אז שוב התיעצות

[JamesNox]

אז שוב התיעצות

הבחורון החדש שלנו התגלה כצעצוע מאד משמח.
הוא חמוד, להוט לשחק (איך אומרים playful?), צייתן מצד אחד ולא חושש להציע דברים - במסגרת השיחות שלנו על כוס קפה.
אז בשיחה על כוס קפה האחרונה שלנו בעלי ביקש ממנו שיספר על פנטזיות שיש לו. אבל דברים מעשיים, דברים שהוא ירצה שנעשה לו/איתו. היה צריך לדובב אותו קצת (בעלי טוב בזה), אבל בסוף הוא אמר שמה שהוא הכי הכי רוצה בעולם זה להגשים פנטזיית אונס. כזו קלאסית עם ישן-במיטה-ופתאום-פורץ-מפחיד-עושה-לי-דברים-מרושעים.

אני נכביתי לגמרי באותו רגע. זה לא עושה לי את זה בשום מובן. אבל לפי איך שבעלי המשיך לדובב אותו ולשאול שאלות מנחות, נראה שהוא בעניין. והילד היה כל כך אסיר תודה מעצם העניין שהוא כמעט גמר במקום (מה שאפילו בניו יורק לא מקובל בבתי קפה).

אז הנה האפשרויות:
א. להגיד שלא. לא בא לי טוב, לא רוצה. תעברו לפנטזיה הבאה. אבל אני מאד מתקשה לסרב לבעלי.
ב. לבוא בכל זאת, ולשתף פעולה כמיטב יכולתי. אם כי יש תפקודים גופניים שגבר לא יכול לזייף.
ג. להגיד לבעלי שילך לבד. הבעיה היא שאני קנאי בטרוף. הרעיון שהוא יעשה דברים בלעדי מבשל לי את המח.

יש למישהו רעיונות לאופציה ד׳? או עצות? או תובנות?

 

[gaya36]

אולי.... כן להגיע

לתת לבעלך ולו לממש את הפנטזיה אבל לדאוג שלאחר מכן באותו המעמד הוא/בעלך/שניהם יממשו לך משהו שאתה אוהב.
ובכל מקרה כן לומר את האמת לשניהם שזה לא עושה לך את זה!
וגם... לפעמים באותו הרגע הדברים יכולים להשתנות ולכן תבוא עם ראש פתוח...

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

תראה,

בתור אחת שחוותה תקיפה מינית- גם לי היה קשה להסתדר עם פנטזיות האונס שלי. לקח לי זמן להבין שיש מרחק עצום בין הפנטזייה למציאות.

במציאות זו אלימות, והתוקף מנצל את הקורבן להנאה שלו.
בפנטזייה הקורבן נמצא במרכז תשומת הלב. "מכריחים" אותו להנות, עושים לו דברים מיניים "אסורים". זו פנטזייה שמשחררת את הנאנס להנות מדברים שהחברה אומרת שאסור להנות מהם.

עצם העובדה שהוא בוחר מי "יאנוס" אותו מבטלת פה את האונס לחלוטין.
ותמיד תמיד יש מילת ביטחון שעוצרת הכל המקרה ומשהו לא מתנהל כמו שהוא חשב.

 

[JamesNox]

אני דואג

שאקפא. שאכנס ללחץ.
שזה יסיים את הקשר שלנו איתו, כמו שהחשיפה שלי סיימה את הקשר (המיני) שלנו עם הקודם.
או להפך - שאמצא את עצמי נהנה מזה.
והכי אני דואג שלראות את בעלי בתפקיד התוקף יהיה בעיתי בשבילי.

 

[חניתה דרלינג]

לדעתי זה משהו שצריך לעשות אך ורק בלב שלם.

אם אתה מרגיש כ"כ לא נוח עם זה - תגיד להם את זה.
אולי ייקח לך קצת זמן להתבשל עם הרעיון, אם בכלל, אבל כל עוד אתה לא שלם איתו - אל תשמור את זה בבטן. שתף אותם.
יש אפשרות להגשים לו את זה מבלי שאתה תהיה נוכח?

 

[gidionline80]

עדיף להתעמת עם החשש

ולא לפחד ל"הכשל" . לבוא בגישה חיובית בדכ אח"כ רואים שהשד לא נורא ככ והשמים לא נפלו. אני אישית לא נמשך לאלמנט הזה כי זה נראה לי מאולץ וידוע מראש.
מומלץ לשתף את הטופ שלך והאפשרות לסרב לגיטימית גם אם זה מאד מאכזב את הטופ.

 

[A לוןA]

לגמרי אופציה א

זו לא אפשרות בכלל לא לחלוק עם בעלך את החששות שלך. אם הוא ידע שעשית משהו רק כדי לרצות אותו במחיר של פגיעה שלו בך- או אפילו אפשרות לפגיעה- אני משער שזה יכעיס אותו מאוד, ובצדק.
אתה ח י י ב לדבר איתו על זה, ולהגיד לו שהפנטזיה הזו מכבה אותך. אין לי ספק שהוא לא יראה את זה כאכזבה אלא להיפך- יעריך אותך יותר על גילוי הלב והאומץ בלחלוק.

אם ללכת על דבר כזה בכל זאת, אז לעשות את זה בפעם הראשונה מאוד מאוד לייט ומאוד קצר- ואז לראות איך אתה מתמודד עם זה. אם זה בסדר- להעלות מינונים.

אבל לדעתי- ועל סמך ההיכרות הוירטואלית איתך (ובעקיפין גם איתו)- לחלוק איתו את החששות ביחוד לאור ההיסטוריה-הידועה-לו, ולהוריד מהפרק.

 

[Dan_Kap_]

אופציה א

חשוב שהוא יידע ש"לא בא לי טוב, לא רוצה".

מה שחשוב הוא לא לאן שניכם תמשיכו מכאן אלא שתתפתח שיחה על מה מתאים לך ומה לא. מה פוגע בך ומה מכבה אותך.

וכשיש כזו שיחה פתוחה, אפשר גם למצוא פתרונות שיתאימו לשניכם - אין צורך בקורבן אדם כדי לספק פנטזיות של אף אחד משלושתכם...

 

[stimpy5]

אומנם שנים לא התכתבנו

אבל החלטתי לענות לך כאן

כי השאלה שלך מאוד חשובה בעיני
וברשותך וברשות חברי הפורום אענה דרך נסיוני האישי, בתקווה זה יעזור.
ראשית, כחברי לפורום, אני חושבת- שתקשורת היא כלי המפתח במקרה הזה למרות הפחד שלך, עם בן זוגך.
שנית, בתור אחת שהחליטה ללכת ולהגשים את פנטזית אונס, בתהליך מבוקר - הבנתי שכלל לא היה מדובר בפנטזית האונס, אלא בתחושת אובדן האונים.
היה לי שותף מדהים בתהליך, ששאל את השאלות הנכונות ומנחות.

הוא ידע להביא אותי בדיוק לפינה שרציתי להיות בה, מבחירה שלי, כאשר היו בידי כול הכלים להפסיק.. מילת בטחון.
אלום מה שחשוב, בגלל שהוא ידע שאני עלולה להיות פגיעה, והוא ידע לזהות את סימני המצוקה שלי, עקב ההכנה המקדימה- הוא עשה דבר מדהים בעיני, הוא נתן לי את הכוח לצאת מהמצב בכוחות עצמי, הוא החזיר לי את האונים במצב של חוסר אונים.
ואל כך אני מקירה לו תודה עד היום.

החלטתי להחשף כאן - כי לדעתי דווקא בן זוגך שלדעתי רגיש מספיק, חכם מספיק ,אוהב ... ויודע לשאול שאלות נכון.
על פי הפוסטים שכתבת כאן, במינמום יעצור מצב שיעלול להדרדר למצב שלא טוב לך.
במצב שני עלול לעניק לכם חוויה בונה לעניות דעתי הצנועה.

חוץ מזה 93 המעלות האלה בניו יורק קיבנמט דראק

 

[JamesNox]

אז דבר ראשון- תודה על התובנות

אני חושב על זה.
והבהרות:
הרעיון הוא ששנינו נעשה את זה ביחד. וזה פחות לרדוף אחריו וכאלו. אנחנו לא ממש אנשים תיאטרלים. מביך מדי. בבסיסו של עניין מה שהוא הכי רוצה זה להתעורר מהשינה בהפתעה (כלומר לא לעשות כאילו שהוא ישן, ממש לתת לנו מפתח ושנבוא כשבא לנו, בלי שהוא ידע מראש מתי), ושנהפוך אותו לחסר אונים להתנגד, שנשתמש בגוף שלו לצרכינו המגוונים כחפץ, וכיוצא בזה. הכאב הוא לא המטרה, אם כי בהחלט חלק מהעניין הוא שלא נמנע מלהכאיב לו. הוא בהחלט מצפה להיות מטולטל בגסות ומזויין בלי הכנה. המטרה היא חוסר האונים.

באופן כללי אנחנו לא ״אלימים״. בעלי בטח לא. אני קצת יותר, כי אני נוהג בו בגסות, משתמש בו ומכאיב לו בעיקר כי אני לא עושה שום מאמץ שלא להכאיב לו. אם אני משאיר חבורות (פחות עליו, אבל הצעצועון הקודם היה עדין ובעל עור בהיר ורך), זה בגלל שאני לא נזהר. הוא מתענג על זה ובעלי מתחרמן בטירוף מלראות אותי ככה, ולי זו הזדמנות לשחרר. לא להיות מודע לכל תנועה שאני עושה.

בעלי נוהג בו אחרת. הוא זה שיכול לקשור אותו למיטה ולבלות שעה כשהוא מתעסק לו למשל רק בפטמות, ולהביא אותו לכאב גדול מאד ולעונג גדול מאד, ולכך שאחר כך במשך ימים החיכוך של החולצה יגרום לו לזיקפה.
גם אם הייתי רוצה לא הייתי יכול לעשות את זה. אין לי סבלנות.

 

[A לוןA]

אם אני מבין נכון

אז זה לא "ממש" אונס, אלא יותר סשן רגיל, שמתחיל בהפתעה עבורו כי הוא ישן- אבל אחרי זה מתנהל פחות או יותר כמו שאתם רגילים

זה עושה לך את זה יותר קל?