גם לנו היה אחה"צ קשה.
הבן שלי התעצבן על אחותו הקטנה ובאיזשהו שלב הוא הפך את הכסא על הריצפה ולי נמאס לגמרי מהצורה הזאת שכל פעם שמרגיזים אותו הוא זורק כל מה שבהישג יד, הודעתי לו שאין יותר מצבים כאלה ועכשיו הוא הולך לחדר להרגע. הוא לא הסכים. תפסתי אותו בכח בחדר שלי (ברח לשם), התחיל לבעוט בי ולהשתולל. תפסתי לו את הידיים והרגליםם והוא בכה וצעק ללא הרף. לא הצלחתי להרגיע אותו (כנראה שגם אני הייתי לא רגועה) ואמרתי לו שאם הוא לא מפסיק להכות, כל מכה הוא נשאר עוד חמש דקות בחדר. וכך היינו בחדר שעה וחצי. בלי לנקות את הבית (מוקדם הבוקר ניקיתי) נשענתי על הדלת כדי שלא יצא ואפילו קצת נימנמתי בזמן שהוא שכב על המיטה. היום - כאילו כלום לא קרה, מחבק אותי חזק חזק ורוצה לשבת עלי, איפה שלא אשב. ושלא תחשבו, אחריו התחיל הסיפור עם הבונבוניירה עד שאבא נתן שאגה, הכניס אותה לחדר להרגע. עכשיו היא התחילה שוב, אז הצעתי לה להסתכל על השעון לבחור שעה ואז אני עוזבת את המחשב והולכת להיות רק אתה. ההצעה התקבלה. יש לי עוד טיפונת אויר לנשימה. שבת שלום. רנה
