אחחח בנות בנות...

[ע פ ר ל ה]

אחחח בנות בנות...

הבנים כשפוגשים אותי,דוהרים לעברי בשמחה... מלאי אהבה והבעת געגועים... אני מרגישה אותם חזק,זה חודר ללב דיירקטלי מהעורק הראשי... והבת...אחח אחח אחח... אוהבת'ותי גם... אני יודעת... אני מרגישה... אבל רגש הקינאה המתפרץ שלה... הנסיון להזיז לי הצידה... בכל פ'ם מחדש...כאילו לו התרגלה ולא מוכנה שאנגוס טיפל'ה לעצמי... אני מבינה מאיפה זה בא,ומכבדת את המקום בו היא נמצאת... מבינה את הפסיכולוגיה,פתולוגיה,חכמולוגיה,ומרק שעועית בחומץ... סתם בא לי לנשוף קצת... מותר לי נכון?

 

[ע פ ר ל ה]

עוד קצת ו...

הולכת להקריא לי סיפור לפניי השינה...

איזה מזל שהשאלטר ממש לידי...

חלומות רכים אנשים...

 

[my sunshine]

לנשוף

ולשאוף... תמיד מותר. ואם את מבינה מהיכן זה בא, זה בטוח גורם לך להיות סבלנית יותר. לאט לאט, ההתרככות תגיע

 

[מותק בניחוח שפיות]

את...

באיחור. גשי ללישכה ותחזירי שם משפחה... עד אז אין ארוחת ערב

 

[Noam גורדון]

במקום בו הבנים שלך

לא הציבו לך תמרור "אןי כניסה", הבת דווקא מציבה. תביטי בו טוב טוב בתמרור הזה ונסי להתרכז בו ולראות אותו לא כ"תמרור הרחקה" של הבת שלך אלא כתמרור שנועד לשמור ולהגן עליה. ואז הייתי ממליץ לך בחברות לחשוב ברוגע ולא במיגננה, ממה היא מנסה להתגונן ועל איזו טריטוריה היא מנסה לשמור. עליך לעודד ולשמוח על התנהגותה זו ואולי את אפילו לא יודעת זאת עדיין. שימחי על שהיא מציבה לך את הגבולות. אם היא מציבה לך, יתכן שתדע להציב גם ליתר העולם וזה סימן טוב.

 

[ע פ ר ל ה]

לא הסברתי עצמי נכון...

מדובר בילדיו,לא בילדיי

 

[Noam גורדון]

מה נפקא מינא? בדיוק אותה תשובה.