אז נפרדנו...

אז נפרדנו...

זוכרים את זה: [URL]http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for[/URL]umid=214&messageid=173147577

אז אתמול נפרדנו. נסעתי עד אליו לירושלים, ועשיתי את הצעד הזה. היה קשה, מאוד. נתקפתי בהתקף חרדה פתאום. אבל עברתי אותו,
התחרטתי. אמרתי לו שאני מצטערת, וזו תקופה...ואז רגע לפני שהמשכנו בדרכנו, שוב אמרתי לו שאני לא יכולה לשקר לעצמי.

וזהו. נפרדנו לתמיד. אני מקווה שעשיתי החלטה נכונה. מקווה שלא אתחרט על כך..שלא עשיתי את הטעות של החיים שלי.
 

sani48

New member
עשית את ההחלטה הנכונה

תיהיה שלמה עם זה,ושיהיה ושיהיה המון הצלחה בהמשך
,דרך אגב הקישור ששמת לא עבר אז שמתי אותו עוד פעם( בשביל מי שלא זוכר את ההודעה שלך)-
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=214&MessageId=173147577
 
כאילו נכתב מפי וממחשבותיי.

חשבתי לפתוח הודעה חדשה ואז ראיתי את ההודעה הזו בראש הדף. אני אף פעם לא כותבת על הנושאים האלה אבל נורא קשה לי ואני מחפשת איך להתמודד בכלל עם השאלה הזו. האם יכול להיות שהאהבה נגמרה? ואם היא באמת נגמרה אצלי, איך בכלל יודעים? הפחד להישאר לבד ולא להתחרט על כך אוכלים אותי וגם העניין שהוא מדגיש שבלעדיי אין לו חיים, אוכלים אותי כי אני אוהבת אותו כבן אדם מקסים אבל לא מצליחה אחרי האכזבות ממנו להמשיך הלאה אחרי 6.5 שנים.

אני כרגע חושבת אם להיפרד מבן הזוג שלי בשש השנים האחרונות ואני יודעת כמה הוא סובל ולא רוצה לעשות לו את זה, מצד שני, לעתים לא רוצה בכלל שיתקרב אליי. חוסר האמון אוכל אותי ואני מתקשה להתעלות ולנסות שוב. אני מודעת לכך שצריכה ליפול החלטה ושאי אפשר להמשיך בצורה כזו - אנחנו כבר שנינו לא ילדים.

אני אוטוטו בת 27 באמצע תואר שני תקועה עמוק עמוק בתזה שלי ומי ירצה אותי? אבל חושבת קודם כל שהוא לא יסבול. לא רוצה שיסבול בגללי, אבל הוא אומר שהכי יסבול אם ניפרד. עם המצב שקיים היום, זה לא יותר טוב ...


לפעמים מאמינה שפרידה תהווה עבורי הקלה ולפעמים כבר לא יודעת מה לחשוב.

יכולה להגיד לך כל הכבוד שעמדת בזה בגבורה. זה בכלל לא מובן מאליו. הפחדים שלך הם לגיטימיים אבל א תראי שזה יקל עלייך ההחלטה הזו. מקווה שגם אצלי זה יהיה כך שזה יקל עליי כי כרגע במעמסה הרגשית, התזה לא בדיוק עוזרת לי.

 
הכינוי שלך מקסים !!!


באמת שלחיוך אין מחיר.

נשמע שאת נמצאת במקום מאד מאד לא קל, את נמצאת בזוגיות ארוכה אבל לא מאושרת.

נשמע שהאמון שלך נפגע וזה משהו שמאד מאד קשה עד בלתי אפשרי לעיתים, להחזיר.

לדעתי האישית, תניחי את הזוגיות בצד כרגע, עם כל בעיותיה ונסי להתמקד בלימודים שלך, לאחר מכן, תוכלי להתמקד בלהיות הכי כנה עם עצמך, ולפעול לפי הלב,

לא משנה כמה קשה זה יהיה או כמה שנים אתם יחד, זוגיות ארוכה אינה תנאי הכרחי להשארות יחד ללא אושר.

אל תנסי להכביד על עצמך עם כל המחשבות הקשות האלה יחד.
 


מצער לשמוע על פרידות....

אני מאמינה שאם עשית משהו שהיה גם ככה קשה לעשות, זה כי את יודעת שכנראה זה הדבר הנכון לעשות..

|תמיכה|
 
למעלה