אחותי הקטנה

אחותי הקטנה

אחותי הקטנה, האהובה, שלקח זמן עד שמצאה את אהבת חייה, שעברה טיפולי פוריות והצליח סוף סוף. ועברה שקיפות וכבר חשבה על שמות... התבשרה היום שאין דופק. והלב שלי מדמם איתה. זה לא פייר!!! אני רוצה לצרוח. למה היא? זה לא פייר!!! ואני יודעת שאני לא יכולה לעזור ושהיא צריכה זמן. אבל היא אחותי הקטנה... ואין לי איך לעזור
 
כל כך כואב ועצוב


 

rabbitm

New member
החזרת אותי כמה שנים אחורה


כמה שזה כואב!!!
מקוה שהיא תתגבר במהרה ובטנה תתמלא שוב.
 

acka

New member
כמה מצער

הלוואי ובקרוב היא תזכה להריון תקין.
 
גם אנחנו שאלנו "למה אנחנו?"

אין תשובה.
מה הכי עוזר, זה לחבק אותה. גם במילים.
&nbsp
 

ענבל ח1

New member
אוף
איזה עצוב

הזכרת לי את אחותי. אני בטוחה שעברו לה מחשבות זהות לגביי כשאני גיליתי שאין דופק (אצלי זה היה רגע לפני השקיפות).
מקווה שבקרוב יגיע ההריון התקין שלה.
 

נתנאלה2

New member
דווקא יש לך איך לעזור

להיות לידה בעודה עוטפת את הפצעים
להקשיב לצרחות הכאב שלה
לחבק אותה בשתיקה
לשבת עימה בחושך שלה ולהאיר .
ללוות אותה בעצב ,מבלי לאמר שיהיה טוב.
מכיוון שלדידה לא יהיה טוב.
מבלי לאמר לה עד כמה היא גיבורה,
משום שהיא מרגישה הכי לא .
מבלי לשאול אם עבר ,או לצפות ממנה לחזור לעצמה
לה יש את הקצב שלה
שהרי ליבו של העובר פעם אצלה.
להיות עבורה ולתת לה להיות היא
כפי שחשה, מבלי לדרוש ממנה לשים מסכה
וזאת עד שיחזור לה מעט חמצן
ועימו החיוך והחשק לחיות ולהיות
זה התפקיד שלך
אחות
התהיי שם?
 

טוליתי

New member
זה באמת לא פייר


בתור אחות יש הרבה מה לעשות והרבה מה לא לעשות. מרגיש לי שאת רוצה מאוד לעזור לה, ואינך יודעת איך. נתנאלה כתבה קצת, ואני רוצה להשלים עוד כמה נקודות:
מה את יכולה לעשות למענה:
- לחבק אותה, ולתת לה לבכות כמה שהיא צריכה. אין כמו חיבוק של הכלה, זה בדיוק מה שהייתי רוצה שיקרה ברגע זה עבורי.
- לשאול אם היא צריכה עזרה במטלות פיסיות - עיכול האובדן מייגע מאוד ומעייף את הנפש ואת הגוף. לפעמים גם להציע לתלות כביסה או לערוך קניות זו עזרה ענקית.
- לתת לה לנוח, אם היא מבקשת, להקשיב אם היא צריכה. פשוט להיות שם בשבילה, ולאפשר לה להתאבל.
מה לא לעשות:
- לא לנסות לעודד, כי זה רק מעיק.
- לא לומר שאת מבינה.
- לא לנסות לנחם שיהיה הריון אחר במקום זה שאבד. כל הריון אנו יכול לבוא במקום מה שאבד
.
- לא להכריח אותה לצאת/לחייך/לבלות.
 

מיה80

New member


כל כך עצוב לקרוא .
החזרת אותי שנה ווחודשיים אחורה, לא אשכח את אמא שלי ממש מתעצבנת עליי שאפסיק לבכות במקום להכיל אותי ולהיות שם בשבילי. בנוסף לא אשכח את חברתי הטובה שהיתה שם בשבילי בכל רגע נתון, בכיתי לה, צעקתי, התעצבנתי, היא הכילה את כל מה שאמא שלי לא יכלה לעשות.
בטוחה לפי איך שכתבת שתהיי שם בשביל אחותך
 
תודה

תודה לכולכן. רציתי לפרוק במקום שגם לי היה בית.
גם אני מפה... היא חיזקה אותי כשאני עברתי טיפולים מתישים
ומי שיער אז שזו תהיה גם מנת חלקה...
בגלל זה יותר קשה כי אני יודעת שאין נחמה אמיתית
אני רק אאחל לה את האושר שאני בסוף זכיתי לו.
והלוואי ואהיה דודה מופלאה כמו שהיא.
שוב תודה לכן ושלכולכן תתמלאנה הידיים והלב
 

karta1

New member
את מקסימה

ואחותך גם מקסימה.
אני יודעת מה זה קשר בין אחיות, ואני למודת צער מאי הבאת ילדים עד כה.
ברגע שקראתי את ההודעה של פרצתי בבכי. פשוט כך. את מרגשת ומזכירה לי את הקשר המדהים שיש לי עם אחותי ההקטנה והמדהימה.
אוכל רק לעודד אותך ולומר לך - תמשיכי להיות איתה.
זה הדבר החשוב ביותר.
בהצלחה לשתיכן!
 
למעלה