמתי לרגע את עיניי ובאחת חזרתי לתקופת תחילת השירות הצבאי..הקופסא שבידך הכילה התכתבות של אהבה ... אהבת בוסר, אהבה של ילדים.. אהבת נעורים בין שריונר לג´ובניקית...חחחחחח...יאללה מי היה מאמין שכעבור שש שנים המכתבים האלו שעשו לי אז את היום ייראו כל כך רחוקים ממני... ובגלל שזה היה כל כך מזמן ובגלל שאת בכל זאת אחותי הקטנה אז אמרתי לך .."יאללה תציצי אבל מה שאת קוראת תקריאי בקול..שגם אני אוכל להיזכר "...וככה העברנו שעתיים ..בקריאה שלך ועם הסברים שלי בגוף ה"סרט"...וצחקנו אפילו עד דמעות... איך שהרגעים האלו של אז נראים כל כך רחוקים ואפילו פשוטים.. את נהנית כל כך מלגלות עוד צד בעולמה של אחותך הגדולה שבד"כ לא מגלה לך כלום... ואני נהניתי להיזכר ב"יחד" הזה שלנו כמו שהיה פעם ..שלי ושלך שנעלם מאז שעזבנו את הבית... ונזכרתי בקולה של אמי מהדהד ,אז כשהיינו קטנות , ובאותו חדר ..רבות על כל שטות.. היא תמיד היתה אומרת לנו בתוכחה - אתן לא מבינות שאחיות זה דבר מיוחד וכשתגדלו עוד תלמדו להעריך זאת כי יהיו רגעים שתגלו שבאמצע הבדידות - יש לכן תמיד אחת את השניה..
.."די אין לי כח יותר..בואי נעשה הפסקה..." ככה צעקתי לך והתיישבתי על הרצפה באמצע כל הקרטונים והאריזות... בין סלילי הדבק והעיתונים הישנים שאיתם עטפנו את הצלחות והכוסות ... .."שניה אני כבר באה.." צעקת לי מהחדר השני..כעבור דקה הופעת עם חיוך ערמומי ..מה כבר מצאת עכשיו ..חשבתי לעצמי..כי אני מכירה אותך , את מתה על הקטעים האלו שעוברים דירה ורק בשביל לעשות לי סדר בתמונות ובמכתבים ישנים וכל מיני שטויות כאלו... ואפשר להבין אותך כי אני לא זורקת כלום ..אז בשבילך שאמרתי לך בואי תעזרי לי זה היה כמו להזמין ילד לבקר בחנות צעצועים..... והבאת אתך קופסת נעליים קטנה... "כתוב על זה אישי.." אמרת לי ובעיניים מתחננות ביקשת ללא קול לשאול ..-מה זה..- הצצתי וחייכתי...עצמתי לרגע את עיניי ובאחת חזרתי לתקופת תחילת השירות הצבאי..הקופסא שבידך הכילה התכתבות של אהבה ... אהבת בוסר, אהבה של ילדים.. אהבת נעורים בין שריונר לג´ובניקית...חחחחחח...יאללה מי היה מאמין שכעבור שש שנים המכתבים האלו שעשו לי אז את היום ייראו כל כך רחוקים ממני... ובגלל שזה היה כל כך מזמן ובגלל שאת בכל זאת אחותי הקטנה אז אמרתי לך .."יאללה תציצי אבל מה שאת קוראת תקריאי בקול..שגם אני אוכל להיזכר "...וככה העברנו שעתיים ..בקריאה שלך ועם הסברים שלי בגוף ה"סרט"...וצחקנו אפילו עד דמעות... איך שהרגעים האלו של אז נראים כל כך רחוקים ואפילו פשוטים.. את נהנית כל כך מלגלות עוד צד בעולמה של אחותך הגדולה שבד"כ לא מגלה לך כלום... ואני נהניתי להיזכר ב"יחד" הזה שלנו כמו שהיה פעם ..שלי ושלך שנעלם מאז שעזבנו את הבית... ונזכרתי בקולה של אמי מהדהד ,אז כשהיינו קטנות , ובאותו חדר ..רבות על כל שטות.. היא תמיד היתה אומרת לנו בתוכחה - אתן לא מבינות שאחיות זה דבר מיוחד וכשתגדלו עוד תלמדו להעריך זאת כי יהיו רגעים שתגלו שבאמצע הבדידות - יש לכן תמיד אחת את השניה..
הסיפור אמיתי?... או שזה הכל מהראש?...