אז עבר לו חודש
בעצם חודש ושבוע. מי סופר? אני. כל יום שעובר מרחיק אותי מהעבר. יש יום אחד ברור שמסמל את תחילתה של התקופה שעוברת עכשיו. (מזכירה שגיליתי שבן זוגי מזה 18 שנה בגד בי במשך לפחות 10 שנים עם הרבה הרבה נשים). בחרנו בינתיים בפתרון של נסטינג- אחד מאיתנו גר בבית בכל יום נתון, ומתחלפים. הוא מצא לעצמו חדר, ואני חזרתי להורים לחלק מהשבוע. ככה שהילדים לא זזים לאף מקום, ובעצם זה סוג של לימבו. לא להחליט. התחלתי ללכת לטיפול, הוא עדיין לא הגיע לזה, מסיבות לוגיסטיות שלו.
שבועיים הייתי בבור עצוב, מאוד. חשתי בעיקר עצב על כל מה שהיה בכל פעם שהרגשתי. אז לבינתיים, אני מנסה לא לחשוב יותר מדי, ולנסות לקחת ספייס. להבין מה אני מרגישה.
לסביבה מסביב אנחנו מספרים ש"יצאנו לפסק זמן, לפתור כמה בעיות". וזה הסיפור שאני שומרת עליו כשמנסים לדבר איתי. חוץ משני חברים טובים, אף אחד לא יודע בדיוק מה עובר עלי. ואני באמת לא מנסה לחשוב כמה זה כואב, כי אז זה באמת יכאב. מעדיפה לא להרגיש.
כרגע סוף אוגוסט, ומבלים הרבה ביחד עם הילדים, כי הבטחנו להם סוף חופש מדהים. כשיתחיל ספטמבר תתחיל שגרה כלשהי של חיים בנפרד, ואז אוכל להרגיש יותר.
הוא מעדיף שנדבר על "אם נחזור.." או "אם נפרד...". הוא רוצה להרגיש שיש למה לחזור, שיש תקווה למערכת היחסים שלנו, שתצטרך כמובן להשתנות, אבל יכולה להיות טובה. אני לא רואה איך אני מתייחסת בכלל ל"אם נחזור.." אני לא שם.
ואני פוחדת מהאפשרות של להיפרד.
זה לא מה שרציתי להתעסק בו בנקודה זו בחיים.
בעצם חודש ושבוע. מי סופר? אני. כל יום שעובר מרחיק אותי מהעבר. יש יום אחד ברור שמסמל את תחילתה של התקופה שעוברת עכשיו. (מזכירה שגיליתי שבן זוגי מזה 18 שנה בגד בי במשך לפחות 10 שנים עם הרבה הרבה נשים). בחרנו בינתיים בפתרון של נסטינג- אחד מאיתנו גר בבית בכל יום נתון, ומתחלפים. הוא מצא לעצמו חדר, ואני חזרתי להורים לחלק מהשבוע. ככה שהילדים לא זזים לאף מקום, ובעצם זה סוג של לימבו. לא להחליט. התחלתי ללכת לטיפול, הוא עדיין לא הגיע לזה, מסיבות לוגיסטיות שלו.
שבועיים הייתי בבור עצוב, מאוד. חשתי בעיקר עצב על כל מה שהיה בכל פעם שהרגשתי. אז לבינתיים, אני מנסה לא לחשוב יותר מדי, ולנסות לקחת ספייס. להבין מה אני מרגישה.
לסביבה מסביב אנחנו מספרים ש"יצאנו לפסק זמן, לפתור כמה בעיות". וזה הסיפור שאני שומרת עליו כשמנסים לדבר איתי. חוץ משני חברים טובים, אף אחד לא יודע בדיוק מה עובר עלי. ואני באמת לא מנסה לחשוב כמה זה כואב, כי אז זה באמת יכאב. מעדיפה לא להרגיש.
כרגע סוף אוגוסט, ומבלים הרבה ביחד עם הילדים, כי הבטחנו להם סוף חופש מדהים. כשיתחיל ספטמבר תתחיל שגרה כלשהי של חיים בנפרד, ואז אוכל להרגיש יותר.
הוא מעדיף שנדבר על "אם נחזור.." או "אם נפרד...". הוא רוצה להרגיש שיש למה לחזור, שיש תקווה למערכת היחסים שלנו, שתצטרך כמובן להשתנות, אבל יכולה להיות טובה. אני לא רואה איך אני מתייחסת בכלל ל"אם נחזור.." אני לא שם.
ואני פוחדת מהאפשרות של להיפרד.
זה לא מה שרציתי להתעסק בו בנקודה זו בחיים.
