לא יודע למה אתה שם את הגבול דווקא על אחוז אחד
בכל מקרה, הנקודה הבסיסית עמה אני לא מסכים, וזה דומה לטענה של הכלכלן של BP שאותו ציטטתי, היא ההנחה שקיים איזשהו קצב *מסוים שאינו רגיש לתנאים שסביבו*, כאילו נמצא באיזה ואקום, וההנחה הזאת שגויה גם לגבי קצב גידול האוכלוסייה וגם לגבי קצב גידול המזון. יש למזון לאן לגדול? כן, יש לו הרבה הרבה לאן לגדול. ואם צריך הוא יגדל גם מעל לקצב הגידול באוכלוסייה. יש מספיק אדמה לא מנוצלת בעולם וגם בישראל, יש מספיק מים לא מנוצלים או מנוצלים בצורה לא יעילה (כולל בארץ, זאת שאלה של עלות ולא של משאבים), יש מספיק שמש, ואם נוצר חוסר אז יש מספיק תמריצים לעבודה. כמובן, אפשר לטרפד התפתחות חקלאית מסיבות פופוליסטיות, למשל כדי לעודד "עבודה עברית" ולגרש עובדים זרים, אבל גם זאת לא בעייה של משאבים. ויש הרבה שומן. סתם דוגמא, תושבי אירופה קונים כל שנה סדר גודל של מיליארד צמחי נוי. צמחי נוי, כן? לא מזון. מוצר לא חיוני. כל שנה ושנה. חלק גדול מהצמחים האלה, מגודלים (בשלבים הראשונים שלהם) בקניה ובאתיופיה. בשלבים הבאים - באירופה עצמה. אם יש בעיית מזון, חלק מהתשתיות האלה, חלק מהדשנים, חומרי ההדברה, המים וכו', יוסבו ויופנו לייצור מזון. יש המון משאבים שפשוט מופנים כיום לדברים אחרים. ואפשר להראות את זה גם בתחומים אחרים.