אחשל

[ענן כבד]

אחשל

גם אני לא ידעתי שחלית במחלה . אבל כן אני מקווה שהחלמת. כעת אני בטוחה שאתה מבין יותר את הכאב שלי ולכן אשחרר מעט מהתחושות בני נלקח בסערה בן צעיר בן 17 מהמחלה . אני לפני אזכרה של חמש שנים ואין מילים היכולות לתאר את מה שקורה לי . הגעגועים הם ללא נשוא ורק מעטי מעט מבינים מה כוללת המילה געגועים . החיים בחלקם נעצרו . ואני לא מדברת ממה שאני נהנתי זה לא משנה. מרגע שהפסדתי במלחמה ובני איננו המלה שמחה לא קימת } . אלא על נער צעיר שאהב לחוות , לבלות ולחיות . ובאחת נגדע . אין הסבר להתפרצות המחלה , אין הסבר למה בני נפגע ונעלם . אין הסבר ואני שוקעת בתהומות הסבל . במיוחד בעת הזאת .ואין אין ניחומים .

 

[BennyKa]

ואף על פי כן החים נמשכים

אם אפשר לדרג את רמות האובדו אז לאבד בן או בת עומד בכמה דרגות מעל הכל ואף על פי כן ולמרות הכל החיים נמשכים ומה יועילו היסורים העצמיים? האם יחזירו את המתים? לצערי לא -לכן יש רק דבר אחד הגיוני לעשות והוא לחזור לחיים ולהמשיך לחיות אין זה מקטין את האבל זה לא מפצה על האובדן זה רק מקל על המשך שהותנו בעולם זה - אחרי 120 כולנו ניפגש שוב אבל בכל מקרה הסבל והיסורים מיותרים לחלוטין האם הזיכרון הטהור של הבן שהלך לא יותר יפה ומרגש מההתיסרות על לכתו? מאחל לך שבת נעימה חיבוק חם ומבין בני

 

[ענן כבד]

על התיחסותך -

והנסיון לשנות מבט ולו לרגע . אני רוצה לומר תודה . בני חלה לפתע בלוקמיה . עד שניסנו לקלוט מה נפל עלינו .ועל מה מדובר .אבדנו את הילד ומאז חשך עולמנו .

 

[BennyKa]

אכן לויקמיה מחלה נבזית

איבדתי את רעייתי האהובה לאותה לויקמיה לפני כחצי שנה לאחר מאבק של כ20 חודשים החלק המתסכל הוא שמלויקמיה אפשר להחלים ובפרט ילדים ובמקרים שלך ושלי הגורל רצה אחרת וזה כואב וזה יכאב ולא יעזוב ובכל זאת אני מתעקש לומר לך ולמשפחתך יש להמשיך הלאה - בשמחה, בשמחה אהובנו שהלכו לא היו רוצים לראות את הסבל וההתיסרות חסרת הטעם נזכור את היופי ואת השמחה ונמשיך לחיות טוב ולטפח את הזיכרון אבל בלי כאב ככל האפשר שבת שלום והרבה כח בני

 

[liat1953]

ענן כבד-ימים אלו קשים לך זה ברור

אך יחד עם זה את בחרת לא להרים את הראש ולהמשיך הלאה וחבל שאר בני המשפחה בטוחני שלא רואים זאת בשמחה,עבורם את חייבת לשנס מותניים לאגור כוח ולהמשיך... להוריד את הראש ולא להמשיך ולמשוך כלפי מטה זה הדבר הקל ביותר אך להישיר מבט ולהרים את הראש יחד עם הסובבים אותך שמצפים לזה...נכון שלא קל אך את חייבת זאת למענם,למענך ולמען זכרו של הבן שלא היה שמח לראותך כך. מקוה שאחרי האזכרה תמצאי את הדרך והכוח להמשיך אחרת והמלה שמחה היא לא מילה רעה,חפשי כל מה שיעשה לך טוב. שבת נעימה ורגועה לך ליאת

 

[ענן כבד]

ליאת שלום

תודה שענית לי . חשבתי עליך השבוע . כן אני בתקופה קשה . מנסה בכול הכוחות לנשום .

 

[eaz1514]

../images/Emo45.gif למרות שבאיחור , מפאת מחלה כמה ימים לא

תפקדתי, אני מסכימה עם כל מילה של ליאת. ענן כבד ודאי תגיד שכל אחד מרגיש אחרת ואין לה שליטה על מה שקורה לה אבל גם אני חושבת שצריך להתאמץ ולמצוא את הדרך להמשיך לחיות לצד הכאב, תמיד יהיו ימים יותר קלים ויותר קשים, החגיםמזמן איבדו את משמעותם וקשה יותר לתפקד כשכולם מתרוצצים ונרגשים לקראת החג. אבל דרוש כח רצון, צריך רק לרצות ולנסות להביט קדימה ולא אחורה, לזכור רק את טוב שהיה ונצור לעד בליבנו ולהשתדל להתחמק מהזכרונות הרעים כשהם מגיעים ובמלחמה הזאת כל הדרכים לגיטימיות, חופשה, בילוי, חברים, לפעמים סתם טיול עם הכלבה במקרה שלי לפגוש אנשים, שיחות חולין עם השכנים . כולנן חולקים את הכאב, אני יודעת שלענן כבד שבוע קשה לפני האזכרה ה-5, תקוותי שתצליח להרים את הראש ולראות שיש דרך אחרת ושלפעמים גם לנו זורחת השמש מבעד לעננים. באהבה אילנה אמא של רונן

 

[camitt]

ענן כבד

בני נלקח ממני לפני שמונה חודשים ,לא הספקתי להפרד ממנו , בבוקר ראיתי אותו בריא שמח וטוב לב ואחה"צ הודיעו לי שהוא כבר לא בין החיים, אני לפעמים ככה חושבת לעצמי אם היה חולה אז היה לי את הזמן להפרד ממנו, אולי זה היה מקל עליי,זה כ"כ כואב לי שלא זכיתי להפרד ממנו. זה יישמע אוליי מטורף אבל אני "מקנא" באנשים שכן היה להם את הזמן להפרד, געגועים קיבלו משמעות אחרת ,אלה געגועים שלא יבואו על סיפוקם כי הוא לא יחזור, כל יום אני נפרדת ממנו מחדש,אך יחד עם זאת אני מנסה להמשיך ,ליפול לתהומות זה קל אך קשה ביותר לחיים, להשתדל לחזור למסלול חיים זה קשה מאוד ,אך מקל על החיים. הדבר היחיד שמנחם אותי הוא שגם אני זמנית פה .בסוף נפגשים.בינתיים החיים ממשיכים אם נרצה או לא נרצה.

 

[BennyKa]

נסתרות דרכי הגורל

אם לאבד בן זה קשה אז כשזה פתאומי זה קשה פי כמה וכמה אבל למרות שכאב האובדן הוא עצום אפשר להתנחם בעובדה שנחסך מאיתנו הסבל הכאב והייסורים שכרוכים במחלה קשה נכון לפעמים יש זמן להפרד אבל לא תמיד הפרידה הזאת יפה או כזאת שאחר כך נעים לזכור אני וילדי זכינו להפרד מרעייתי האהובה בצורה יפה עם הרבה זכרונות יפים ואני מודה על כל אלה כי הם אלה שנותנים לילדי ולי את הכח והשפיות להמשיך אבל היו גם המון קשיים וכאבים שיתוקים ותלות מוחלטת , מצבים בהם האדם מאבד את כבודו כשאינו יכול לסיע לעצמו בדברים הקטנים ביותר - וגם מצבים של סבל וכאב בלתי נתפס של בן משפחה אהוב ואי אפשר לעזור והמורפיום גם הוא לא עוזר כל אלה נחסכו ממך ומבנך ולכן איו מקום להשוואה ולא לקינאה האמיני לי אינך רוצה להיות שם אם תשאלי אנשים האם הם היו מתחלפים בצרותיהם עם מישהו אחר התשובה היא בדרך כלל לא וסלחי לי על בנוטות החרא שלי עדיף על זה של מישהו אחר החיים נמשכים זה טבע העולם ואין בידנו לשנותו אלא רק לקחת ממנו את הטוב נכון אמרת שכולנו נפגש בסוף אז הרשי לצרף לך את השיר הבא: מישהו יהודית רביץ מילים: אהוד מנור לחן: מתי כספי מישהו, מישהו דואג, דואג לי שם למעלה. בא והדליק, כמה כוכבים והם נופלים אחד אחד. אנו סובבים בשתי דרכים שונות, יום ולילה לאורכם. עייפים ורעבים ומחכים לאות, בנתיביי אבק וזמן. אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות, ניפגש בתום ימים רבים, בתום הרבה לילות, אני יודעת שאתה קרב עכשיו, אביב חלף,קיץ נאסף.. והגשם שב. מישהו, מישהו דואג, דואג לי שם למעלה. בא ואסף, כמה כוכבים השיב אותם אחד אחד. אנו סובבים בשתי דרכים שונות, יום ולילה לאורכם. עייפים ורעבים ומחכים לאות, בנתיביי אבק וזמן. אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות, ניפגש בתום ימים רבים, בתום הרבה לילות, אני יודעת שאתה קרב עכשיו, אביב חלף,קיץ נאסף.. והגשם שב. שתהייה שבת טובה לכולנו בני

 

[ר ש פ י ם]

השיר הזה נפלא

שיר נותן כח שיר תקווה.

 

[yazi22]

הנחמה היחידה

חשבתי על זה שהעובדה שבכלל לא הספקנו להפרד מקשה עלי מאד מאד. אבל מצד שני, הנחמה היחידה שלי היא שעמר לא הספיק להתכונן או לחשוש ממותו אפילו לשניה אחת, וזאת היא זכות גדולה. כתבתי על זה בקטע "זה לא אני".

 

[אחשל]

../images/Emo51.gif ../images/Emo24.gif

החלמתי, וזה היסטוריה עבורי - הסיבוב השני היה לפני כ- 12 שנים. אני לא בטוח שזה מעיד על היכולת שלי לבין את התמודדות שלך כאם עם האובדן הנורא שנפל עלייך, אבל זו ללא ספק התנסות שהביאה לשינוי מאוד משמעותי בחיים שלי.

 

[ענן כבד]

אחשל .

אף אחד לא יכול להבין את מה שאמא חווה כאשר היא מאבדת בן בסערה צדקת . התכוונתי אולי לרגעי הזדהות . והתפלסמות לא תעזור . עשיתי כול מאמץ אפשרי לגדל בן תאב חיים שמרתי ושמרתי במיוחד עליו . ואלהים החליט אחרת . וזאת צעקתי .

 

[שרון123]

ליבי איתך, כל כך איתך../images/Emo23.gif

עדיין לא חווינו אזכרה, אז קשה לי לדמיין עד כמה זה קשה וכואב. מקווה שכמה ימים אחרי האזכרה, תצליחי להרים את הראש, ולהפעיל בכח את הריאות שיתחילו שוב לנשום. גם אצלי הנשימה לא תמיד מגיעה באופן טבעי, ואני מוצאת את עצמי מנסה בכח ומכריחה אותי לנשום. הכאב נוראי, בכל יום, בכל שעה, בכל דקה. בבוקר, בלילה, אחה"צ. בשמחות, בחגים, בימים מיוחדים ובימי חול הכי רגילים. כלום לא מנחם - אני שחשבתי שהייתי מוכנה למותה, אחרי 7 שנים של מלחמה איומה ונוראית במחלה, חשבתי שיותר רע לא יכול להיות. אלוהים כמה שטעיתי! אלה סדרי גודל אחרים בכלל של כאב. אלה ייסורים שאף אחד חוץ מאיתנו, לא יכול לדמיין לעצמו שקיימים בכלל. אנחנו כ"כ מנסים להמשיך הלאה עבור הילדים הקטנים שלנו, וזה כל כך קשה. אני שכמעט ולא בוכה, שמחזיקה מעמד ימים ארוכים בלי להראות את הקושי החוצה, קרסתי במסיבת יום ההולדת של הקטנצ'יק שלי. ברגע שהמפעיל הוציא מצנח הפעלה שהזכיר לי את ימי ההולדת של הבת, אני פרצתי בבכי מטלטל, כזה שמערבב כל איבר בגוף, בכי נוראי, בקול רם. מזל שהמוזיקה היתה חזקה, וכולם היו עסוקים במסיבה. כל כך כואב כשלא מצליחים לשמוח עבור הילדים שנשארו לנו. ועכשיו פורים מתקרב, החג האהוב על ירדן.... אין לי מושג איך אנחנו שורדים את השבוע הזה. לפחות אנחנו כאן ביחד, טוב לדעת שיש מי שמבין.....

 

[yazi22]

אנחנו כאן. ביחד.

 

[ר ש פ י ם]

החיים ממשיכים

אין אופציה אחרת מאשר לשנס מותניים למענם למען הילדים האחרים למענינו.

 

[yazi22]

איתך כל הזמן

אני כאן. מקווה שלא באיחור. מחבק ומשתתף ביום הזה.

 

[ר ש פ י ם]

כן, החיים נמשכים

אמנם אין נחומים אך יקירנו לא רוצים שנשקע באבל ובכאב עבורם ועבורינו, אנחנו חייבים להמשיך להוציא מתוך החיים את המקסימום זו צוואתם!