אחריות.
"חרא לי בחיים!" "נמאס לי" "הזוגיות שלי מחורבנת" "יש לי חרא עבודה" "אין לי חברים" "אני בודד בעולם" "ההורים שלי לא אוהבים אותי" בלה בלה בלה בלה לבכות על זה - לא יעזור הרבה. לשפוט את עצמנו על זה - יעזור עוד פחות. זה מה שרובנו עושים - רגילים לרחם על עצמנו. "כן, יוסי מסכן. יוסי עלוב. כן. מסכן שלי. כמה נורא. מסכן. חבל שאין לך עבודה עדיין. הו, כמה אתה מסכן. אין לך כלום בחיים. מסכן. מסכן. אתה לא מצליח לעשות שומדבר, שום דבר שאתה עושה לא עוזר לאף אחד - אתה אפס.." מילים ועוד מילים - זבל מחשבתי שרץ אצל רובנו. יש שתי אפשרויות שאני אזכיר כרגע בנוגע למצב הזה: 1) להמשיך לעשות כלום בנוגע לזה. 2) לעשות משהו בנוגע לזה. האפשרות הראשונה, תשאיר אתכם בדיוק באותו מצב, נדבר עוד 5 שנים - ותמשיכו להיות בדיוק עם אותן מחשבות - רק בסרט אחר. אולי הפעם זה יהיה נושא אחר. לבכות ולהריץ סרטי שפיטה כגון "אני לא יוצלח" זו דרך נפלאה לברוח מהדבר אותו אנו יכולים לפתור. האפשרות השניה בסופו של דבר תעזור לכם לצאת מההרגל המחשבתי הזה. להתחיל לדאוג לעצמנו. להפסיק לרחם על עצמנו, לקחת אחריות על כך שהגענו למצב בו אנו מצויים (יהיה אשר יהיה) - ולהתחיל לעבוד. אפשר להתחיל בקבוצה, תהליך טיפולי עם מטפל, לקרוא ספרי התפתחות וריפוי - לא משנה הדרך - אלא ההחלטה לדאוג לעצמנו - לקחת אחריות על החיים שלנו. "אבל מה זאת אומרת? אני לא בחרתי את החיים המסריחים האלו!" זה משנה? הרבה יותר קל לשנות משהו כשלוקחים עליו אחריות. רע לכם בדירה שלכם? אם לא תקחו אחריות על מקום המגורים שלכם - המקום לא ישתנה. תוכלו להאשים את כל העולם על זה שאתם גרים בדירה הזו (באמת! הממשלה, ההורים שלכם, ממשלת ארצות הברית שלא נותנת לישראל סיוע.. בלה בלה) והמצב לא יפתר לעולם. והיה ופשוט לקחתם אחריות? עשיתם את הצעד הראשון! אתם נותנים רשות לשינוי המצב בו אתם מצויים. אתם מכריזים "זה באחריותי! אני יכול/ה לשנות זאת! יש לי את הכוח ליצור משהו חדש בחיי! כן אני יכול/ה!" מה את/ה בוחר/ת? כל אופציה היא קסומה ונפלאה, וכל אחת מהן תוביל אתכם למסע קסום בפני עצמו. דע/י: תמיד את/ה יכול/ה לשנות את הבחירה שלך, בכל שניה ושניה. כל רגע את/ה יוצר/ת את המציאות הקסומה שלך. איזה קסם תיצור/י מחר? איזה מן קוסמ/ת את/ה? את זה רק את/ה תחליט/י. "How far down the rabbit's hole are you ready to go?" המון המון אור ואהבה, יוסי
ענק לכווולם
"חרא לי בחיים!" "נמאס לי" "הזוגיות שלי מחורבנת" "יש לי חרא עבודה" "אין לי חברים" "אני בודד בעולם" "ההורים שלי לא אוהבים אותי" בלה בלה בלה בלה לבכות על זה - לא יעזור הרבה. לשפוט את עצמנו על זה - יעזור עוד פחות. זה מה שרובנו עושים - רגילים לרחם על עצמנו. "כן, יוסי מסכן. יוסי עלוב. כן. מסכן שלי. כמה נורא. מסכן. חבל שאין לך עבודה עדיין. הו, כמה אתה מסכן. אין לך כלום בחיים. מסכן. מסכן. אתה לא מצליח לעשות שומדבר, שום דבר שאתה עושה לא עוזר לאף אחד - אתה אפס.." מילים ועוד מילים - זבל מחשבתי שרץ אצל רובנו. יש שתי אפשרויות שאני אזכיר כרגע בנוגע למצב הזה: 1) להמשיך לעשות כלום בנוגע לזה. 2) לעשות משהו בנוגע לזה. האפשרות הראשונה, תשאיר אתכם בדיוק באותו מצב, נדבר עוד 5 שנים - ותמשיכו להיות בדיוק עם אותן מחשבות - רק בסרט אחר. אולי הפעם זה יהיה נושא אחר. לבכות ולהריץ סרטי שפיטה כגון "אני לא יוצלח" זו דרך נפלאה לברוח מהדבר אותו אנו יכולים לפתור. האפשרות השניה בסופו של דבר תעזור לכם לצאת מההרגל המחשבתי הזה. להתחיל לדאוג לעצמנו. להפסיק לרחם על עצמנו, לקחת אחריות על כך שהגענו למצב בו אנו מצויים (יהיה אשר יהיה) - ולהתחיל לעבוד. אפשר להתחיל בקבוצה, תהליך טיפולי עם מטפל, לקרוא ספרי התפתחות וריפוי - לא משנה הדרך - אלא ההחלטה לדאוג לעצמנו - לקחת אחריות על החיים שלנו. "אבל מה זאת אומרת? אני לא בחרתי את החיים המסריחים האלו!" זה משנה? הרבה יותר קל לשנות משהו כשלוקחים עליו אחריות. רע לכם בדירה שלכם? אם לא תקחו אחריות על מקום המגורים שלכם - המקום לא ישתנה. תוכלו להאשים את כל העולם על זה שאתם גרים בדירה הזו (באמת! הממשלה, ההורים שלכם, ממשלת ארצות הברית שלא נותנת לישראל סיוע.. בלה בלה) והמצב לא יפתר לעולם. והיה ופשוט לקחתם אחריות? עשיתם את הצעד הראשון! אתם נותנים רשות לשינוי המצב בו אתם מצויים. אתם מכריזים "זה באחריותי! אני יכול/ה לשנות זאת! יש לי את הכוח ליצור משהו חדש בחיי! כן אני יכול/ה!" מה את/ה בוחר/ת? כל אופציה היא קסומה ונפלאה, וכל אחת מהן תוביל אתכם למסע קסום בפני עצמו. דע/י: תמיד את/ה יכול/ה לשנות את הבחירה שלך, בכל שניה ושניה. כל רגע את/ה יוצר/ת את המציאות הקסומה שלך. איזה קסם תיצור/י מחר? איזה מן קוסמ/ת את/ה? את זה רק את/ה תחליט/י. "How far down the rabbit's hole are you ready to go?" המון המון אור ואהבה, יוסי