חחחחחחח...תימנים אלו "חורים שחורים"
חורים שחורים: הקדמה: המסתורי ביותר בנוגע לחור השחור הוא היותו שחור: העובדה שאפילו האור איננו יכול לברוח ממנו, ועד לפני מספר שנים המחשבה שהוא גם פולט חומרים עוררה לעג וצחוק. אולם אחד החוקרים הגדולים ביותר של נושא האסטרונומיה, סטיבן הוקינג, מצא טעות בנקודה זו. חורים שחורים, כך גילה, גם כן פולטים חומרים מסוימים. אנטי חומר. למעשה, כך גם הוכח כי חורים שחורים הם בעלי "תקופת חיים" מוגבלת. חורים שחורים: היווצרותם: אם כן, כדי להגיע לפליטה של אנטי חומר, צריך להתחיל מההתחלה וזו מתחילה בכוכב, בעל מסה הגדולה פי 10 מזו של השמש שלנו, בערך. במהלך מיליארד השנים שבהם חי, הפיק חום על ידי תהליך של המרת מימן להליום. האנרגיה המשתחררת בפעולה זו, יוצרת לחץ התומך בכוכב כנגד כוח המשיכה (G) שלו. בגלל שככל שמסתו של כוכב גדולה, כך גדל כוח המשיכה שלו, כוח המשיכה של כוכב כזה הוא אדיר, ולכן לאחר שמיצה את הדלק הגרעיני שלו, הוא קורס לתוך עצמו. זו למעשה הנקודה המשמעותית ביותר בדרך להיוולדות חור שחור. אם כן, כשעדיין היה הכוכב במצב נורמלי, וכשעדיין החזיק עצמו מפני כוח המשיכה שלו, היה הרדיוס שלו (r) בערך פי חמש מזה של השמש שלנו, ולכן מהירות הבריחה מפניו היתה בערך של 1000 קמ"ש. מהירות הבריחה היא המהירות שזקוק עצם להפיק כדי שיוכל לברוח מפני העצם השני, במקרה זה הכוכב. מהירות זו היא המהירות שצריכים להפעיל טילים כדי לצאת את אטמוספירת כדור הארץ אל החלל החיצון, האינסוף. במצב שהרדיוס של הכוכב הקורס מגיע עד ל-30 ק"מ בלבד, מהירות הבריחה ממנו מגיע ל-300,000: מהירות האור. במצב כזה הכוכב הוא כבר חור שחור - חור שאפילו האור לא יכול לברוח ממנו. חורים שחורים: "בור ללא תחתית?!": מצב החור השחור מתואר בשרטוט דו ממדי של היקום: במצב נורמלי, האור נופל/נשאב לכוכב, ואז הוא צריך להפיק מהירות מסוימת כדי להצליח לברוח חזרה לחלל. אך המצב המתואר בחור השחור הוא שהוא כביכול בור ללא תחתית. וכך, בגלל שהאור לא מגיע לסוף, הוא איננו יכול לעלות חזרה. לאחרונה מעדיפים לשרטט את השרטוט הנ"ל כשגם החור השחור הוא בעל תחתית, אך כשהאור מגיע אליה, ואז עולה חזרה, אזי ככל שהוא עולה כך הוא צריך יותר כוח כנגד כוח המשיכה של הכוכב, ולבסוף לא נותר בו כוח על מנת לטפס. אפשר לתאר את המצב בצורה ציורית של מטפסי הרים, שעולים ועולים. העייפות של גופם מתחילה להשפיע בגובה מסוים, אך אצלם - שלא כמו באור - העייפות היא פונקציה של זמן הטיפוס ולא של מרחק הטיפוס מהקרקע. אותם מטיילים מוכרעים בשל בעיות פיזיות ולא מצליחים לעבור את פסגת ההר. חורים שחורים: תכונות: כל חור שחור שומר על שלוש תכונות קבועות, שאגב, לא קשורות לתכונות הכוכב הקורס שיצר אותו. תכונות אלו הן: מסתו, הכיוון שלו והמטען החשמלי שלו. גבולו של החור השחור מתואר בשם אופק האירועים. הוא על ידי האור המנסה לברוח מן החור השחור, ושמגיע רק עד הקצה - אך לא מעבר לזה. הטמפרטורה של החור השחור תלויה ישירות במסתו: ככל שהמסה עולה כך הטמפרטורנה יורדת. אך בכל מקרה הטמפרטורות של החורים השחורים הן זעירות ויגיעו, במקרים הקיצוניים עד לעשירית המיליונית של מעלת קלווין אחת (ולהזכירכם 0 מעלות קלווין הן האפס המוחלט - ואי אפשר להגיע אליהן)! חורים שחורים: "אין יוצאים מהכלל - גם הם פולטים": ס. הוקינג ניסה לפתור משוואה בנוגע לחורים השחורים. אולם משהו "השתבש": הוא קיבל תוצאות שלפיהן גם החור השחור פולט קרינה מסוימת. לאחר מספר נסיונות נוספים הגיע הוקינג למסקנה שאין זו טעות שלו בחישוב, אלא למעשה שזו טעות כללית. הוקינג הוכיח כי גם חורים שחורים פולטים משהו: אנטי חומר. פעולת הפליטה של האנטי חומר מתבצעת במהלך מפגש בין חומר ואנטי חומר. במקרים מסוימים, המוסברים לפי מכניקת הקואנטים, שני החלקיקים לא מתרכבים לאחד, ואז האנטי חומר פשוט סוטה מיד מנתיבו ויוצא מהחור השחור. זוהי תופעה מורכבת מאוד, והעובדה שהיא תוצר של מכניקת הקואנטים רק מקשה הסבר הגיוני שכן כל מכניקת הקואנטים מוסברת - במושגים אנושיים - כמזל. חורים שחורים: "כל אחד צריך בסוף למות..." - סיכום: עד התגלית של הוקינג החור השחור החזיק ב"תואר" קרוב לכזה של אל. צריך לזכור שלפני התגלית לא היה ידועים שתי עובדות מרכזיות: א. כל חור שחור מושמד לבסוף. ב. חור שחור לא פולט כלום. אך בעקבות תגליתו של הוקינג על פליטת האנטי חומר הובהר שגם חורים שחורים נעלמים לבסוף, וזאת בתהליך של הרס עצמי: "החור השחור מקרין עצמו למוות" (חורים שחורים, גורי יקומים ומסות אחרות מאת ס.הוקינג, פרק 10, עמוד 109). ככל שמסת וגודל החור השחור קטנים יותר, כך ההסתברות שאנטי חומר יפלט גדולה יותר. לכן נוצר מן מעגל: אנטי חומר נפלט (וזכרו שצריך לדבר על מיליארדי חלקיקים) ואז המסה והגודל קטנים. כפועל יוצא קל יותר לעוד אנטי חומר לברוח וכך חוזר חלילה. התהליך הזה אורך תקופות עצומות של שנים, וחור שחור בעל מסה של, לדוגמא, השמש שלנו, יתפוצץ לא לפני שיעברו 1066 שנים!!! סדר הגודל של הפיצוץ תלוי במספר חלקיקי היסוד, שכן בתוך החור השחור כל החומרים מאבדים את צורתם ואת זהותם הקודמת, ומפורקים לחליקי היסוד. לפי חישובים שנערכו ב-1994, ולפי שיערוך של 6 זני קווארקים, הפיצוץ יהיה בסדר גודל של 100,000 מגאטון של פצצות מימן. מאידך, אם התיאוריה החדשה שיש מספר אינסופי של חלקיקי יסוד אכן נכונה, אזי הפיצוץ יגדל פי 100,000 מזה הנ"ל. התרומה של תצפית בפיצוץ של חור שחור למידע על היקום שבו אנו חיים, על המפץ הגדול ועל היווצרותם של חלקיקי היסוד תיהיה עצומה: במהלך פיצוץ של חור שחור נוצרים חומרים חדשים מתוך ה"תערובת" של כל החומרים שנבלעו בו. אם ימצאו את אותם חומרים, יתכן שיצליחו למצוא מהם חומרי האב שמהם נוצרו היסודות של היקום שלנו, וכך להבין מה היה לפני המפץ הגדול - אם היה... ועדיין לא דיברנו על הנרגילה והגת.......חחחחחחחחחחחחחחחח
