אז שוב אני פה,
ושוב אין לי מושג מאיפה להתחיל. ניהלתי איתו שיחה אתמול, חשבתי שלשים את הכל על השולחן יעזור לי לסדר דברים בראש. מה יצא מזה בסופו של דבר? כל הערכים שאני מאמינה בהם, כל מה שמוכר לי, כל המבנה המשפחתי שעוד נשאר לנו מתפורר לי בין הידיים, ואני לא מצליחה. אני פשוט לא מצליחה שום דבר, בעיקר לא להבין. מה יוצא בכלל? יש עליי יותר מידי כרגע, וזה נשמע מטומטם, אבל אני מרגישה כאילו כל רגע אתמוטט פה. אני לא יכולה לסחוב את זה יותר, באמת שלא. חשבתי שזה יהיה קל יותר, באמת שחשבתי, אבל הוא ניסח במילים את המחשבות שלי, ואני לא מסוגלת לנשום. פחות או יותר יצאתי מהחדר רק לשירותים מאז אתמול, כי מגעיל אותי. מגעיל אותי להסתכל עליו ומגעיל אותי לחשוב ומגעיל אותי מה שהולך לקרות. ממש החלום האמריקאי אנחנו. בית, שלושה ילדים וכלב. מי מביים את הטלנובלה הזו עכשיו? זה לא מצחיק אותי, די. היפר-ונטילאציה, אפילו לנשום נורמאלי אי אפשר?
ושוב אין לי מושג מאיפה להתחיל. ניהלתי איתו שיחה אתמול, חשבתי שלשים את הכל על השולחן יעזור לי לסדר דברים בראש. מה יצא מזה בסופו של דבר? כל הערכים שאני מאמינה בהם, כל מה שמוכר לי, כל המבנה המשפחתי שעוד נשאר לנו מתפורר לי בין הידיים, ואני לא מצליחה. אני פשוט לא מצליחה שום דבר, בעיקר לא להבין. מה יוצא בכלל? יש עליי יותר מידי כרגע, וזה נשמע מטומטם, אבל אני מרגישה כאילו כל רגע אתמוטט פה. אני לא יכולה לסחוב את זה יותר, באמת שלא. חשבתי שזה יהיה קל יותר, באמת שחשבתי, אבל הוא ניסח במילים את המחשבות שלי, ואני לא מסוגלת לנשום. פחות או יותר יצאתי מהחדר רק לשירותים מאז אתמול, כי מגעיל אותי. מגעיל אותי להסתכל עליו ומגעיל אותי לחשוב ומגעיל אותי מה שהולך לקרות. ממש החלום האמריקאי אנחנו. בית, שלושה ילדים וכלב. מי מביים את הטלנובלה הזו עכשיו? זה לא מצחיק אותי, די. היפר-ונטילאציה, אפילו לנשום נורמאלי אי אפשר?
