אחת מיני רבות

[zilit5]

אחת מיני רבות

איבדתי את היקרה לי מכל לפני כשמונה שנים בגיל 22 , נכון להיום חשה אבודה, בודדה ... מעולם לא עיבדתי את הכאב באובדן הגדול . רק היום לאחר משברים גדולים כל כך אותם חוויתי בשנים האחרונות התחלתי סוף סוף לטפל בעצמי. אני מאלה שאצה רצה להם הדרך מבלי להביט לאחור.... מתוך תחושה שזו הדרך הנכונה להתמודד ...... מסתבר שטעיתי ... השיעור היומיומי שלי הוא ההבנה כי כנראה אין קיצורי דרך ומאידך האם המודעות לכאב, לצער ולפצע הגדול והאחרים שהגיעו בהמשך תוביל ביום מן הימים לשקט נפשי , תקווה ותחילתה של דרך חדשה ?? הספק מכרסם

 

[S u n n y 1]

בורה הבאה ../images/Emo140.gif

קודם כל ברוכה הבאה, אני מקווה שהצטרפותך לפורום תקל עליך את תחושת הבדידות. את מוזמנת לשתף ולחלוק את מה שבליבך ככל שתרגישי. שנית, אני יכולה לספר לך מתוך מה שאני חוויתי את האובדן שלי, ללא ספק המודעות לכאב לבסוף שיחררה ועודנה משחררת אותו. אימי נפטרה לפני 15 שנים כשהייתי בת 10 בלבד, ורק היום מוצאת בתוכי את המקום להתאבל עליה. 15 שנים חייתי עם הכאב ועם הפצע הזה בליבי והנה עכשיו אני עוברת את תהליך ההתאבלות עצמו על אימי. יש ימים שאני מרגישה כאילו הכל קרה רק אתמול. וזה לא קל בכלל. גמני הגעתי לטיפול מתוך משבר - הגעתי לתחתית כמו שאומרים, הייתי כבר מפורקת ומפוזרת בתוכי מתוך כאב, ומתוך רצון כל כך חזק שיהיה איזשהו מישהו שיוביל אותי ויחזק אותי ... וכשראיתי שאין כזה בנמצא למדתי על בשרי שאני זאת שיכולה לעשות זאת עבורי. אבל בדרך ראיתי שכדי להתחזק אני צריכה להתאבל - גם אם עברו כבר 15 שנים - ורק מכאן תבוא לי ההקלה והשחרור! לתת לכאב מקום בתוכי בכדי שאוכל אחר-כך לתת לו לצאת לחופשי עד כמה שניתן. כשהתיישבתי אצל הפסיכולוגית שלי נוכחתי לדעת עד כמה האובדן שלי השפיע על כל תחום בחיים שלי, ואיך אני חוזרת על אותם דפוסים והתנהגויות שכולם תוצאה של התהליך שלא הושלם. למשל - לא נפרדתי מאימי "כמו שצריך" וחיפשתי לי מקומות בהם אוכל לעשות כן ולהשלים את הפרידה. דברים כמו חרדת נטישה וכו' וכו' שצריך להתמודדד איתם. מצאתי את עצמי "מנצלת" הזדמנויות לבכות - למשל בפטירתם של אנשים שהכרתי וזאת בכדי לבכות את כל מה שלא יכולתי כשהייתי עוד ילדה. היום בעזרת הטיפול אני מוצאת בתוכי את המקומות ונותנת לעצמי את האפשרות להבין שזה בסדר לכאוב ולבכות ולהתפרק בלי יסורי מצפון. אני חושבת שאצל כל אחת זה אינדוידואלי אבל אם את מרגישה בתוכך את הצורך לא לקצר את הדרך ולהתמודד עם הכאב שלך - הרשי זאת לעצמך ודעי שזה חלק מהתמודדות שלבסוף תחזק אותך. חושבת שזה נפלא שהתחלת בטיפול וגם אם יהיו ימים קשים, זכרי שזה יחזק אותך בסופו של דבר, וחוצמיזה את תמיד מוזמנת לבוא לפה לשפוך את הלב...מקווה שתרגישי בבית במהרה.

 

[S u n n y 1]

ברוכה הבאה..כמובן

 

[איחוד האחת]

שלום לך

אכן....אחת מיני רבות...עם רגשות ותחושות דומות... מוכרות... ואכן אין קיצורי דרך...הדברים ממתינים להם בצד עד שהם יכולים להרים ראש ולהתפרץ, וזה יכול לקרות בכל רגע ובכל מקום ולעיתים ממשהו כל כך קטן ולא קשור... ההחלטה לטפל בדברים חשובה מאוד. היא ללא ספק לא קלה... אך גם אם היא קשה ומעמידה אותך אל מול אותם דברים שודאי העדפת לשכוח ולא לראותם מולך...תהיה לה השפעה על המשך חייך ויכולה רק לברך על כך... ו...כן...יודעת גם לומר מניסיון, שההתמודדות דרך המודעות וההבנה אכן מובילה לשקט הנפשי ואל דרך שונה ואחרת...הדברים לא יעלמו ולעיתים במקומות שונים של החיים ישובו ויצופו יכאיבו מדי פעם ויהיו "שם" אך ממקום שונה ואחר אם יטופלו ויעובדו נכון...

ברוכה הבאה אלינו

שתפי ככל שירגיש לך נכון וככל שיתאים לך. כאן בשבילך...

 

[כנפיים לבנות]

zilit5

ברוכה הבאה

הרבה אנשים "בוחרים" בדרך ההתמודדות הזו.. אבל בסופו של דבר מגיע הרגע שבו מוכנים להתמודד עם הדברים האמת.. זה תהליך בהחלט לא קל... ואני מאוד מקווה שאת לא עוברת אותו לבד.. בכל מקרה.. אנחנו כאן כדי לעזור ולתמוך מתי שתצטרכי.. שיהיה יומטוב!!

 

[אמאל4]

ברוכה הבאה מקווה שאוכל...לעזור

 

[סְקָאלִי]

ברוכה הבאה צילית! ../images/Emo39.gif

[או שמא זילית?... לא בטוחה איך לקרוא את זה]. גם אני שמחה לשמוע שהתחלת בטיפול, ואני חושבת שהוא יכול להביא להרבה טוב. אל תוכיחי את עצמך על כך שלא התחלת בזה קודם. כנראה שלא היית מסוגלת קודם להתמודד עם זה. לנפש יש מנגנוני הגנה על עצמה, ואחד מהם הוא הדחקה. אל דאגה - הכאב שם ... זה נשמע קצת אירוני, אבל בעצם אף פעם לא מאוחר להתאבל, לעבד את האבל, ולמצוא את הדרך לשלב אותו בחייך בצורה בעלת משמעות. זכרי שכאן יש לך תמיד בית חם ובועה מוגנת, שבה יוכלו תמיד להציע עידוד ומיכה. מקווה שתישארי עימנו. את מוזמנת גם להציג את עצמך בשרשור ההיכרות. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=983&msgid=50244338