אז עכשיו זו שמירת היריון...

[יום של חסד]

עברתי את זה פעמיים

מכירה את התחושות שלך לאורך, לרוחב ולעומק, לצערי עברתי את זה פעמיים בשנה האחרונה.

הכאב הוא בלתי נסבל, אבל היי, אנחנו חזקות! או כמו שאמר לי הרופא המדהים שלי: "אם היה היריון פעם אחת אין סיבה שלא תהיה פעם שניה" (במקרה שלי שלישית...).

אם את צריכה לשתף, לתמוך, לדבר, אני פה (ועם הרבה זמן פנוי, לפחות בשבוע הקרוב)

 

[יום של חסד]

אז עכשיו זו שמירת היריון...

היי,

תודה שעודדתן בהודעה הקודמת שנכתבה בדמעות.

עכשיו אני נכנסת לשבוע השני של שמירת היריון.
שבוע השמירה הראשון בא בעקבות בדיקה, ידעתי ונערכתי, ניקיתי, בישלתי, קניות, כביסות.

ואז, בהפתעה הנחית עלי הרופא עוד שבוע...

פתאום משימות טריוויאליות נראות משוכות בלתי אפשריות, כמה אפשר לבקש מבן הזוג? הוא עושה כמיטב יכולתו, אבל גם הוא מגלה סימני חולשה. אני מתחילה לאמץ חשיבה אנטי-פמיניסטית, כנראה שיש יכולות נשיות ייחודיות להחזיק את הבית, לעבוד ולחיות בו זמנית.

אז מחר באה עוזרת, אבל בכל זאת, איפה אמא כשצריך אותה כל כך?!

 

[עדיה222]

יום של חסד - ושמירת הריון!

יום של חסד היקרה, כמה אפשר לבקש מבן הזוג? מה זאת אומרת מגלה סימני חולשה? החשיבה שאת מאמצת היא דווקא פמיניסטית, לא? אם לעקוב אחר ההיגיון של הכתוב?
אני שולחת לך חיבוקים זהירים, מקווה שאת לא זזה בכלל בכלל, וזוכרת שהקושי שלך להיות בשכיבה גדול יותר מהקושי של בן הזוג העומד על רגליו, יושב, מתקלח, ואולי גם רץ!!
הכרתי שתי נשים ששכבו בשמירת הריון בבית חולים, ושתיהן ילדו ילדים מעולים.
אני שולחת אליך כדים גדולים של סבלנות (היא נוזלית, דמויית חלב).

שלך
עדיה

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

תחזיקי מעמד

יודעת שזה קשה, לראות שדברים שהיית עושה מבלי לשים לב לוקח כל כך הרבה זמן לעשות....
לפחות עכשיו הוא מבין כמה עבודה את עושה, והוא בכלל לא שם לב.
תשמרי על ההריון ועל עצמך.

קחי הרבה ספרים למיטה, ומיליון פינוקים.
זה הזמן שלך להתפנק,
תנסי להנות ממנו.

 

[אשבל1]

מעתיקה לך פיסקה מהספר

"אמהות ללא אם" של הופ אדלמן:

"במשך שנים התגאתי בעצמי שידעתי לשרוד, לטפל בעצמי בזמנים של מצוקה קיצונית. הרבה פחות מזה ידעתי איך לאפשר לאחרים לטפל בי, אם כי לעיתים קרובות זה היה הדבר שהשתוקקתי לו יותר מכל."