אחרי חודש של קריאה,מנסה גם לכתוב
שלום לכל בנות הפורום המקסימות, ביום שחזרתי מבית החולים מצאתי אתכן ומאז אני מבלה איתכן דקות ארוכות בכל בוקר/ליילה,נדהמת מהפתיחות,האומץ החום והעצות שכולכן מחלקות.. בדיוק לפני 5 שבועות בבדיקה שגרתית (שבוע 17) פתאום נעלם הדופק,אחרי הריון ספונטני תקין לגמרי,שקיפות+סקירת מערכות תקינה.. לא נמצאה שום סיבה להפלה,מבדיקה שגרתית עם הלם רב,קיבלתי הפניה למיון. החלטתי שאני חוזרת קצת הבייתה להתארגן ולקבל כוחות מהנסיך שבבית (בדיוק בן שנתיים וחודש). אחרי ניסיונות ציטוטק כושלים,עברתי גרידה,שתודה לאל אני לא זוכרת ממנה -כלום!. עמוק בפנים שמחתי שהציטוטק נכשל,העדפתי לזכור את התינוקת שלי יפה ושלמה כמו שראיתי בUS (מהרגע הראשון היה לי ברור שזאת בת) ולא "קרועה לחתיכות" כמו שזכרתי מהפלות ציטוטק מחרידות. חזרתי הבייתה למחרת,"כמו חדשה" רק בלי בטן עגולה ויפה (שיצאה כבר בשבוע 10!!) ועם חור ענק בלב. נכון,החיים נמשכים,יש לי בן מקסים ומשפחה נפלאה,אבל נראה שאף אחד (חוץ מכן) לא מבין את הקשיים הקטניים שביומיום.. לבקר חברה שרק ילדה,למצוא את בגדי ההריון שבדיוק כיבסתי,לחזור הבייתה ולגלות את השמן המיוחד למניעת סימני מתיחה שקבלתי מאמא... רגעי משברים נקודתיים אבל כואבים.. היום אני במהלכו של "מאבק" בין רופאים אם בכלל ומתי לבצע בירור (קרישיות יתר) עדיין לא גיבשתי עמדה.. אני קוראת אתכן בכל יום,מקבלת המון המון כוחות להמשיך,לעבוד,להנות מיורש העצר,ובכלל להסתכל קדימה. תודה תודה לכן,על הכנות ועל חלון האוורור הנדיר הזה מאחלת לכולנו חוויות חיוביות יותר מההריונות הבאים שייסתיימו בלידות במועד של קטנטנים מושלמים ובריאים!
שלום לכל בנות הפורום המקסימות, ביום שחזרתי מבית החולים מצאתי אתכן ומאז אני מבלה איתכן דקות ארוכות בכל בוקר/ליילה,נדהמת מהפתיחות,האומץ החום והעצות שכולכן מחלקות.. בדיוק לפני 5 שבועות בבדיקה שגרתית (שבוע 17) פתאום נעלם הדופק,אחרי הריון ספונטני תקין לגמרי,שקיפות+סקירת מערכות תקינה.. לא נמצאה שום סיבה להפלה,מבדיקה שגרתית עם הלם רב,קיבלתי הפניה למיון. החלטתי שאני חוזרת קצת הבייתה להתארגן ולקבל כוחות מהנסיך שבבית (בדיוק בן שנתיים וחודש). אחרי ניסיונות ציטוטק כושלים,עברתי גרידה,שתודה לאל אני לא זוכרת ממנה -כלום!. עמוק בפנים שמחתי שהציטוטק נכשל,העדפתי לזכור את התינוקת שלי יפה ושלמה כמו שראיתי בUS (מהרגע הראשון היה לי ברור שזאת בת) ולא "קרועה לחתיכות" כמו שזכרתי מהפלות ציטוטק מחרידות. חזרתי הבייתה למחרת,"כמו חדשה" רק בלי בטן עגולה ויפה (שיצאה כבר בשבוע 10!!) ועם חור ענק בלב. נכון,החיים נמשכים,יש לי בן מקסים ומשפחה נפלאה,אבל נראה שאף אחד (חוץ מכן) לא מבין את הקשיים הקטניים שביומיום.. לבקר חברה שרק ילדה,למצוא את בגדי ההריון שבדיוק כיבסתי,לחזור הבייתה ולגלות את השמן המיוחד למניעת סימני מתיחה שקבלתי מאמא... רגעי משברים נקודתיים אבל כואבים.. היום אני במהלכו של "מאבק" בין רופאים אם בכלל ומתי לבצע בירור (קרישיות יתר) עדיין לא גיבשתי עמדה.. אני קוראת אתכן בכל יום,מקבלת המון המון כוחות להמשיך,לעבוד,להנות מיורש העצר,ובכלל להסתכל קדימה. תודה תודה לכן,על הכנות ועל חלון האוורור הנדיר הזה מאחלת לכולנו חוויות חיוביות יותר מההריונות הבאים שייסתיימו בלידות במועד של קטנטנים מושלמים ובריאים!
