אז... ערב טוב...

[taltallim]

אז... ערב טוב...

לכולם!!! ויערית - כמו מיכי גם אני, רק עכשיו קראתי את שעברת... ועוברת גם עתה... יקירתי, האם קיימות מילים שיכולות לנחם??? אם כן - אני שולחת לך אותן עם חיבוק אמיץ שיחזק את אותו מקום בפנים שהחיים הם נחלתו. כי במקום שיש חיים - אין מוות ובמקום שיש מוות - אין חיים. ואת יערית בחיים. ואולי נדמה לי אבל השנה - יותר מתמיד... העצב והפחד הכאב והכעס... כאילו מבקשים יותר נחמה. אז ממני, לכולנו.. שולחת נחמת לילה טוב. תלתלים.

 

[אוריאנה.]

תודה לך תלתל

אבל אני חולקת עלייך: במקום שיש מוות ועוד איך יש חיים, ובמקום שיש חיים ועוד איך יש מוות, וזה מנסיון. החיים והמוות הם שני צדדים לאותו מטבע, כמו שהעצב של יום-הזכרון שזור בשמחה של יום העצמאות. אין חיים בלי מוות, תסתכלי על העצים והפרחים. אפילו הזחל מת לפני שהוא פורש כנפיים ססגוניות. הוא קורא לזה ``מוות``. אנחנו קוראים לזה... פרפר! אוריאנה

 

[taltallim]

זה בסדר...

אנחנו אומרות את אותו הדבר בדרכים שונות ואם תחשבי על זה עוד פעם תראי שאין סתירה כי מי שחי לא מת ומי שמת לא חי. ולנו החיים חשוב לזכור את זה... כי מי שמת כבר בטח הבין... תלתלים.

 

[noam011]

מהשהבנתי משתיכן זה

שביום שאני אבין............ אני אמות ? הבנתי נכון ? אם כך אני מעדיף להשאר בור, גולם, סתום (זה מבטיח לי חיי נצח ?)

 

[אוריאנה.]

זה לא מה שאמרתי

להיפך. המוות אינו מוות אמיתי אלא רק שינוי-צורה, תחנה בדרך, יש לנו המון המון דברים לגלות, לחוות, לחוש, אתה באמת חושב שב- 80 שנה הממוצעות אפשר להספיק את כל זה? התכוונתי לומר למעלה, שעבור הזחל הפיכתו לגולם מהווה את ``סוף העולם``, אבל אנחנו, שיודעים משהו שהזחל לא, קוראים לזה ``פרפר``. אני מאמינה שאותו דבר לגבינו. הגוף שלך הוא רק קליפה שקיבלת בהשאלה. יבוא יום ותחזיר אותה. אבל נשמתך אכן תחיה לנצח. אוריאנה