אז עברה לה שנה

אז עברה לה שנה

עוד שבוע עברה לה שנה
איך ממשיכים מיכאן אמא איך אני עולה לקברך ונפרדת ממך שוב ?
לא יצא לי לעקל שהלכת עכשיו שוב אני חייבת לחזור הביתה לקבל את זיכרונך בידיים פתוחות
לשבת במיטתך הקרה להסתכל בארונך שעומד שם ללא מגע ידייך
להיכנס לחדרך להביט מסביב ושהדמעות יזלגו ולא יעצרו לדקה
אפול על רגליי אימא אפול ולא אצליח לקום מתגעגעת למגע ידייך מתגעגעת לנשימותייך לקולך לכול מה שקשור אלייך
שנה שלמה בלי אימא אין עוד לתאר את החוסר את הגעגועים עודני צעירה ואת לא איתי לא קל לאבד אמא כל בגילי נישארתי לבד
יתומה מאם אבל לא שוכחת ולא אשכח "בינתי" "אני אוהבת אותך " את כול המילים את כל הרגעים שלי את בלב לעד..
אוהבת ותמיד אוהב אותך אימא כי כמוך יש רק אחת !

 

אשבל1

New member
אושרית יקרה, איזו תמונה מקסימה, איזו מזכרת


אני שומעת כמה מתח והתרגשות יש בך לקראת האזכרה הקרובה, ספרי האם תכננת לומר משהו... או שאולי זה קשה לך מדי......
 

שרה155551

New member
כל כך מזדהה עם המילים

עברה לה שנה וארבעה חודשים ועדיין לא מעכלת שאימי שלי הלכה. לא יכול להיות שאימא לא מחכה לי בבית. לא היא ולא אבא הטוב שלי. כל כך מתגעגעת אל אימא הטובה והעדינה שלי, כל כך אימא במלוא מובן המילה שדאגה לנו ולא דאגה לעצמה. אין יום שעובר שאני לא חושבת עליה ולא בוכה. הדמעות זולגות מעצמן, גם עכשיו שאני כותבת הדמעות חונקות. זה לא בשליטה. הכאב כל כך עמוק בתוך הגוף שחושבים שאחרי שנה "מתחזקים", אבל זה כל כך לא נכון. לחשוב שנשארו רק הזכרונות שלא מרפים, לראות את אמא מולי בבית והיא לא שם...פתאום כל כך הרבה זיכרונות ומחשבות שלא היו שם כשאימא הייתה בחיים, עולים ויש כל כך הרבה רגשות אשם, למה לא עשיתי או עשיתי או לא אמרתי אחרת והעצב לא מרפה. כל כך מתגעגעת לחבק ולנשק את אימא, להרגיש אותה, את פניה ושיערה, את הידיים שעבדו, שתגיד לי שהכל יהיה בסדר כמו שתמיד אמרה לי. גם אצלנו הכל נשאר כמו שאימא הלכה. המיטה, הכורסא שלה עם הכובע, עם הסריגה שהתחילה, עם המשקפיים....הכל נשאר ורק היא ואבא לא. עדיין קשה לי אפילו להסתכל בתמונות שלהם. כאב שאי אפשר לתאר.
 

אשבל1

New member
יתמות משני ההורים

אלו גם חיי, אני רוצה להעלות כאן שיר של יהודה עמיחי ששיתפה אתמול חברה בפייסבוק :

 
למעלה