תודה מירבי על העידוד, אפילו דומעת
מעט...שרואת את שכתבת, אתם יודעים מה בואו אפרט לכן מעט, נכון הילד הזה הוא לא שלי, אבל כל פעם שדברתי עם רונית בימים האחרונים הרגשתי את כאבה כאילו הוא כאבי, כאילו איכזבתי אותה כלומר גופי איכז שלא הצליח לאחוז בהם בכוח, מרגישה מן כישלון כזה ש´ל גופי למרות שיודעת שזה לא אשמתי שהעוברים לא היו חזקים דיי לשרוד, אבל יכול להיות שגם הדמעות ומצב הרוח הוא גם מההורמונים שאני לוקחת כבר שלושה חודשים ברציפות גם הם משפיעים, אבל מה שטוב אני יודעת שאני לא אשבר אני אדם חזק, שתמיד בחייו הולך מול המטרה ולא נותן לעצמו ליפול, וכן רונית מקסימה כל כל ומעודדת למרות העצבות שלה והיא מודעת לזה שאני ממש נחושה להמשיך וכל הזמן אומרת שמזל שמצאנו האחת את השניה.