אחותי הלא מאובחנת
שלום לדפנה ולכולם. שמי ברית, אני בת 18 וחצי, משרתת בחיל חינוך. יש לי קושי עצום ובלתי נדלה עם אחותי הקטנה בת ה-9 וחצי, ועם ההורים. אבא שלי נשוי בשנית לאשה וביחד הם הביאו לעולם את הילדה המדהימה הזאת לפני קצת יותר מ-9 שנים. למרות כל הדברים המאד יפים שיש בה, מהניסיון המועט, יש לציין, שיש לי עם בעיות קשב וריכוז (אחי הגדול מאובחן כ ADHA), אני מצליחה להבחין בבעיות די דומות שבאות לידי ביטוי אצל אחותי. אני בטוחה, בכמעט מאה אחוז, שלאחותי יש סוג מסוים של בעיית קשב. אני סגורה על זה. אני מכירה את התופעות ואת התסמינים מאח שלי, כולנו נאלצנו להתמודד איתו ועם הבעיה הזו מאז שאובחן בגיל צעיר ועד היום, כשהוא כבר בן 20. זה כבר זמן מה שאני מעירה לאבא שלי ומנסה להסב את תשומת ליבו לבעיה הזאת. עם אשתו אין לי דיבור כי היא, מאיזשהי סיבה לא מובנת, מעדיפה להתעלם, ואבא שלי, למרות שהוא מודע לבעיה בדיוק כמוני, לא עושה עם זה כלום. אבא שלי ואשתו עסוקים בחודשים האחרונים בטרדות אחרות של חייהם המשותפים, ולכל אחד ואחד מהם יש המון המון על הראש, ויכול להיות שזו אחת הסיבות לכך שהם מעדיפים להניח את הבעיה הכל כך ברורה לעין הזאת בצד. גם כאשר הם רואים את התופעה מול העיניים, איך הילדה יושבת מול הטלויזיה ולא שומעת (פשוט לא שומעת) מה שאומרים לה, או לא שמה לב איך אנשים נכנסים ויוצאים מהבית, גם אז הם יושבים בחוסר מעש. קשה לי, כל כך קשה לי, להתמודד עם הילדה הזאת ביום יום, כי זה באמת כבר נהיה סיוט. לכולנו. פשוט סיוט. והכי מכל קשה לי לראות איך הילדה עוברת את מה שהיא עוברת רק מפאת מחדל של ההורים שלה, שמעדיפים להעלים עין. אני לא עומדת בזה, זה מוציא אותי מדעתי ואני ממש לא יודעת מה לעשות. ברור לי שצריך לאבחן אותה וכמה שיותר מהר כי אחרת חבל, בעיקר חבל עליה. גם מהבחינה הלימודית וגם מהבחינה האישית, צריך לאפשר לילדה להתפתח בתנאים האישיים שלה. מה אני אמורה לעשות? אני משתגעת מזה. כואב לי הלב עליה וזה גם משבש לכולנו את השגרה היומיומית. אני אשמח לתגובות ולהצעות. תודה רבה.
שלום לדפנה ולכולם. שמי ברית, אני בת 18 וחצי, משרתת בחיל חינוך. יש לי קושי עצום ובלתי נדלה עם אחותי הקטנה בת ה-9 וחצי, ועם ההורים. אבא שלי נשוי בשנית לאשה וביחד הם הביאו לעולם את הילדה המדהימה הזאת לפני קצת יותר מ-9 שנים. למרות כל הדברים המאד יפים שיש בה, מהניסיון המועט, יש לציין, שיש לי עם בעיות קשב וריכוז (אחי הגדול מאובחן כ ADHA), אני מצליחה להבחין בבעיות די דומות שבאות לידי ביטוי אצל אחותי. אני בטוחה, בכמעט מאה אחוז, שלאחותי יש סוג מסוים של בעיית קשב. אני סגורה על זה. אני מכירה את התופעות ואת התסמינים מאח שלי, כולנו נאלצנו להתמודד איתו ועם הבעיה הזו מאז שאובחן בגיל צעיר ועד היום, כשהוא כבר בן 20. זה כבר זמן מה שאני מעירה לאבא שלי ומנסה להסב את תשומת ליבו לבעיה הזאת. עם אשתו אין לי דיבור כי היא, מאיזשהי סיבה לא מובנת, מעדיפה להתעלם, ואבא שלי, למרות שהוא מודע לבעיה בדיוק כמוני, לא עושה עם זה כלום. אבא שלי ואשתו עסוקים בחודשים האחרונים בטרדות אחרות של חייהם המשותפים, ולכל אחד ואחד מהם יש המון המון על הראש, ויכול להיות שזו אחת הסיבות לכך שהם מעדיפים להניח את הבעיה הכל כך ברורה לעין הזאת בצד. גם כאשר הם רואים את התופעה מול העיניים, איך הילדה יושבת מול הטלויזיה ולא שומעת (פשוט לא שומעת) מה שאומרים לה, או לא שמה לב איך אנשים נכנסים ויוצאים מהבית, גם אז הם יושבים בחוסר מעש. קשה לי, כל כך קשה לי, להתמודד עם הילדה הזאת ביום יום, כי זה באמת כבר נהיה סיוט. לכולנו. פשוט סיוט. והכי מכל קשה לי לראות איך הילדה עוברת את מה שהיא עוברת רק מפאת מחדל של ההורים שלה, שמעדיפים להעלים עין. אני לא עומדת בזה, זה מוציא אותי מדעתי ואני ממש לא יודעת מה לעשות. ברור לי שצריך לאבחן אותה וכמה שיותר מהר כי אחרת חבל, בעיקר חבל עליה. גם מהבחינה הלימודית וגם מהבחינה האישית, צריך לאפשר לילדה להתפתח בתנאים האישיים שלה. מה אני אמורה לעשות? אני משתגעת מזה. כואב לי הלב עליה וזה גם משבש לכולנו את השגרה היומיומית. אני אשמח לתגובות ולהצעות. תודה רבה.