אחר הצהריים
היום בשיחה עם המחנכת של בני, חשבתי לעצמי שאני פוגשת את הילד כאשר הוא לא "על" ריטאלין. וכל המפגשים שלנו, ההורים, איתו בבית זה סביב ויכוחים, אי הסכמות, נזיפות, עונשים ואין לנו כמעט מפגשים חיוביים. אני מרגישה מאוד מתוסכלת כי הילד הוא ילד טוב, חמוד, בעל לב רגיש ואוהב. שוחחתי עם בעלי וקשה לי עדיין לשכנע אותו לבלום עצמו יותר וליצור במכוון חוויות חיוביות עם הבן. הוא עדיין נוזף בו המון, כועס עליו ו"מחנך" אותו על ידי עונשים. מי עוד מרגיש כמוני, למי יש דרכים שעובדות לעידון והטבת היחסים בבית?
היום בשיחה עם המחנכת של בני, חשבתי לעצמי שאני פוגשת את הילד כאשר הוא לא "על" ריטאלין. וכל המפגשים שלנו, ההורים, איתו בבית זה סביב ויכוחים, אי הסכמות, נזיפות, עונשים ואין לנו כמעט מפגשים חיוביים. אני מרגישה מאוד מתוסכלת כי הילד הוא ילד טוב, חמוד, בעל לב רגיש ואוהב. שוחחתי עם בעלי וקשה לי עדיין לשכנע אותו לבלום עצמו יותר וליצור במכוון חוויות חיוביות עם הבן. הוא עדיין נוזף בו המון, כועס עליו ו"מחנך" אותו על ידי עונשים. מי עוד מרגיש כמוני, למי יש דרכים שעובדות לעידון והטבת היחסים בבית?