אחרי שמונה חודשים...
אהלן, לפני כשמונה חודשים פרסמתי פה הודעה שנמאס לי, שנמאס לי מלהיות שמנה. אז עברו שמונה חודשים ואני מוקידה לאט לאט, ירדתי 15.5 ק"ג, שזהלא המון, אבל זה משהו, לפי מה שהדיאטן אומר יש לי עוד 12 קילו לרדת, לפי מה שאני רוצה, אני רוצה לרדת יותר, אבל החלטנו (הדיאטן ואני) שנגיע למשקל היעד שהוא ממליץ עליו, ומשם נראה. הפעם האחרונה בהשקלתיכמו היום הייתה לפני ארבע שנים בערך. ומה אומר לכם, החיים הרבה יותר קלים לי כשאני פחות שמנה, מכל הבחינות. זה נורא עצוב, מי כמוני יודעת, אבל כמעט הכל אחרת. בהתחלה זה נורא עצבן אותי, שבחורים שהכרתי עוד קודם, וגם לפני היו נחמדים אלי, פתאם נהיו עוד יותר נחמדים. אמרתי לעצמי, רבאק, אני בדיוק אותה אחת, עם יותר שומן או עם פחות שומן. היום אולי זה כבר פחות מעצבן אותי, אולי איכשהו אני משלימה עם זה שהעולם מעווט, ומבטיחה לעצמי שאני לא אהיה כזו, יודעים מה? אני לא צריכה להבטיח לעצמי דבר כזה, כי אני לא כזו ולא אהיה כזו, אני אוהבת ואוהב אנשים בגלל מה שהם מבפנים. ואולי זה הפלוס בלהיות שמנה או שמנה לשעבר, שיש לי את המודעות הזו. מן הסתם אני מרגישה היום הרבה יותר טוב עם עצמי, ונחמד לי ללכתלחנותשל בנות רגילות ו-וואלה, הבגדים שם אשכרה עולים עלי, אפילו שלפעמים אני חושבת שהם נורא מכוערים (אני מאד לא טיפוס של צו האופנה, יש לי טעם מאד שונה), אבל אני רק נהנת מזה שזה עולה עלי, והולכת. השלב הכי קשה בדיאטה כמו בכל דיאטה שעשיתי היה ההתחלה, עוד לפני שהתחלתי להוריד, עכשיו שאני בשוונג ושאני מורידה זה כבר יותר קל מה גם שמתחילים להתרגל לאורח החיים הזה של כן, לחשוב על כל דבר שאני מכניסה לפה שלי, אין מה לעשות, אם לא אהיה מודעת לכל דבר, אני יודעת שאשמין. אני לא מרעיבה את עצמי, ואני עושה את זה תחת פיקוח, נפגשת עם דיאטן פעם בשבוע. ואפרופו הדיאטן, הוא כל כך עוזר לי, ועצם התמיכה הזו, זה גם מעבר לתזונה נטו, הוא גם מדבר איתי, מעין דיטאן פסיכולוג, שנותן לי יד ועוזר לי לאורך כל הדרך. אם מתחשקלי לאכול היום גלידה, אני אוכלת גלידה, אבל אני יודעת על חשבון מה זה בא, ומה לא אוכל בגלל זה היום. וכל החוכמולוגים שאומרים לי שזה להשתעבד ושזו הגזמה לספור כל הזמן קלוריות ולחשוב על כל מה שאני מכניסה לפה, צר לי, אבל זו המציאות, ואין לי ברירה אחרת, וכנראה שכך זה יהיה כל חיי, בשאיפה לרדת ולשמור על המשקל הרצוי. טוב, כתבתי הרבה יותר ממה שאני נוהגת, אז אעצור פה...
אהלן, לפני כשמונה חודשים פרסמתי פה הודעה שנמאס לי, שנמאס לי מלהיות שמנה. אז עברו שמונה חודשים ואני מוקידה לאט לאט, ירדתי 15.5 ק"ג, שזהלא המון, אבל זה משהו, לפי מה שהדיאטן אומר יש לי עוד 12 קילו לרדת, לפי מה שאני רוצה, אני רוצה לרדת יותר, אבל החלטנו (הדיאטן ואני) שנגיע למשקל היעד שהוא ממליץ עליו, ומשם נראה. הפעם האחרונה בהשקלתיכמו היום הייתה לפני ארבע שנים בערך. ומה אומר לכם, החיים הרבה יותר קלים לי כשאני פחות שמנה, מכל הבחינות. זה נורא עצוב, מי כמוני יודעת, אבל כמעט הכל אחרת. בהתחלה זה נורא עצבן אותי, שבחורים שהכרתי עוד קודם, וגם לפני היו נחמדים אלי, פתאם נהיו עוד יותר נחמדים. אמרתי לעצמי, רבאק, אני בדיוק אותה אחת, עם יותר שומן או עם פחות שומן. היום אולי זה כבר פחות מעצבן אותי, אולי איכשהו אני משלימה עם זה שהעולם מעווט, ומבטיחה לעצמי שאני לא אהיה כזו, יודעים מה? אני לא צריכה להבטיח לעצמי דבר כזה, כי אני לא כזו ולא אהיה כזו, אני אוהבת ואוהב אנשים בגלל מה שהם מבפנים. ואולי זה הפלוס בלהיות שמנה או שמנה לשעבר, שיש לי את המודעות הזו. מן הסתם אני מרגישה היום הרבה יותר טוב עם עצמי, ונחמד לי ללכתלחנותשל בנות רגילות ו-וואלה, הבגדים שם אשכרה עולים עלי, אפילו שלפעמים אני חושבת שהם נורא מכוערים (אני מאד לא טיפוס של צו האופנה, יש לי טעם מאד שונה), אבל אני רק נהנת מזה שזה עולה עלי, והולכת. השלב הכי קשה בדיאטה כמו בכל דיאטה שעשיתי היה ההתחלה, עוד לפני שהתחלתי להוריד, עכשיו שאני בשוונג ושאני מורידה זה כבר יותר קל מה גם שמתחילים להתרגל לאורח החיים הזה של כן, לחשוב על כל דבר שאני מכניסה לפה שלי, אין מה לעשות, אם לא אהיה מודעת לכל דבר, אני יודעת שאשמין. אני לא מרעיבה את עצמי, ואני עושה את זה תחת פיקוח, נפגשת עם דיאטן פעם בשבוע. ואפרופו הדיאטן, הוא כל כך עוזר לי, ועצם התמיכה הזו, זה גם מעבר לתזונה נטו, הוא גם מדבר איתי, מעין דיטאן פסיכולוג, שנותן לי יד ועוזר לי לאורך כל הדרך. אם מתחשקלי לאכול היום גלידה, אני אוכלת גלידה, אבל אני יודעת על חשבון מה זה בא, ומה לא אוכל בגלל זה היום. וכל החוכמולוגים שאומרים לי שזה להשתעבד ושזו הגזמה לספור כל הזמן קלוריות ולחשוב על כל מה שאני מכניסה לפה, צר לי, אבל זו המציאות, ואין לי ברירה אחרת, וכנראה שכך זה יהיה כל חיי, בשאיפה לרדת ולשמור על המשקל הרצוי. טוב, כתבתי הרבה יותר ממה שאני נוהגת, אז אעצור פה...
