אז עצירה למחשבה

אז עצירה למחשבה

וסליחה אם זה סתם אוסף של מילים לא ברורות.
חודשיים בעבודה, רק עובדת.
היום היה יום חופש אז הלכתי סוף סוף לבדיקות וקבעתי תור לרופא שהייתי צריכה, ולא העזתי לעצור קודם כדי לעשות את זה.
המשכורת לא מספיקה לי. אבל אני לא יכולה לחשוב על זה כי אין לי איך לשנות. אבל גם לא יכולה לחיות. אין לי איך לשלם. אז רוצה לעצור, אבל לא רוצה. אין לי מה לעשות.
אין לי ממי לבקש. היתה שיחה עם ההורים שוב הסבירה שאין לי אותם. והם לא רוצים וגם לא ממש יכולים לעזור.
עוד יומיים הראשון לחודש.

אז (בינתיים) יש לי למה לחיות, ואין לי איך.
 
וחוץ מלכעוס על עצמי ולהתמלא בתסכול גם

תופסת את עצמי שוב מכה ופוגעת בעצמי.
אין לי כלום לעשות כדי לעזור לעצמי.

(יש לי כן איך לנסות לא להזיק יותר: להמשיך להשתדל לאכול, לא לפגוע מדי)
 
לא מילים לא ברורות

חרדות כלכליות ומחסור בכסף זה הדבר הכי ברור... וכשאין כסף קשה לחשוב על כל דבר אחר...
, עוד חודש בעבודה יאזן אותך כלכלית?
 
מצוקה כלכלית זה דבר מאוד קשה.

מדיר שינה בלילות ומטריד ללא הרף בימים.
אין לי פתרונות פרקטים, בטח לא בלי לדעת כמעט כלום על היומיום שלך ועל המשכורות וכו',
אבל יכולה לספר לך שיש הרבה אנשים שמתמודדים עם צרות כלכליות ושאני בטוחה שאת לא לבד כאן בפורום עם הבעיה הזו.
מחבקת חזק.
 
תודה

הלחץ העצום שהיה עבר בדרך מסוימת, אבל נשארתי על הקצה. מרגישה כל כך קרוב להרים ידיים.
צריכה נס בשביל שאוכל לחיות.
ואחרי שאסיים בעבודה הנוכחית... אני מפחדת לחשוב על זה, לא בגלל הכסף אלא בגלל שכבר לא יהיה לי גם בשביל מה.

אולי החיים הם פשוט לא בשבילי.
 

תמרה45

New member
פנס

שוקלת איך אוכל להעביר לך את המסר שלי בצורה הכי בהירה ומבהירה..
מאוד מבינה את זה שאתה חי בשביל משהו, גם אם זה משהו טוב, כביכול יש לך אמונה כזו שהדבר הטוב הזה או הסיבה ללמה אני חי והוא מה שנותן לאדם סוג וכח של משמעות.
אפשר לחיות ככה וכאילו לסחוב.
אבל- אני ממליצה לך לבחור שזה יהיה רק משהו של ביניים. זה כמו מן מנוחה מעבודה פנימית, תקופה כזו, כך זה נשמע לי.
אבל חייב למצוא מנוע פנימי שיעורר בך רצון תשוקה שמחה משהו פנימה שגורם לך לעלות ולעוף מבחינת התחושות שלך, השמחה שלך. עשייה מובילה לשמחה!! עשייה למען עצמך. קורס שאת אוהבת, תפירה למשל, או תכשיטנית או איפור או ספרות או כל מיני דברים אחרים. יש איזה שהוא מנוע פנימי שעוד לא הניעו לך את המפתח הפנימי אליו.. מציע לך לשקול להתבונן במצב ולבדוק איפה אפשר לעשות שינוי ולבקש דחיפה לעברו..
 
אין

איך אפשר לחיות ולחשוב על כל זה
כשאין לי אפשרות לקנות בגד, ליסוע באוטובוס, גם בשביל אוכל לוקחת הלואות.
מה יכול לשנות,
ניסיתי הכל.
אני שקועה לגמרי באינסוף חובות, וזה לא מספיק.
לא רואה סיכוי.
אין לי איך לחיות יותר.
רק לחכות לסוף.
 

תמרה45

New member
אני מבינה שאין כוחות

את אולי יכולה לנסות למצוא עבודה נוספת? אולי משהו לערב?
אפילו נקיון?
אני מצטערת ממש לשמוע אותך ככה, עייפה ומובסת..
אני מקווה בשבילך שיגיע הרגע שבו התקווה תחזור אלייך ותצליחי למצוא כח...
 
זה נכון

שכשאדם עסוק בצרות כלכליות, ואין לו בטחון שיהיה איך לקנות אוכל או לשלם שכר דירה מחר, מאוד קשה לראות שיש עוד דברים בחיים ולהאמין במשהו.
זו טרדה ששואבת מאוד למטה.
אבל אני חושבת שזה דבר גדול, שאת במקום של היאבקות על ההישרדות הכלכלית שלך,. אחרי שנים של חוסר תפקוד, זו דאגה של אדם מתפקד, דאגה של מישהו שמנסה להחזיק ומנסה ליצור לעצמו שגרה וחיים מבוססים.
וזה הכיוון.
ברור שזה לא קל. אין לך גב משפחתי שיש להרבה מאוד אנשים אחרים, ויש לך שנים של חסכים להשלים. כמו בהרבה דברים אחרים, את צברת פערים והפערים האלו יצרו חובות וברוך כלכלי.
אבל את בכיוון אחר עכשיו. בכיוון חיובי- מתי לאחרונה הייתה לך משכורת סדירה ורציפה במשך יותר מחודש? מתי בכלל הגעת למשכורת חודשית? והנה הדברים האלו קורים לך.
אז זה לא יקרה מיד אבל זה הכיוון לצאת מהצרות. אל תוותרי ואל תרימי ידיים, זה בדיוק הדרך הנכונה.

מעריכה אותך על כל שניה של מאמץ
 
חושבת

בעצם, אין לי שום כיוון, ושום ביטחון.
המשכורת לא מספיקה ולא תגיע לנצח.
זו משרה זמנית והיא תסתיים.
היתה לי פגישה ראשונה אצל הפסיכולוגית אחרי החופש,
וחשבתי אחר כך שהעיסוק בדאגה הקיומית הוא גם סוג של בריחה ממה שמעבר.
כשאין לי איך לחיות לא יכולה לחשוב על כלום.
ולחשוב על משהו מאיים עלי כל כך, שאולי כבר מעדיפה למות בלי אוכל.
לא יודעת.
 

תמרה45

New member
פנס..

את לא יכולה לוותר
אני בטוחה ויודעת שיכולות להיות תקופות אחרות.
כמו שאת אומרת אין לך בטחון, ובטחון זה משהו שצריך לבנות, משהו שצריך להאמין בו
כדי שיהיה לך בטחון זה דרך לימוד שצריך לעבור,
לדעת להעריך, להוקיר ולהשקיע בדברים שאת מוכשרת בהם, טובה בהם ורוצה אותם
ולדעת להרפות וללכת ממה שלא,
ולהבין ששני המצבים הם בסדר.
את מיואשת אבל בבקשה תהיי מסוגלת להקשיב לקולות שמשמיעים לך פה
עבודה זמנית עכשיו? בסדר, אז אחריה תמצאי חדשה, אחרת, שתאהבי.
תאמיני בזה שעיקר החשיבות של התהליך שלך זה להיות בתנועה ולא להאמין לייאוש (למרות שהוא נמצא ואורב)
אלו שני הדברים שתוקעים, חוסר אמונה / ייאוש ותקיעות במקום.
תוך כדי עשייה ומעבר את תמצאי כיוון, תביני איפה נמצא הטוב שלך (וגם זה, אף פעם לא יהיה מוחלט, אני מכירה אנשים שתוהים על קנקנו של המקצוע שהם בחרו מידי יום..)
ותלמדי לעקוף את המכשולים שלך ואולי אפילו בטוב ובאתגר..
סורי אם אני יומרנית, ממש מצטערת אבל רוצה לקוות ולהאמין שתקחי את הכח שיש לך ותתני אותו למהלך הבא שלך בחיים
בלי לחשוב ולהיתקע יותר מידי..
 
תודה תמרה שאת ממשיכה

אני מנסה להמשיך את הטכני של החיים עד שיקרה משהו.
לא מנסה להפסיק אותם בינתיים,
לא יודעת מה ייצא מזה.
 

תמרה45

New member
מקווה שרק טוב יצא מזה..

מותק, תאמיני בעצמך.. תאמיני במה שטמון בך ועוד לא גילית אותו...
 
יצא מזה

שבדרך כלל הפחד והחרדה משתקים אותך,
ועכשיו את לא נכנעת להם.
זה בדיוק מה שצריך לעשות כדי להוכיח לעצמך שאולי הפעם את יכולה להצליח ולצאת מהבור הזה.

 

תמרה45

New member
ואולי בסוגריים:

פחות לחשוב, יותר לעשות.. לא להיות במקום של מחשבה תוקעת..
 
למעלה