אחות מודאגת....
שלום לכולם, היום בשעה שמצאתי את עצמי חוזרת מהעבודה, צלצל הנייד שלי ואחותי הגדולה הייתה מעברו השני של הקו, מבקשת שאבוא אליה הביתה לפני שאני יורדת לביתי מכיוון שהיא נורא רוצה לדבר. לא היססתי לרגע וכך עשיתי. נסעתי אליה וכל הדרך פשוט ידעתי על מה היא רוצה לדבר. אחותי גדולה ממני בשנתיים, היא בת 31 ונשואה מזה חמש שנים. אני זוכרת היטב את השנתיים וחצי המאושרות בחייה לפני נישואיה עם בעלה העכשווי. הסתכלתי על שנייהם וקנאתי, מראה מדהים של זוג אוהב ותחושה נבונה ונכונה להתחתן עם הגבר הזה. אנחנו, כלומר המשפחה פירגנה ועדיין מפרגנת למערכת היחסים בינהם. אך המשבר הגדול שפרץ בינהם לאחרונה פשוט גרם לי לצער כבד על אחותי ובתה הקטנה בת ה- 3 שמתחילה להבין מה קורה סביבה. עצוב לי עד דמעות להביט בילדה הנפלאה הזו ולומר לעצמי מה היא אשמה לכל הרוחות?? המשבר התחיל בעצם עם כניסת הילדה בגיל שנתיים לפעוטון, פתאם החלו לצוץ בין אחותי ובעלה חילוקי דעות מהותיים בגידול וחינוך הילדה. לטענתו של גיסי, אחותי הפסיקה להיות עצמה וכל כולה מוענק לילדה, עוד הוא טוען שהיא כל היום מקטרת שקשה לה, שהיא עמוסה ונטל הילדה נופל רק עליה. יש הרבה צדק בדבריו. אני מכירה היטב את אחותי. למרות שאני אחותה ולכאורה אני אמורה להיות בצד שלה, ראיתי לא מעט סיטואציות בינהם והבחנתי בשתלטניות שלה. היא פשוט מנהלת אותו ועוד בצעקות ומול הילדה הקטנה. יש עוד כ"כ הרבה דברים שקורים שם שלפעמים ממש בא לי לנער את שניהם, אבל איני רוצה להכנס באמצע כמובן. מתוך הכאוס שהלך וגדל לו גיסי הלך ונהיה מופנם בצורה קיצונית. עובד עד שעות מאוחרות ולא ממש מקדיש לה ולילדה. אחותי מצידה ניסתה לדובב אותו לדבר, ולא פעם הם התפייסו, אך אני מבינה שגיסי הוא אדם שקשה לנהל איתו שיחות רציניות. לטענתה, הוא שותק ברוב הפעמים כאילו הוא כבר תש מהמאבקים איתה. כששאלה אותו אם הוא עדיין אוהב אותה ענה לה שאינו יודע ושהוא מבולבל. עלו בה אפילו חשדות שמא יש לו מישהי, אך אחותי מרוב רציונליות ופחד מאיבוד שליטה לא מנסה לבדוק אם יש משהו. והיום כשבאתי אליה הביתה ראיתי את המרירות בעיניים שלה, האומללות מהמצב והעצבנות שמופנית כלפי הילדה. הילדה לא הפסיקה לבכות מהרגע שנכנסתי בגלל כל שטות. וזה כ"כ לא מתאים לה, אבל לדעתי היא מספיק נבונה להרגיש מה קורה והכל מתפרץ לה. אחותי מספרת שהיא שוחחה איתו אתמול בערב וביקשה להיפרד עד שיוכל לנהל איתה שיחה נורמלית. היא מרגישה עומדת תלויה באוויר עד שיואיל בטובו להחליט מה לעשות. אגב היא ניסתה לדובב אותו ללכת לייעוץ מקצועי, אך הוא שלל זאת בתוקף. למעשה המצב עומד כרגע כמו שהוא ואני מרגישה כאב אדיר כלפי שניהם, אך בעיקר כלפי הילדה. לפעמים בא לי לקחת את שניהם ולנסות לעזור, אך אני מאד חוששת מהתוצאה של התערבות כזו. האם מישהו היה או נמצא במצב דומה שייש לו מה להגיד בעיניין? אני יודעת שאין מטה קסמים, וגם אני נמצאת בזוגיות ויודעת שזה לא קל, אבל כבר נגמרו לי הרעיונות לשניהם. באמת. תודה למי שהצליח לסיים עד כאן.
שלום לכולם, היום בשעה שמצאתי את עצמי חוזרת מהעבודה, צלצל הנייד שלי ואחותי הגדולה הייתה מעברו השני של הקו, מבקשת שאבוא אליה הביתה לפני שאני יורדת לביתי מכיוון שהיא נורא רוצה לדבר. לא היססתי לרגע וכך עשיתי. נסעתי אליה וכל הדרך פשוט ידעתי על מה היא רוצה לדבר. אחותי גדולה ממני בשנתיים, היא בת 31 ונשואה מזה חמש שנים. אני זוכרת היטב את השנתיים וחצי המאושרות בחייה לפני נישואיה עם בעלה העכשווי. הסתכלתי על שנייהם וקנאתי, מראה מדהים של זוג אוהב ותחושה נבונה ונכונה להתחתן עם הגבר הזה. אנחנו, כלומר המשפחה פירגנה ועדיין מפרגנת למערכת היחסים בינהם. אך המשבר הגדול שפרץ בינהם לאחרונה פשוט גרם לי לצער כבד על אחותי ובתה הקטנה בת ה- 3 שמתחילה להבין מה קורה סביבה. עצוב לי עד דמעות להביט בילדה הנפלאה הזו ולומר לעצמי מה היא אשמה לכל הרוחות?? המשבר התחיל בעצם עם כניסת הילדה בגיל שנתיים לפעוטון, פתאם החלו לצוץ בין אחותי ובעלה חילוקי דעות מהותיים בגידול וחינוך הילדה. לטענתו של גיסי, אחותי הפסיקה להיות עצמה וכל כולה מוענק לילדה, עוד הוא טוען שהיא כל היום מקטרת שקשה לה, שהיא עמוסה ונטל הילדה נופל רק עליה. יש הרבה צדק בדבריו. אני מכירה היטב את אחותי. למרות שאני אחותה ולכאורה אני אמורה להיות בצד שלה, ראיתי לא מעט סיטואציות בינהם והבחנתי בשתלטניות שלה. היא פשוט מנהלת אותו ועוד בצעקות ומול הילדה הקטנה. יש עוד כ"כ הרבה דברים שקורים שם שלפעמים ממש בא לי לנער את שניהם, אבל איני רוצה להכנס באמצע כמובן. מתוך הכאוס שהלך וגדל לו גיסי הלך ונהיה מופנם בצורה קיצונית. עובד עד שעות מאוחרות ולא ממש מקדיש לה ולילדה. אחותי מצידה ניסתה לדובב אותו לדבר, ולא פעם הם התפייסו, אך אני מבינה שגיסי הוא אדם שקשה לנהל איתו שיחות רציניות. לטענתה, הוא שותק ברוב הפעמים כאילו הוא כבר תש מהמאבקים איתה. כששאלה אותו אם הוא עדיין אוהב אותה ענה לה שאינו יודע ושהוא מבולבל. עלו בה אפילו חשדות שמא יש לו מישהי, אך אחותי מרוב רציונליות ופחד מאיבוד שליטה לא מנסה לבדוק אם יש משהו. והיום כשבאתי אליה הביתה ראיתי את המרירות בעיניים שלה, האומללות מהמצב והעצבנות שמופנית כלפי הילדה. הילדה לא הפסיקה לבכות מהרגע שנכנסתי בגלל כל שטות. וזה כ"כ לא מתאים לה, אבל לדעתי היא מספיק נבונה להרגיש מה קורה והכל מתפרץ לה. אחותי מספרת שהיא שוחחה איתו אתמול בערב וביקשה להיפרד עד שיוכל לנהל איתה שיחה נורמלית. היא מרגישה עומדת תלויה באוויר עד שיואיל בטובו להחליט מה לעשות. אגב היא ניסתה לדובב אותו ללכת לייעוץ מקצועי, אך הוא שלל זאת בתוקף. למעשה המצב עומד כרגע כמו שהוא ואני מרגישה כאב אדיר כלפי שניהם, אך בעיקר כלפי הילדה. לפעמים בא לי לקחת את שניהם ולנסות לעזור, אך אני מאד חוששת מהתוצאה של התערבות כזו. האם מישהו היה או נמצא במצב דומה שייש לו מה להגיד בעיניין? אני יודעת שאין מטה קסמים, וגם אני נמצאת בזוגיות ויודעת שזה לא קל, אבל כבר נגמרו לי הרעיונות לשניהם. באמת. תודה למי שהצליח לסיים עד כאן.