זה לא משהו סודי
בגדול - שילוב של רגישות גבוהה בהרבה, אחריות רבה יותר על כל דבר, לא רק על הקטנה.
ובאופן פרדוקסלי - יותר חופש.
הורות גרמה לשנינו סוג של קפיצת התבגרות. וכאדם בוגר יותר אני חופשייה לעשות יותר, לקחת יותר סיכונים (מחושבים. כמו לפתוח עסק, לא כמו לקפוץ בנג'י), ולדאוג הרבה פחות מ"מה יגידו".
אה, ועוד פרט קטן ומשונה:
לפני ההריון כמעט ולא בכיתי. מכלום. לא מכאב פיזי, לא מעצב, נוראי ככל שיהיה, ולא משמחה.
גם הרגשות הכיחזקים לא פתחו אצלי את הברזים.
מאז השליש השני ועד היום אני בוכה מכל מיני שירים, במיוחד שירי ילדותי.
זה די משעשע, והאמת, מבורך מאוד.
בגדול - שילוב של רגישות גבוהה בהרבה, אחריות רבה יותר על כל דבר, לא רק על הקטנה.
ובאופן פרדוקסלי - יותר חופש.
הורות גרמה לשנינו סוג של קפיצת התבגרות. וכאדם בוגר יותר אני חופשייה לעשות יותר, לקחת יותר סיכונים (מחושבים. כמו לפתוח עסק, לא כמו לקפוץ בנג'י), ולדאוג הרבה פחות מ"מה יגידו".
אה, ועוד פרט קטן ומשונה:
לפני ההריון כמעט ולא בכיתי. מכלום. לא מכאב פיזי, לא מעצב, נוראי ככל שיהיה, ולא משמחה.
גם הרגשות הכיחזקים לא פתחו אצלי את הברזים.
מאז השליש השני ועד היום אני בוכה מכל מיני שירים, במיוחד שירי ילדותי.
זה די משעשע, והאמת, מבורך מאוד.
