אז עכשיו...
אני בטוחה שאי אפשר חהגיד שסיימנו את כל הדיונים בנושאים רבים, ובעיקר בנושאי חווי"ה. אז בוא נמשיך את זה כאן. כפי שאמרתי אני מאוד מתנגדת לכל הוויתור שמורגש סביב השכבות של הקטנים. אני לא חושבת שרק בוגרים צריכים להדריך אותם, ובכלל, מה תפאום קרה? אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד איתם, אז למה אנחנו בכלל עושים להם מחנה, והתשובה היא שאנחנו בהחלט יכולים להתמודד איתם. בכל שכבה יש את הבעיות שלה , בייחוד במחנה, ובכל זאת אנחנו מדריכים את כולם. כל העניין הוא שנוער ידריך נוער, ושיוכל להיות קשר בין החניך והמדריך, כך שהחניך יוכל לדעת שבמחנה הוא יוכל למצוא את המדריך שלו שכבר פיתח איתו קשר מיוחד לאורך כל השנה. אני חושבת שהייחוד במחנה זה לא למצוא לחניכים הורים תחליפיים אלא את דמות המדריך, שכוללת בערך הכל- אמא, אבא, אח, חבר, וגם פשוט מדריך, וזה מהשאנחנו שואפים לעשות. מה אתם חושבים? גם על דברים אחרים שעלו...
אני בטוחה שאי אפשר חהגיד שסיימנו את כל הדיונים בנושאים רבים, ובעיקר בנושאי חווי"ה. אז בוא נמשיך את זה כאן. כפי שאמרתי אני מאוד מתנגדת לכל הוויתור שמורגש סביב השכבות של הקטנים. אני לא חושבת שרק בוגרים צריכים להדריך אותם, ובכלל, מה תפאום קרה? אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד איתם, אז למה אנחנו בכלל עושים להם מחנה, והתשובה היא שאנחנו בהחלט יכולים להתמודד איתם. בכל שכבה יש את הבעיות שלה , בייחוד במחנה, ובכל זאת אנחנו מדריכים את כולם. כל העניין הוא שנוער ידריך נוער, ושיוכל להיות קשר בין החניך והמדריך, כך שהחניך יוכל לדעת שבמחנה הוא יוכל למצוא את המדריך שלו שכבר פיתח איתו קשר מיוחד לאורך כל השנה. אני חושבת שהייחוד במחנה זה לא למצוא לחניכים הורים תחליפיים אלא את דמות המדריך, שכוללת בערך הכל- אמא, אבא, אח, חבר, וגם פשוט מדריך, וזה מהשאנחנו שואפים לעשות. מה אתם חושבים? גם על דברים אחרים שעלו...