אחרי מות ערפאת
אחרי מות ערפאת האם תיקח הרשות הפלסטינית את הגזר? בעקבות ההודעה על מינויו של אבו מאזן כיו"ר החדש של הרשות הפלסטינית, אותתה הממשלה הישראלית על אפשרות לשינוי במדיניות כלפיה. שר החוץ סילבן שלום, הצהיר כי אם ההנהגה הפלסטינית החדשה תילחם בטרור, תסכים ישראל לפתוח במו"מ בקשר ליישומה של תוכנית ההתנתקות. באותה נשימה הזהיר שלום את ההנהגה החדשה כי ישראל לא תסתפק בהבטחה פלסטינית לירות ב"טרוריסטים" הממשיכים לגלות התנגדות לכיבוש. המבחן האמיתי יהיה בכמויות הדם שתישפכנה. הוא הדגיש כי "האפשרות לשינוי במדיניות הפלסטינית איננה מספיקה. אנחנו רוצים לראות את השינוי בשטח." לדברי העיתון "הארץ", צפוי רוה"מ שרון לעמוד בראש השיחות שתובלנה למיסוד קווי מתאר חדשים עבור הדיפלומטיה הישראלית, זאת לאחר שמספר גופים ביטחוניים אשר קיבלו הוראה להגיש את המלצותיהם בנושאים הנוגעים לפלסטינים השלימו את משימתם. המועצה הלאומית לביטחון לאומי בישראל למשל, מכינה תוכנית שמטרתה לכרוך את ההנהגה הפלסטינית החדשה בתוכנית ההתנתקות. גם הממשל האמריקני מנהל שיחות עם ישראל בנוגע לצעדים שיש לעשות על מנת להקל על הפלסטינים לערוך בחירות חדשות. כדי להעניק לדברים נופך של כבוד הודיע ממשל בוש על מוכנותו לסייע לפלסטינים בארגון הבחירות בינואר וכן בייעול כוחות הביטחון על מנת "למחוץ את הטרור." לא במקרה מדובר על תאריך הבחירות לממשלת בובות חדשה ברשות הפלסטינית כאותו תאריך לעריכת הבחירות בעיראק. אפשר לצפות למערכה חדשה כנגד "פאלוג'ה" בגדה המערבית ובעזה. מקורות דיפלומטיים טוענים כי כבר מתנהלים מגעים בין ישראל והרשות הפלסטינית בנוגע לתוכניות שרון. אבו מאזן כבר ציין כי הוא מוכן לשחק את אותו תפקיד שממלא ראש ממשלת הבובות העיראקי איאד עלאווי, זאת למרות העובדה שכלל לא ברור אם בסופו של יום יהיה הוא האיש שייבחר למלא את התפקיד. באותו זמן דיווחו מקורות פלסטיניים על כך שהפת"ח טרם בחר את מועמדו. הממשלה הישראלית עדיין מתלבטת האם לתמוך במועמד אחר, מרואן ברגותי, אשר נשפט ונידון לחמישה מאסרי עולם מצטברים בכלא הישראלי בשל מעורבותו במה שמכונה "התקפות רצחניות של גדודי חללי אל אקצא". יש לזכור כי הממשלה הישראלית הציעה מחוות לפלסטינים כולל אישור לקצינים של הרשות הפלסטינית לשאת נשק, נסיגת הצבא הישראלי ממרכזי הערים, הימנעות ממבצעים צבאיים ושחרור אסירים פלסטיניים. יתר על כן, השר אברהם פורז הותקף קשות בעקבות הצעתו לשחרר את ברגותי לפני הבחירות לרשות הפלסטינית. פורז הצהיר בישיבת הקבינט כי אפשר לשקול לשחרר את המנהיג הבכיר של הפת"ח "בנסיבות מסוימות." הוא הוסיף כי יהיה זה בלתי אפשרי למנוע מברגותי מלהשתתף בבחירות להנהגת הרשות הפלסטינית. בינתיים עולה וגוברת בתוך שורות הפת"ח ההתנגדות למדיניות שיתוף הפעולה. אבו מאזן ומוחמד דחלאן הותקפו במטח יריות בעת שנועדו לפגישה בעזה. אבו מאזן ודחלאן הגיעו לביקור באוהל האבלים שהוקם בעזה לזכרו של ערפאת. זמן קצר לאחר מכן, לאחר שהשניים החלו לקבל את ציבור המנחמים, הופיעה קבוצה של אנשים חמושים. לדברי עדי ראייה החלו שומרי המתחם להיאבק בקבוצת החמושים ואלו פתחו באש ממנה נהרגו שני מאבטחים פלסטיניים יתר המאבטחים סגרו על אבו מאזן ודחלאן ומיהרו להרחיקם מן האוהל. קבוצת התוקפים פרסמה מאוחר יותר כרוז הנוטל אחריות על ניסיון ההתנקשות בשניים. "אנו מזהירים את המתחזים לשמר את מורשתו של יאסר ערפאת, יהיו בכירים ככל שיהיו, לא לחשוב על הפסקת האינתיפאדה תוך בגידה במורשתו של ערפאת." עבאס (אבו מאזן) ודחלאן, הכחישו כמובן כי התקרית הייתה ניסיון התנקשות. "למה שארע לא היה כל אופי פוליטי או אישי. מה שקרה הוא שאנו הגענו לאוהל והתחלנו לקבל את המנחמים. עקב הרגשות החזקים הסובבים את מותו של ערפאת, המקום הלך ונעשה צפוף ותוך כדי כך נורו בשגגה יריות באוויר. אז הומלץ לנו לעזוב את המקום וכך עשינו." דחלאן מצדו הוסיף כי התקרית הייתה "תוצאה של בלבול מסוים בין שומרי המתחם, אולם לא היה זה ניסיון התנקשות." ההכחשות הללו אינן אוחזות מים. מאז מותו של ערפאת, חימשו עצמן מספר קבוצות של הפת"ח ואף החלו לתקוף את תומכיהם של דחלאן ועבאס. פעולותיהן של הקבוצות, הנתמכות ע"י בכירים ברשות הפלסטינית, מכוונות על מנת להחליש את סמכותו של עבאס ואת שיתוף הפעולה שלו ושל דחלאן עם שרון. כתב אל ג'זירה אשר נכח באוהל, היה הראשון לדווח על ניסיון ההתנקשות. השידורים הרגילים הופסקו מיד ובמקומם שודרו צילומים מזירת ההתרחשות. בעקבות אל ג'זירה החלו תחנות ערביות נוספות, במיוחד בלבנון, לסקר את האירוע. ניסיון ההתנקשות הכושל מצביע על הערך האמיתי של דבריו של ראש הממשלה הפלסטיני אחמד קריע, אשר הצהיר ביום ראשון כי מתנהלות שיחות "חיוביות ומועילות" עם מנהיגים מ-13 סיעות וארגונים פלסטיניים, כולל הארגון האופוזיציוני העיקרי – החמאס. כאשר הסברנו באביב כי החמאס, יחד עם יתר משתפי הפעולה עם שרון, מעוניין לקחת חלק בתוכניות השונות ובלבד שיקבל חלק מן העוצמה, סברו רבים שאנו מגזימים. כיום זוהי הדעה הרווחת. ע"פ אל ג'זירה, נציג של החמאס בחברון גרס כי בשעה שהחמאס מעוניין להיות חלק מן המנהיגות החדשה המתהווה, אין פירוש הדבר שהוא מוכן להעניק למנהיגות הפלסטינית של אחרי עידן ערפאת "המחאה פתוחה". "אנו מוכנים להעניק להם תקופת חסד בת כמה חודשים כדי למנוע תופעות של הפרת חוק וקאוס...אולם לאחר מכן הם יצטרכו לשים לב להמונים", כך אמר מנהיג ותיק של החמאס. כשנשאל על כך השיב כי סגנונו האוטוקרטי של ערפאת, קיבל יחס סבלני מסיבות פסיכולוגיות ואובייקטיביות, ואין סיכוי שההנהגה הפלסטינית החדשה תזכה באותו היחס. "הם יצטרכו להיות קשובים לרחשי הלב של ההמונים, ואת זאת אפשר להוציא לפועל רק באמצעות בחירות אמיתיות והוגנות." באופן ברור, בשעה שהחמאס שומר על חזות של אחריות לאומית, הנהגתו מודאגת מן האפשרות ש"המנהיגות החדשה" תעבור למאבק בחמאס, מאחר ו"מלחמה בטרור" – שפירושה מחיצת האופוזיציה – תהפוך להיות תנאי חיוני לכל ניסיון החייאה של מה שמכונה תהליך שלום, כולל זו של "מפת הדרכים" הנתמכת ע"י האמריקנים. מכל מקום, כאשר ערפאת איננו בסביבה, המנהיגות הפלסטינית הצומחת תהיה פחות מסוגלת להתעמת עם החמאס ראש בראש. ראש הממשלה הפלסטיני אחמד קריע הצהיר כי "אלימות איננה הפתרון. חימוש איננו הפתרון. כל בעיה פנימית צריכה להיפתר באמצעות דו-שיח לאומי. זוהי הדרך היחידה." הדבר היחיד שהוא מוכיח הוא כי אלו שהבטיחו בעבר לשחרר את פלסטין תוך שימוש בטקטיקה של מלחמת גרילה, אשר הפכה למעשי טרור מכוערים, מוכנים היום למכור הכל ובמסגרת זו הם נדרשים ע"י מנהיגי ארה"ב וישראל להשתמש באלימות כנגד עמם: כמו בעיראק, מה שיצליחו לחולל יהיה רק התנגדות מזוינת רחבה יותר. יש לצפות כי השמאל בישראל ישוב ויתמוך בהנהגה הפלסטינית המתפתחת ויציגו אותה כשוחרת שלום. מכל מקום, הם פשוט יוכיחו שוב כי הם עסוקים בהטעיה, לא רק של ההמונים הפלסטינים אלא גם של ההמונים הישראלים. הדרך היחידה במאבק לשחרור ההמונים הפלסטיניים והוצאת ההמונים הישראליים ממלכודת המוות היא לא באמצעות תמיכה בסדר האימפריאליסטי הרקוב אלא דרך המאבק המעמדי אשר חייב לאחד פועלים ערבים ויהודים למאבק למען עתיד סוציאליסטי משותף בצורה של פדרציה סוציאליסטית של המזה"ת.
אחרי מות ערפאת האם תיקח הרשות הפלסטינית את הגזר? בעקבות ההודעה על מינויו של אבו מאזן כיו"ר החדש של הרשות הפלסטינית, אותתה הממשלה הישראלית על אפשרות לשינוי במדיניות כלפיה. שר החוץ סילבן שלום, הצהיר כי אם ההנהגה הפלסטינית החדשה תילחם בטרור, תסכים ישראל לפתוח במו"מ בקשר ליישומה של תוכנית ההתנתקות. באותה נשימה הזהיר שלום את ההנהגה החדשה כי ישראל לא תסתפק בהבטחה פלסטינית לירות ב"טרוריסטים" הממשיכים לגלות התנגדות לכיבוש. המבחן האמיתי יהיה בכמויות הדם שתישפכנה. הוא הדגיש כי "האפשרות לשינוי במדיניות הפלסטינית איננה מספיקה. אנחנו רוצים לראות את השינוי בשטח." לדברי העיתון "הארץ", צפוי רוה"מ שרון לעמוד בראש השיחות שתובלנה למיסוד קווי מתאר חדשים עבור הדיפלומטיה הישראלית, זאת לאחר שמספר גופים ביטחוניים אשר קיבלו הוראה להגיש את המלצותיהם בנושאים הנוגעים לפלסטינים השלימו את משימתם. המועצה הלאומית לביטחון לאומי בישראל למשל, מכינה תוכנית שמטרתה לכרוך את ההנהגה הפלסטינית החדשה בתוכנית ההתנתקות. גם הממשל האמריקני מנהל שיחות עם ישראל בנוגע לצעדים שיש לעשות על מנת להקל על הפלסטינים לערוך בחירות חדשות. כדי להעניק לדברים נופך של כבוד הודיע ממשל בוש על מוכנותו לסייע לפלסטינים בארגון הבחירות בינואר וכן בייעול כוחות הביטחון על מנת "למחוץ את הטרור." לא במקרה מדובר על תאריך הבחירות לממשלת בובות חדשה ברשות הפלסטינית כאותו תאריך לעריכת הבחירות בעיראק. אפשר לצפות למערכה חדשה כנגד "פאלוג'ה" בגדה המערבית ובעזה. מקורות דיפלומטיים טוענים כי כבר מתנהלים מגעים בין ישראל והרשות הפלסטינית בנוגע לתוכניות שרון. אבו מאזן כבר ציין כי הוא מוכן לשחק את אותו תפקיד שממלא ראש ממשלת הבובות העיראקי איאד עלאווי, זאת למרות העובדה שכלל לא ברור אם בסופו של יום יהיה הוא האיש שייבחר למלא את התפקיד. באותו זמן דיווחו מקורות פלסטיניים על כך שהפת"ח טרם בחר את מועמדו. הממשלה הישראלית עדיין מתלבטת האם לתמוך במועמד אחר, מרואן ברגותי, אשר נשפט ונידון לחמישה מאסרי עולם מצטברים בכלא הישראלי בשל מעורבותו במה שמכונה "התקפות רצחניות של גדודי חללי אל אקצא". יש לזכור כי הממשלה הישראלית הציעה מחוות לפלסטינים כולל אישור לקצינים של הרשות הפלסטינית לשאת נשק, נסיגת הצבא הישראלי ממרכזי הערים, הימנעות ממבצעים צבאיים ושחרור אסירים פלסטיניים. יתר על כן, השר אברהם פורז הותקף קשות בעקבות הצעתו לשחרר את ברגותי לפני הבחירות לרשות הפלסטינית. פורז הצהיר בישיבת הקבינט כי אפשר לשקול לשחרר את המנהיג הבכיר של הפת"ח "בנסיבות מסוימות." הוא הוסיף כי יהיה זה בלתי אפשרי למנוע מברגותי מלהשתתף בבחירות להנהגת הרשות הפלסטינית. בינתיים עולה וגוברת בתוך שורות הפת"ח ההתנגדות למדיניות שיתוף הפעולה. אבו מאזן ומוחמד דחלאן הותקפו במטח יריות בעת שנועדו לפגישה בעזה. אבו מאזן ודחלאן הגיעו לביקור באוהל האבלים שהוקם בעזה לזכרו של ערפאת. זמן קצר לאחר מכן, לאחר שהשניים החלו לקבל את ציבור המנחמים, הופיעה קבוצה של אנשים חמושים. לדברי עדי ראייה החלו שומרי המתחם להיאבק בקבוצת החמושים ואלו פתחו באש ממנה נהרגו שני מאבטחים פלסטיניים יתר המאבטחים סגרו על אבו מאזן ודחלאן ומיהרו להרחיקם מן האוהל. קבוצת התוקפים פרסמה מאוחר יותר כרוז הנוטל אחריות על ניסיון ההתנקשות בשניים. "אנו מזהירים את המתחזים לשמר את מורשתו של יאסר ערפאת, יהיו בכירים ככל שיהיו, לא לחשוב על הפסקת האינתיפאדה תוך בגידה במורשתו של ערפאת." עבאס (אבו מאזן) ודחלאן, הכחישו כמובן כי התקרית הייתה ניסיון התנקשות. "למה שארע לא היה כל אופי פוליטי או אישי. מה שקרה הוא שאנו הגענו לאוהל והתחלנו לקבל את המנחמים. עקב הרגשות החזקים הסובבים את מותו של ערפאת, המקום הלך ונעשה צפוף ותוך כדי כך נורו בשגגה יריות באוויר. אז הומלץ לנו לעזוב את המקום וכך עשינו." דחלאן מצדו הוסיף כי התקרית הייתה "תוצאה של בלבול מסוים בין שומרי המתחם, אולם לא היה זה ניסיון התנקשות." ההכחשות הללו אינן אוחזות מים. מאז מותו של ערפאת, חימשו עצמן מספר קבוצות של הפת"ח ואף החלו לתקוף את תומכיהם של דחלאן ועבאס. פעולותיהן של הקבוצות, הנתמכות ע"י בכירים ברשות הפלסטינית, מכוונות על מנת להחליש את סמכותו של עבאס ואת שיתוף הפעולה שלו ושל דחלאן עם שרון. כתב אל ג'זירה אשר נכח באוהל, היה הראשון לדווח על ניסיון ההתנקשות. השידורים הרגילים הופסקו מיד ובמקומם שודרו צילומים מזירת ההתרחשות. בעקבות אל ג'זירה החלו תחנות ערביות נוספות, במיוחד בלבנון, לסקר את האירוע. ניסיון ההתנקשות הכושל מצביע על הערך האמיתי של דבריו של ראש הממשלה הפלסטיני אחמד קריע, אשר הצהיר ביום ראשון כי מתנהלות שיחות "חיוביות ומועילות" עם מנהיגים מ-13 סיעות וארגונים פלסטיניים, כולל הארגון האופוזיציוני העיקרי – החמאס. כאשר הסברנו באביב כי החמאס, יחד עם יתר משתפי הפעולה עם שרון, מעוניין לקחת חלק בתוכניות השונות ובלבד שיקבל חלק מן העוצמה, סברו רבים שאנו מגזימים. כיום זוהי הדעה הרווחת. ע"פ אל ג'זירה, נציג של החמאס בחברון גרס כי בשעה שהחמאס מעוניין להיות חלק מן המנהיגות החדשה המתהווה, אין פירוש הדבר שהוא מוכן להעניק למנהיגות הפלסטינית של אחרי עידן ערפאת "המחאה פתוחה". "אנו מוכנים להעניק להם תקופת חסד בת כמה חודשים כדי למנוע תופעות של הפרת חוק וקאוס...אולם לאחר מכן הם יצטרכו לשים לב להמונים", כך אמר מנהיג ותיק של החמאס. כשנשאל על כך השיב כי סגנונו האוטוקרטי של ערפאת, קיבל יחס סבלני מסיבות פסיכולוגיות ואובייקטיביות, ואין סיכוי שההנהגה הפלסטינית החדשה תזכה באותו היחס. "הם יצטרכו להיות קשובים לרחשי הלב של ההמונים, ואת זאת אפשר להוציא לפועל רק באמצעות בחירות אמיתיות והוגנות." באופן ברור, בשעה שהחמאס שומר על חזות של אחריות לאומית, הנהגתו מודאגת מן האפשרות ש"המנהיגות החדשה" תעבור למאבק בחמאס, מאחר ו"מלחמה בטרור" – שפירושה מחיצת האופוזיציה – תהפוך להיות תנאי חיוני לכל ניסיון החייאה של מה שמכונה תהליך שלום, כולל זו של "מפת הדרכים" הנתמכת ע"י האמריקנים. מכל מקום, כאשר ערפאת איננו בסביבה, המנהיגות הפלסטינית הצומחת תהיה פחות מסוגלת להתעמת עם החמאס ראש בראש. ראש הממשלה הפלסטיני אחמד קריע הצהיר כי "אלימות איננה הפתרון. חימוש איננו הפתרון. כל בעיה פנימית צריכה להיפתר באמצעות דו-שיח לאומי. זוהי הדרך היחידה." הדבר היחיד שהוא מוכיח הוא כי אלו שהבטיחו בעבר לשחרר את פלסטין תוך שימוש בטקטיקה של מלחמת גרילה, אשר הפכה למעשי טרור מכוערים, מוכנים היום למכור הכל ובמסגרת זו הם נדרשים ע"י מנהיגי ארה"ב וישראל להשתמש באלימות כנגד עמם: כמו בעיראק, מה שיצליחו לחולל יהיה רק התנגדות מזוינת רחבה יותר. יש לצפות כי השמאל בישראל ישוב ויתמוך בהנהגה הפלסטינית המתפתחת ויציגו אותה כשוחרת שלום. מכל מקום, הם פשוט יוכיחו שוב כי הם עסוקים בהטעיה, לא רק של ההמונים הפלסטינים אלא גם של ההמונים הישראלים. הדרך היחידה במאבק לשחרור ההמונים הפלסטיניים והוצאת ההמונים הישראליים ממלכודת המוות היא לא באמצעות תמיכה בסדר האימפריאליסטי הרקוב אלא דרך המאבק המעמדי אשר חייב לאחד פועלים ערבים ויהודים למאבק למען עתיד סוציאליסטי משותף בצורה של פדרציה סוציאליסטית של המזה"ת.