YossihNew
Well-known member
הנה דנה בזום...
סיכום קטן עבורי ועבורכם:
דיברה על הבדלי נוער ומתח למבוגרים. בנוער אסור להראות יותר מדי דם, אסור סקס, ובדיסני אסור נשיקות עם לשון (אתם יודעים הרי שיש קודים נוקשים).
שלושה דברים חשובים בסדרה:
סיכום קטן עבורי ועבורכם:
דיברה על הבדלי נוער ומתח למבוגרים. בנוער אסור להראות יותר מדי דם, אסור סקס, ובדיסני אסור נשיקות עם לשון (אתם יודעים הרי שיש קודים נוקשים).
שלושה דברים חשובים בסדרה:
- כמה חשוב לתאר במשפט את הסדרה עם "אבל אז". למשל בבת השוטר, דנה עדה לרצח, אבל אז ליאור בורח והיא נשלחת למשפחת רבינוביץ'. היא תיארה גם את עונות 2 ו-3- אבל אז דניאל בורח, אבל אז תאונה בסמינר וחני מתגייסת למשטרה.
- קשר אישי לדמות הראשית- בעיקר בעלילת פשע שנחשפת לאט לאט.
- חידוש בעולם.
ליאור אשכנזי היה שכן שלה, היא גייסה אותו כי ירדה במדרגות ודרשה ממנו.
היא קיבלה הצעות לבת השוטר 4, היא רצתה שאליהו יחזור להתגייס וייעדר בנובה, כי היא רצתה משהו של ה-7 באוקטובר. אבל לא יצא לה. היא גם רצתה חני בהריון. מבחינתה היה כיף לכתוב על העלילות השונות של החרדים.
דמויות בלתי נשכחות, שבעה סימנים:
- כאב בנפש. אצל דנה למשל זה אבא שלה.
- מתאהבים בה מהר, עם החולשות.
- יקרה לה משהו מטורף.
- היא נלחמת וסופגת.
- האויב שלה מסוכן.
- היא תבחר את הבחירה האחרונה.
- עוברת מחוסר מודעות למודעות.
אחר כך דיברנו קצת על מאה בתנ"ך, עם גיא סלניק הצעיר.
דרמות יומיות נכתבות בצוותים גדולים. היא אגב לא הייתה רגילה לזה. תסריטאים ראשיים כותבים טריטמנט, דיאלוגיסטים ממלאים דיאלוג, והיא משכתבת. שלא לדבר על יועצת דת (חני מבת השוטר, כן, על שמה חני), הפקה, במאי, שחקנים שמעירים הערות.
פעם 40-50 פרקים היה הסטנדרט לסדרות נוער והכל הצטמצם. ומצלמים רוחבית, כל פעם אותו לוקיישן. הערות הבימוי שלה, אגב, קצרות.
עלה המון לעשות שלג לדניאל בעונה השנייה. היא רצתה סדרת חורף.
לגבי "אח שלי הגדול"- הדרמה הראשונה שכתבה לערוץ הילדים (שם עבדה עשור וכתבה את כל המערכונים והשירים, האישה עשתה לנו את הילדות). המנהלת של הערוץ הציעה לה דרמה ליום הזיכרון, היא אמרה שזה הקדים את זמנו וראינו את הסצנה האלמותית. אגב, היא לא ראתה את זה מעולם עד לפני שנה!
היא כתבה את זה בשלושה ימים ובכתה כל הזמן.
סרגל הקסם של דנה כלל מבנה לבניית הדרמה... עם טוויסט ראשון, טוויסט שני, הכרעות חשובות במחצית וכו'.
תכל'ס אני רק אגיד שאת הרוב ידעתי לבד מצפייה.
אגב, אתם יודעים שבעלה הפיק את בת השוטר, כן? (ירון הכיר בינינו)
מה שחשוב זה נגיעה אישית לעולם שלך. היא הזכירה שפלמ"ח זה משהו מיוחד... האמת שהיא חיכתה לסדרה באילת (ואז נזכרה שהיו).
מאז ה-7 באוקטובר היא בהלם ולא ממש הציעה סדרות (כי יש לה בן צנחן).
היא לא אוהבת תקופתי אבל מתכננת משהו.
היא נורא לא אהבה לכתוב לילדים כי צנזרו אותה המון ולטענתה היא השתחררה מזה.
(עכשיו תבדקו כמה ממה שהיא ציינה אצלי. אני חושב שיש מלא)
דרמות יומיות נכתבות בצוותים גדולים. היא אגב לא הייתה רגילה לזה. תסריטאים ראשיים כותבים טריטמנט, דיאלוגיסטים ממלאים דיאלוג, והיא משכתבת. שלא לדבר על יועצת דת (חני מבת השוטר, כן, על שמה חני), הפקה, במאי, שחקנים שמעירים הערות.
פעם 40-50 פרקים היה הסטנדרט לסדרות נוער והכל הצטמצם. ומצלמים רוחבית, כל פעם אותו לוקיישן. הערות הבימוי שלה, אגב, קצרות.
עלה המון לעשות שלג לדניאל בעונה השנייה. היא רצתה סדרת חורף.
לגבי "אח שלי הגדול"- הדרמה הראשונה שכתבה לערוץ הילדים (שם עבדה עשור וכתבה את כל המערכונים והשירים, האישה עשתה לנו את הילדות). המנהלת של הערוץ הציעה לה דרמה ליום הזיכרון, היא אמרה שזה הקדים את זמנו וראינו את הסצנה האלמותית. אגב, היא לא ראתה את זה מעולם עד לפני שנה!
היא כתבה את זה בשלושה ימים ובכתה כל הזמן.
סרגל הקסם של דנה כלל מבנה לבניית הדרמה... עם טוויסט ראשון, טוויסט שני, הכרעות חשובות במחצית וכו'.
תכל'ס אני רק אגיד שאת הרוב ידעתי לבד מצפייה.
אגב, אתם יודעים שבעלה הפיק את בת השוטר, כן? (ירון הכיר בינינו)
מה שחשוב זה נגיעה אישית לעולם שלך. היא הזכירה שפלמ"ח זה משהו מיוחד... האמת שהיא חיכתה לסדרה באילת (ואז נזכרה שהיו).
מאז ה-7 באוקטובר היא בהלם ולא ממש הציעה סדרות (כי יש לה בן צנחן).
היא לא אוהבת תקופתי אבל מתכננת משהו.
היא נורא לא אהבה לכתוב לילדים כי צנזרו אותה המון ולטענתה היא השתחררה מזה.
(עכשיו תבדקו כמה ממה שהיא ציינה אצלי. אני חושב שיש מלא)
נערך לאחרונה ב:
