אז... מתי ולמי מספרים?
כשרק עלה החשד לאנדו' סיפרתי לאמא שלי ואח"כ רצתי לחפש חומר באינטרנט ושיתפתי כאן בפורום. במשך תקופה ארוכה לא סיפרתי לאף אחד, ורק כשהייתי במערכת יחסים רצינית הנושא הזה עלה.
בעיקרון אני לא מרגישה צורך מיוחד לספר לאנשים הקרובים שיש לי אנדו', אבל לאחרונה יש החמרה של הסימפטומים, הבטן כואבת לי לא מעט ואני גם צריכה לשירותים המון [לפעמים ממש באופן דחוף] מה שדיי מגביל אותי ולא פעם גורם לי לבטל או לדחות תוכניות. לפני שבועיים בערך מצאתי את עצמי מבטלת לידיד בפעם החמישית ברציפות בערך, ומצאתי את עצמי מספרת לו למה כ"כ כואב לי ולמה אני לא מרגישה טוב הרבה מאוד פעמים. ו... הוא לא הבין, או שהנושא כ"כ הביך אותו שעד היום הוא מגיב לזה בצורה מאוד מאוד צינית. התגובה הראשונה שלו הייתה 'אוי נו, אז תגידי שיש לך כאבי מחזור', מה שפגע בי כי "סתם כאבי מחזור" מצטייר בתור משהו מפונק, וזה גם לא כאבי מחזור רגילים והכי גרוע שבכלל לא הייתי במחזור...
ועכשיו אני לא בזוגיות אבל מתחיל איזה משהו, ואני תוהה מתי יהיה נכון לספר למר בחור על מה שקורה, בעיקר כשאני יודעת שיהיו לזה השלכות בהמשך [כאבים בחדירה, דימומים לפעמים... כיף].
אז מצד אחד לא בא לי לדבר על זה ולתת לכל העולם לחפור לי בשחלות. מצד שני, לפעמים פשוט נמאס לי לתרץ ולהסביר למה אני במצברוח רע, למה קשה לי. כי אם חס וחלילה היה לי גבס למשל, כולם היו רואים ועוזרים. אבל כשזו מחלה שהמון בכלל לא מכירים ולא מבינים, אז אני נתקלת לפעמים באפס סובלנות לקשיים שלי.
אני יודעת שאין כאן נכון ולא נכון, וכל אחת נוהגת אחרת. פשוט מסקרן אותי לשמוע את דעתכן, ואם גם אתן נתקלות בדילמה הזו
כשרק עלה החשד לאנדו' סיפרתי לאמא שלי ואח"כ רצתי לחפש חומר באינטרנט ושיתפתי כאן בפורום. במשך תקופה ארוכה לא סיפרתי לאף אחד, ורק כשהייתי במערכת יחסים רצינית הנושא הזה עלה.
בעיקרון אני לא מרגישה צורך מיוחד לספר לאנשים הקרובים שיש לי אנדו', אבל לאחרונה יש החמרה של הסימפטומים, הבטן כואבת לי לא מעט ואני גם צריכה לשירותים המון [לפעמים ממש באופן דחוף] מה שדיי מגביל אותי ולא פעם גורם לי לבטל או לדחות תוכניות. לפני שבועיים בערך מצאתי את עצמי מבטלת לידיד בפעם החמישית ברציפות בערך, ומצאתי את עצמי מספרת לו למה כ"כ כואב לי ולמה אני לא מרגישה טוב הרבה מאוד פעמים. ו... הוא לא הבין, או שהנושא כ"כ הביך אותו שעד היום הוא מגיב לזה בצורה מאוד מאוד צינית. התגובה הראשונה שלו הייתה 'אוי נו, אז תגידי שיש לך כאבי מחזור', מה שפגע בי כי "סתם כאבי מחזור" מצטייר בתור משהו מפונק, וזה גם לא כאבי מחזור רגילים והכי גרוע שבכלל לא הייתי במחזור...
ועכשיו אני לא בזוגיות אבל מתחיל איזה משהו, ואני תוהה מתי יהיה נכון לספר למר בחור על מה שקורה, בעיקר כשאני יודעת שיהיו לזה השלכות בהמשך [כאבים בחדירה, דימומים לפעמים... כיף].
אז מצד אחד לא בא לי לדבר על זה ולתת לכל העולם לחפור לי בשחלות. מצד שני, לפעמים פשוט נמאס לי לתרץ ולהסביר למה אני במצברוח רע, למה קשה לי. כי אם חס וחלילה היה לי גבס למשל, כולם היו רואים ועוזרים. אבל כשזו מחלה שהמון בכלל לא מכירים ולא מבינים, אז אני נתקלת לפעמים באפס סובלנות לקשיים שלי.
אני יודעת שאין כאן נכון ולא נכון, וכל אחת נוהגת אחרת. פשוט מסקרן אותי לשמוע את דעתכן, ואם גם אתן נתקלות בדילמה הזו
אין לי בעיה עם זה [רק הייתי מעדיפה שזה יהיה בלי קרדיט]
