אז מי אתם?

[Hippie Jeannie]

אז מי אתם?

עברתי עכשיו על דפי הפורום מלפני כשנתיים, ועלה בי חיוך... היו שם הרבה מאוד דיונים מעניינים, והרבה מאוד אווירה חברתית וצחוקים. קצת יותר חיים, בקיצור. ונזכרתי בדיון שהיה לנו פה לפני זמן מה, שהפורום קצת מת וכל הדיונים שבו מתמצים בחיפוש מילים לשיר או המלצות למחזמר בניו יורק, ואמרנו שכדאי להחיות את הפורום בדיונים שונים. אז א', רציתי להודות לכל מי שאכן פתח דיונים בנושאים שונים שהעשירו את הפורום. שלא תחשבו שלא שמתי לב

היוזמות האלה ברוכות בעיניי ואני מקווה שימשיכו. ב', רציתי גם אני לצאת ביוזמה משלי

פתאום חשבתי שמעטים הם חברי הפורום שאני יודעת עליהם משהו - מה שמם, מה שאיפותיהם וכו'. וחשבתי שזה יהיה נחמד לשמוע קצת עליכם, אבל בהקשר של הפורום. כלומר - האם יצא לכם לקחת בהפקות כלשהן (מקצועיות או חובבניות, זה לא משנה)? האם היה לכם איזה מקרה מיוחד שאתם רוצים לספר שקשור לאיזה מחזמר שראיתם? מאיפה באה האהבה למחזות זמר? האם אתם רוצים להפוך אותה למקצוע? וכו' וכו'. זה קצת לא מובן כשאני כותבת את זה ככה, נדמה לי, אבל אני אתחיל ואני משערת שזה ייתן איזשהו מושג כללי. אז ככה, שמי סתיו. אני המנהלת של הפורום הזה מהיום בו הוא נולד, כלומר אני גם הקמתי אותו. זה היה לפני כשלוש שנים וחצי... הרבה מים זרמו מאז בנהר. מאז הספקתי למגמת התאטרון בתלמה ילין, וגם לסיים אותה בהצטיינות. היה אמור להיות לנו מחזמר סיום, אבל בסוף לא היה, לצערי הרב מאוד מאחר וזה היה חלום עליו חלמתי במשך ארבע שנות לימוד. הניסיון המקצועי שלי במחזות זמר הוא די מועט. כשהייתי בת 12 הופעתי במחזמר "אוליבר טוויסט" של מנחם גולן, חוויה לא משהו שאני לא נהנית להיזכר בה. הדבר הטוב היחיד שיצא לי ממנה הוא קשר שנמשך עד היום עם שלמה בר-אבא, שהוא בעיניי קומיקאי בחסד ואדם מקסים. במהלך הלימודים בתלמה עסקתי בעיקר בתאטרון, אבל מדי פעם נגענו בתחום מחזות הזמר, למשל בערב דואטים. היו שיעורי פיתוח קול, וגם שיעורי מחול לתאטרון, ואלה היו השעות בהן יכולתי קצת להוציא החוצה את התאווה שלי למחזות הזמר. לפני שבועיים תרגמתי, ביימתי, הפקתי, שיחקתי ועוד כל מיני קטנים ב"מרשעת" - שזה בעצם "Wicked". הצוות שלי ואני העלינו את המחזמר באולם אריסון במסגרת פסטיבל "אייקון". זה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי, אם לא הכי קשה, אבל התוצאה הייתה מדהימה, קיבלנו תשבחות אין סוף והמון הצעות מפסטיבלים שונים לעלות שוב, מה שלא יקרה, אבל לא נורא. למי שלא היה בהצגה (שזה בטח רובכם), ומעוניין לראות מה היה, יש פה תמונות, ופה הבלוג של ההפקה שגם בו יש תמונות, קטעי וידאו ועד כל מיני. ועכשיו שההפקה ירדה, שוב פעם אני חווה חסך של מחזות זמר. אני מסוג האנשים שבאמת חיים את זה... שזה בוער להם בגוף נון-סטופ. אז אני מנסה לחוות את זה בקטנה, לשיר קצת לעצמי, לרקוד לעצמי, לשמוע דיסקים של מחזות זמר. כרגע אני נושאת עיניי אל תואר במחזות זמר באוניברסיטת גילפורד שבאנגליה, שהיא בין המובילות בעולם בתחום ואין הפקה אחת בווסט אנד שלא לוקחים בה חלק בוגרי האוני'. הלימודים מאוד מאוד מאוד יקרים. באיזור ה-90,000 שקל לשנה, כמובן שלא כולל הוצאות מחייה וכל זה. בימים אלה אני כל רגע ורגע חושבת על זה, זה מטריד אותי נורא, אני כל הזמן עובדת וחוסכת, ובודקת אופציות לעבודות נוספות שמכניסות יותר, ומחפשת מלגות וכו' וכו'... אנשים סביבי אומרים לי שאני מנסה לטפס על עץ גבוה מדי, אבל אני לא חושבת ככה. מה גם שאם היה לי שקל על כל פעם שאמרו לי את זה והצלחתי למרות הכל, הייתי יכולה לממן עכשיו בכיף שנת לימודים

זה חלום שקשה להגשימו, נכון, כי מה לעשות שלא כולנו ילדים של רוטשילד ("לו הייתי רוטשילד", בלה בלה...), אבל אני מנסה להיות אופטימית ולחסוך הרבה. אני מנסה למצוא מלגה, ומנסה להתנחם במחשבה שגם אם לא אצליח למצוא מלגה, אז מקסימום לא אתחיל עוד שנה אלא עוד שנתיים. או שמקסימום אקח הלוואה אותה אחזיר בסוף הלימודים. או מקסימום אעזר במשפחה. יש הרבה "או"יים שכאלה, אם כי אני מאוד מקווה למצוא מלגה. אם מישהו מכם יודע על מלגות שיכולות להתאים לי - מלגות מיוחדות ליהודים, או לתלמידים מצטיינים (ממוצע 98, 34 יחידות לימוד, לא הולך ברגל), או סתם מלגה שאולי תוכל לעזור לי - אשמח אם תגידו לי. כרגע כל המלגות שהצלחתי למצוא נוגעות לתואר שני, או ליוצאי בוכרה, או להשד יודע מה...

וזהו, נראה לי. ומה אתכם?

 

[TvMaD]

מי אני

אהלן, אני תומר בן 19 ממודיעין. האמת לא הרבה זמן בפורום וגם לא יצא לי לכתוב פה הרבה בגלל שאני בקושי בבית (צבא וזה...) אבל בכל זאת זה אחד הפורומים היותר האוהבים עליי בתפוז. החיבה שלי למחזות זמר דיי קצרה, זתומרת מאז שאני קטן ידעתי את כל השירים של "שיער" בעל פה ושל "מופע הקולנוע של רוקי", אבל אף פעם לא חשבתי על זה שמחזות זמר זה הז'אנר האהוב עליי עד לפני מספר חודשים שחיי השתנו... חלקכם בטח מבינים שהם השתנו בעקבות העיבוד הקולנעי של רנט. ראיתי את הסרט ופשוט התאהבתי... תמיד ידעתי שאני דיי טוב במשחק וריקוד ותנועה אבל תמיד אמרתי לעצמי 'זה תחביב ולא מרויחים כסף ובלה בלה', ואולה, אחרי שראיתי את רנט החלטתי ללכת בעקבות החלום וללמוד משחק בסוף הצבא. אני שואף לגור וללמוד בניורק וזה בעצם החלום שלי. בקרוב אני מתכנן להתחיל ללמוד פיתוח קול ואולי יצא ממני משו אפילו

בתיכון הייתי במגמת תאטרון בתיכון מודיעין שהמורה הייתה סופי מוסקוביץ' (יש לה בית ספר למשחק אם מישו שמע) ופשוט אני אוהב את הבמה ואת ההרגשה והאנרגיות שאי אפשר להרגיש באף מקום אחד...

 

[netmaster1]

יוזמה ברוכה

אני אשמח להרים את הכפפה ולהצטרף אני טל בן 19 מראשון לציון, כיום אני עושה את השירות הצבאי שלי ביחידת חקירות ארצית במשטרת ישראל(כן, מנאייק מה לעשות) בנוסף אני גם אוטוטו מתחיל ללמוד קופירייטינג בACC אצל תרצה רגנות(שהביאה לנו פניני חוכמה כמו "אם שותים לא נוהגים") וכל הדברים האלה, שלוקחים את רוב הזמן בחיים שלי לא קשורים לאהבה האמיתית שלי, שהיא(ניחשתם נכון) מחזות זמר. אז לי אין ניסיון כלשהו, אני מפחד לרדוף אחר החלום, לא מפחד במה או חוסר כישרון, פשוט מחוסר פירגון משפחתי, אבל מה שאני לא עושה על הבמה אני משלים בתור צופה מהצד, אני מדיירי הקבע בבית צבי, שבאים כמעט כל שבוע וכבר יודעים מי האח של השחק הזה שמקבל תמיד את הכרטיס בשורה השלישית באמצע עד לרמה של פרטים קטנים בטירוף אני לא זוכר כבר לומר איזה מחזמר משך אותי לתוך העולם הנפלא הזה, ואולי זה דווקא לא היה מחזמר ספציפי, אבל יש משהו בבמה, בשירים עם כירוגראפיה והאורות, שבחיים לא יהיה בקולנוע, וככה נמשכתי לבמה. אז כמו שאמרתי אני לא יודע לשחק, ולא לשיר, מה שכן אני יודע לנגן על פסנתר, ויש לי אוסף של יותר מ50 מחזות זמר, מכל הסגנונות הסוגים והשנים, מוובר לסונדהים מברנשים לשיקגו והבנתם את המסר(אגב אני כל הזמן אומר שהאוסף שלי "פתוח לציבור" ושאם מישהו צריך משהו שישלח לי הודעה, זה נכון גם עכשיו). אז עכשיו אתם יודעים מי אני, ואני בטוח שאני עוד אדבר אתכם בפורום

 

[Yentl]

מי אני? טוב...

אני ליהיא, בת 26 מאיזור המרכז. תיאטרון תמיד היה האהבה הגדולה שלי,מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל למחזות זמר התמכרתי ממש רק בגיל העשרה שלי. עסקתי במשחק שוב, מאז שאני זוכרת את עצמי - כשהייתי בת 7 גם השתתפתי בהפקה של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, עם אנשים כמו לימור גולדשטיין, מודי בר און ואסתי זקהיים (ששיחקה את סבתא שלי....), וזו היתה חוויה מעצבת. כמתבגרת, למדתי משחק עם שרון אלכסנדר - אבל באיזשהו שלב הבנתי שאני יותר מדי רגישה בשביל העולם הזה וגם יותר מדי פרפקציוניסטית, והחלטתי לעבור לתחום הקולנוע. גלגולי החיים הביאו אותי בסופו של דבר לחינוך, אף על פי שקולנוע הוא עדיין אהבה מאוד גדולה שלי, וכיום אני עובדת בסוכנות היהודית כשליחה למחנות קיץ בצפון אמריקה. זו הסיבה שאני נמצאת הרבה בארה"ב, וכך יוצא לי לראות הרבה מחזות זמר בברודווי. כשאני שם, אני מנסה לראות כמה שיותר - השיא שלי הוא 8 הצגות ב 5 ימים......

למען האמת בדיוק חזרתי ביום שישי מניו יורק, שם ראיתי את A CHORUS LINE, GREY GARDENS בין השאר. כפי שהבנתם אם קראתם חלק מההודעות שלי, המחזמר האהוב עליי ביותר הוא "תשוקה" של סטיבן סונדהיים. עוד מחזמר שאני אוהבת, מאוד שונה מהראשון, שביום רביעי שעבר ראיתי אותו בפעם ה-20 על הבמה, הוא "מאמא מיה" (כיף טהור!). כן, יש לי טעם *מאוד* אקלקטי.

אני מאוד אוהבת את מחזות הזמר הקלאסיים (, "מצחיקונת", "המלך ואני", , WONDERFUL TOWN DREAMGIRLS, COMPANY, וכו,) אבל בעיקר אוהבת לראות מחזות זמר חדשים (SPELLING BEE, AVENUE Q) . יש לי קטע של לראות הצגות שוב ושוב - אבל אני מנסה תמיד לראות את כל מה שחדש גם. יש לי אוסף גדול מאוד של מחזות זמר וזה מה שאני מקשיבה לו לרוב - זה וברברה סטרייסנד.

באופן אירוני, אני פחות מתחברת למחזות הזמר הכי ידועים כמו "פנטום" ו"עלובי החיים" - לא יודעת למה, אבל אני פשוט לא אוהבת. ואני תמיד שמחה לנהל דיונים משמעותיים על תיאטרון ומחזות זמר!

 

[Adidush888]

מי אני

im jean valjean 24601 תשובה שאני מאד אוהבת להגיד, בעיקר בשיעורי חינוך (כן אני בת 15- עוד מעט 16 ומחכה כבר להיות בת 16, ולשיר i am 16 going on 17) כשהנושא העיקרי שתמיד מתעסקים בו הוא "מי אני", אבל כמובן שלמורה לא אמרתי את זה אפעם. אז אני הרבה יותר צעירה מכולכם, חוץ מהפקות קטנטנות של בית הספר (צלילי המוזיקה והקוסם מארץ עוץ, שתיהן באנגלית) לא השתתפתי אפעם בהפקת מחזמר בימתית, אם כי כשהייתי קטנה הייתי ניצבת ב2 אופרות. אני רואה מחזות זמר, הצגות, אופרות ועוד מגיל קטן, אני זוכרת שהייתי פעם ראשונה באחים בדם של בית צבי (אם אני לא טועה), והייתי בלונדון וראיתי הרבה מחזות זמר: עלובי החיים, פאנטום האופרה, נשיקיני קייט, והרשימה עוד ארוכה. לפני שנה בערך הייתי בניו יורק וראית שמה את wicked וhairspray ומאד אהבתי (כמובן, יותר את wicked). בערך בגיל 12 התחלתיממש להקשיב לדיסקיםשל מחזות זמר, ולאוספים, אבל אז הפסקתי,וקצת יותר הקשבתי למוזיקה "רגילה", אבל אחרי שיצא הסרט של רנט, התחלתי לשמוע רק רנט, ואזגם קראתי את ספר ההמשך של פאנטום האופרה (הפאנטום במנהטן-באנגלית), וזה גרר אותי לשמוע את הדיסק של פאנטום, להתחיל לדקלם את כל המילים בעפ, וזה גרר אותי לכל המחזות הזמר הנוספים. והיום באמפי3 שלינמצאים רק שירים ממיוזיקלס... חברות שלי שבמקרה יודעות איזה שורה משיר, משתגעות כל פעם שאני מתחילה לשיר להם את כל השיר (כמו ברד ירד בדרום ספרד, את בת 16עוד מעט17, דו הוא דוב, שחברה שלי עד היום חשבה שזה "שיר ילדים ידוע" ובכלל לא ידעה מה זה צלילי המוזיקה)... ונראה לי שזהו

 

[shiratel]

טוב... אז מי אני

אני שירה, עוד מעט בת 16 (ב-13 לחודש הקרוב) מזכרון יעקב. המחזמר הראשון שלי (נקרא לו ככה) הוא "שיקאגו"... אבל הסרט... אני האמת ציפיתי לסתם סרט מאפיה (כי אז ממש לא הבנתי במחזות זמר וכל זה), אבל חברה שלי (בכיתה ו') אמרה לי שאני אוהב אותו, והיא צדקה ב=ג=ד=ו=ל! התאהבתי בסרט הזה מהרגע הראשון (גם החוויה של ה"להיות בקולנוע" עם החברה הזאת מוסיפה לזה הרבה הרבה ערך...) וראיתי אותו עוד פעמיים (בקולנוע). המחזמר ג=א=ו=נ=י! החוויה הראשונה שלי עם עשייה של מחזמר הייתה גם כן בכיתה ו', הייתי שנה בארה"ב (ששם בתי ספר מעלים כמה הפקות בשנה) והייתי הכי קטנה בבצפר שלי (ו'-ז'-ח')... העלו את "פוטלוס", וכמובן שתפקידים ראשיים לא חולקו לשכבה שלנו. אני קיבלתי תפקיד פ=צ=פ=ו=ן, כ"כ קטן שזה היה משפיל, אבל למדתי לחיות עם זה, ועברתי את זה בשלום (היה ממש נחמד מאחורי הקלעים). אח"כ, מאז ועד היום למדתי בבית ספר ראלי, שאין בו מגמת תאטרון, אבל המורה לאנגלית שלנו (בכיתה ח') היא גם חובבת מחזות זמר והפקנו בכיתת דוברי אנגלית את המחזמר "חנות קטנה ומטריפה"... הייתי אודרי... וזה היה פשוט אושר אחד ענקי! כמובן שהוא לווה בקצת חוסר פרגון מחברה טובה (שרצתה גם את התפקיד... וכולם היו בטוחים שהיא תקבל אותו... סיפור ארוך) שהגיע לכך שבעצם כולם חשבו שגנבתי לה את התפקיד. כמובן שההצגה קיבלה ביקורות לא משו, כי מה לעשות שלא ידעתי אז את מה שידעתי היום על משחק על במה... השירה שלי לא הייתה בשמים (היא עדיין לא משו)... בקיצור ההצגה הזאת אצלי נחשבת ה-דבר אבל גם קצת חווייה מרה... באיזשהו שלב התחלתי לאהוב מחזות זמר (הכוונה מבחינת עשייה), אחרי שהעלינו את ההצגה נורא בער בי הרצון לעשות את זה שוב... ואז כשראיתי את האוסף Musicals וגיליתי שיש בו את "לפתע סימור" החלטתי שהוא שווה קנייה (כזאת אני)... והתחלתי לשמוע באופן קבוע... ומאז (למרות שמדיסק אחד זה לא נשמע הגיוני) אהבתי גם לשמוע מחזות זמר... כל סרט מוזיקלי שהיה משודר הייתי רצה לראות (ככה הכרתי את רובם) ועכשיו הסבים שלי יודעים שכל פעם שאני באנגליה כדאי מאוד שייקחו אותי לווסט אנד, ואם בארץ ייצא מחזמר אימא שלי יודעת שאני לא אוותר על זה. בכיתה ט', בכל אופן, אחת המורות התגלתה כחובבת תאטרון ואחרי כל מיני דיבורים עם המנהל היה מיני חוג תאטרון כזה... חחח ממש הזוי... העלינו הצגה (לא מחזמר ידוע, משו ממש מטומטם שהיא כתבה) והייתי בה תפקיד ראשי... שם אני די בטוחה שהייתי הרבה יותר טובה אבל עדיין זה לא התאטרון שחיפשתי ואני עדיין מחפשת. עכשיו התקבלתי לחוג תאטרון של "תאטרון אורנה פורת לילדים לנוער" בת"א, הייתי שם היום וזה נראה לי בדיוק מה שאני רוצה... מתחילים מללמוד רק משחק, מעלים הפקה חמדמדה באמצע השנה, ואחריה מתחילים ללמוד תנועה ופיתוח קול (הללויה!!!) ומעלים הפקה ע=נ=ק=י=ת בסופשנה! ואני מחכה לזה!!!! והלוואי שזה יהיה מחזמר!!! הייתי חלק בהפקה של משו שהיה אמור להיות איכשהו דומה ל"תהילה" בפרדס חנה, ציפיתי שיהיה מקצועי והיה מאוד חובבני אבל לא נורא, הייתי מורה אבל בכל זאת למדתי שם כמה דברים. מה שחשוב הוא שהיום היה היום האחרון שלי בבית ספר הנוכחי, מחר אני מתחילה בבית ספר הרגיל ולקחתי בו מגמת תאטרון. אז הנה באמת ההזדמנות שלי לעשות משהו עם האהבה הזאת! בינתיים בארץ ראיתי - "מי שחלם" (אהבתי!), "שיקאגו", "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ו"ברנשים וחתיכות". כולם מעולים! בחו"ל ראיתי "תהילה", "יוסף וכותונת הפסים", וגם "היפה והחיה" (אבל זה היה כשהייתי בת 5-6)... וזהו... אלה כל תולדותיי בנוגע למחזות הזמר (והניסיון הבימתי שלי בכלל חח)... בקשר לעתיד אני מקווה שבצבא אוכל להגיע לתאטרון צה"ל, להתקבל לבית צבי ולהיות שחקנית תאטרון (עם קצת קולנוע/טלוויזיה מהצד), כמובן שאקח פיתוח קול כדי להשתפר אבל זה בעתיד... מצב כספי של ההורים לא משו... וזה הכל, כל מה שרציתם (או לא רציתם) לדעת עליי. אני מודה לאלוהים כל יום שיש לי את הפורום הזה!

 

[Hippie Jeannie]

אויש...

למדתי באורנה פורת... ברחתי אחרי שנה בעיקר בגלל האישה שניהלה את החוג, היא הייתה המכשפה הכי גדולה שאי פעם הכרתי. מקווה בשבילך שזו לא אותה אישה, וגם שהמדיניות שלהם בנוגע ללא לתת תפקידים לאנשים חדשים השתנתה. אותי זה ממש תסכל שאחרי שנה שלמה שם נתנו לי ולשאר ה"חדשים" תפקיד עם משפט או שניים בהפקת הסיום.

 

[shiratel]

:S זה מעודד

אני דווקא התרשמתי לטובה... לא הכרתי את המנהלת הזאת ועדין לא העלנו הצגה... ככה שבינתיים אני מרוצה =)

 

[ליאור 15 קרית אונו]

לא ממש קשור...

איך קראו למורה בתיאטרון אורנה פורת?

 

[shmena84]

רוצה להמליץ לכולם...

אני לומדת במכללה לאומנויות הבמה של חני נחמיאס שבה יש סדנא בשם "שירה ומחזות זמר" שבה מתמקדים בעיקר במחזות זמר ומלמדים איך להגיש שיר על במה, כל הבחירות המשחקיות וכו', אני נכנסתי לפורום כדי לחפש תרגום לאחד השירים שאני צריכה להגיש בשיעור ואני פשוט בהלם מההיענות העצומה הזו, זה מדהים. מעבר לסדנא הזו יש גם שתי סדנאות משחק. ממליצה מאד! מורים מצויינים. זה האתר www.amanuyot.co.il תהנו...

 

[יוליקה]

אני אינני משתייכת לקטגוריה שלכם

ראשית לפי גילי אני יכולה להיות סבתא שלכם - כמעט. אני אביבה, בת כ-59 גרה בגלבוע. בתי סיימה את הסטודיו למשחק של סופי מוסקוביץ לאחר שנת מכינה אצל יורם לוינשטיין. את האהבה למחזות זמר ירשתי עוד מסבתא שלי עליה השלום שהעבירה לאמי שהעבירה לי ואני לבנותי - כך שאנחנו פריקיות של מחזות זמר כבר 5 דורות. עם סבתא שלי לא יכולתי להספיק לראות הרבה מחזות זמר על הבמה למעט פורגי ובס , הפקה אמריקאית שביקרה בארץ. אבל עם אמי הייתי בלונדון ושם חרשנו את הבמות. אח"כ עם בתי גם בלונדון וגם בניו יורק. בתי אוספת DVD של כל מחזות הזמר שהוסרטו אי פעם. העניין הוא שלא כל סרט מוסיקלי הוא בהכרח מחזמר. מרי פופינס הוא לא מחזמר, צ'יטי צ 'יטי בנג בנג אינו מחזמר ויש כמובן הרבה דוגמאות כאלה. מכל מקום המכנה המשותף שלכם ושלי הוא אהבתנו לז'אנר הזה ואני שמחה שיש כל כך הרב צעירים שממשיכים זאת.

 

[Adidush888]

צ'יטי בנג בנג הוא כן מחזמר

ומרי פופינס זה כן מחזמר, לשניהם יש הפקה בימתית

 

[דניאל אפרת]

צודקת

בדרך כלל הסרטים הם עיבודים קולנועיים להצגות (כמו שיקגו, גריז, סיפור הפרברים, רנט, שיער, צ'ריטי, שורת המקהלה, ג'יפסי וכו'....) אבל לפעמים זה גם הפוך - יש לא מעט מחזות זמר שמבוססים על סרטים מוסיקליים, בהם צ'יטי ומרי פופינס, וגם תהילה (כן, כן! הסרט בא הרבה לפני המחזמר!), שיגעון המוסיקה, היפה והחיה, מלך האריות וכו'... בשורה התחתונה, ברגע שעולה הפקה מסחרית בברודווי או בווסט אנד, אפשר כבר לקרוא לזה "מחזמר", אפילו אם הסרט בא קודם, ואפילו אם הסרט היה סתם מוסיקלי בלי פורמט של מיוזיקל (כמו שיגעון המוסיקה, בהמשך לויכוח שהתעורר כאן).

 

[דניאל אפרת]

אני דניאל

אני בן 24, והנה קיצור תולדות היחסים שלי עם הז'אנר: תמיד אהבתי מיוזיקלס, הראשון שכבש אותי כילד היה "חנות קטנה" - הסרט, שהוביל אותי לחפש ביצועים בימתיים, אני זוכר שראיתי גם את "אחים בדם" עם שלומית אהרון ואת "שיער" בשנת 91 (אבא שלי היה המנהל המוסיקלי), ובברודוויי ראיתי לראשונה את "קאטס" בגיל 14, חשבתי שזאת יצירת-מופת עד שגיליתי את סונדהיים והבנתי שוובר זה קקה (באופן יחסי, כמובן). לאחר שסיימתי את הלימודים בתלמה ילין (שם ביימתי את מופע האימים של רוקי ושיחקתי את המנחה בקברט) התחלתי ללמוד בבית צבי (שם סיימתי לפני 3 שנים) והנה כמה מהדברים שעשיתי (רשימה חלקית): בתאטרון הספריה שיחקתי בין היתר בקברט (המנחה), אאידה (מרב), אחים בדם (סמי/אדי) יוסף וכתונת הפסים (בנימין/יוסף) שיער (ווף), ג'יפסי (טולסה) ועוד המון ערבים מוסיקליים, בתאטרון המסחרי שיחקתי 100 הצגות של מיקה שלי (אלישע) לאחר שסיימתי את הלימודים השתתפתי ב"שיקגו" בבית לסין (אארון), "הילדה שאני אוהב" בתאטרון חיפה, והיום אני מחליף ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בהבימה. חוץ מזה אני גם מביים בבית צבי (החידוש האחרון של שיער, למשל, שחוזר בנובמבר) וחבר באנסמבל "אצל הרננדו במרתף" - בקרוב המופע המלא בקפה קאמרי, והשבוע אנחנו עושים כמה נאמברים במחווה לאהוד מנור בקאמרי. הכובע השלישי שלי הוא תפקיד המתרגם: בשנים האחרונות תרגמתי את גריז (חוזר בדצמבר), פיפן, ג'יפסי, אוויטה (ירד לאחרונה), תהילה, קומפני (עולה בנובמבר ביורם לוינשטיין) וקנדיד, ועוד המון המון שירים ממיוזיקלס לערב וובר, גרשווין, סונדהיים וכו,. אחד החלומות שלי הוא לתרגם ולביים את סוויני טוד, אבל זה בטח לא יקרה בעשר השנים הקרובות... מאוד מאמין במיוזיקלס בכלל ובארץ בפרט, מקווה שהתחום ימשיך להתפתח כדי שנראה יותר ויותר הפקות איכותיות ושחקנים/זמרים/רקדנים מיומנים. בתוך כל אלה, אני רואה בפורום הזה במה חשובה לז'אנר בארץ, ויופי של מקום לאנשים כמונו, שתאטרון מוסיקלי טוב עושה להם את זה. העתיד של הז'אנר בידינו!!! ולכן חשוב שנמשיך לדבר, לשאול, לשמוע, לראות, לעשות, ליצור, לכתוב, להתעניין, לשיר ולרקוד. כל הכבוד לכולם, ולסתיו כמובן! דניאל.

 

[Sally Bowles]

אתם עולים בקפה תיאטרון...

עם "אצל הרננדו במרתף"??? זה היה אחד המופעים היפים שראיתי. שיהיה לכם בהצלחה! הרבה אנשים שפספסו והתבאסו, יוכלו עכשיו לראות

 

[סקייטר גירל]

כמוני למשל^^../images/Emo9.gif

ממש ביעסת אותי שסיפרת לי על "הרננדו" בטלפון כשאני הייתי תקועה בבסיס ולא יכולתי לראות.

 

[Kingomri]

שכחת לציין

או אולי בכוונה תחילה? כי יש לך גם ניסיון בקולנוע, בכל זאת תפקיד ראשי בסרט עלילתי באורך מלא זה לא משהו שמותר לך להשמיט מהרזומה כך סתם. בתור אחד שעושה את זה למחייתו (תראו, אפילו לא הייתי צריך להשתמש במרכאות כפולות), אני רוצה לשאול אותך: אפשר לשרוד בתור שחקן רק במחזות זמר בארץ? הרי מי שעובר את גיל 33 כבר לא נעים לו לפזז כמו בוגר טרי של בי"ס למשחק, ואז מה? הסבה מקצועית? פה זה לא ווסט אנד וגם לא אוף אוף ברודווי. איפה אתה רואה את עצמך ועמיתיך למקצוע בעוד עשר שנים? (לא התכוונתי להיות מלודרמתי אבל הקיטור יצא מעצמו)

 

[חיידקית הבמה]

בטח לכולם כבר יימאס לקרוא כשהם יגיע

ו לשלי. אבל בכל זאת מורן, בת 19 מראשון. ההכרות הרצינית שלי עם מחזות זמר היתה בגיל 9, כשלקחו אותי ל"צלילי המוסיקה" מאז לא הפסקתי לעקוב אחרי כל מה שקשור למחזמר הזה. וכן, גם התמכרתי לסרט.משם זה התגלגל למחזות זמר, כל פם יצא לי לשמוע שיר פה שיר שם, עד ששמעתי על אוסף המיוזיקלס שהוציאו שהייתי בת 16. מאז החלטתי שאני הולכת לעשות לי אוסף של דיסקים מקוריים של מחזות זמר. האוס לא ענק , בינתיים יש לי בסביבות העשרה דיסקים,אבל חייבים להתחיל ממשהו. בכל אופן מאותו רגע שהדיסק נקנה, אני נחשבת למקור ידע של מחזות זמר לכל מי שמכיר אותי , למרות שיש לי מומחיות רק במעט מהמחזות זמר. לפני שנה הייתי בברודווי והרגשתי כאילו אני בתוך חלום. ראיתי את ה"מפיקים" ובאותו רגע פשוט הבנתי למה אני רוצה להיות בתחום הזה. התלבושות, השירים ,הריקודים, המשחק, השאו והנטו כיף שעושים על הבמה- נולדתי בשביל זה. עד עכשיו הספקתי להשתתף בשני מחזות זמר מקוריים במסגרת להקת נוער. והשאיפה שלי היא להמשיך ולהצליח בכיוון הזה. ומי יודע, אולי החלום יתגשם וגם לברודווי אני אצליח להגיע. ולא בתור קהל. וזהו.

 

[יוליקה]

לי זה קרה בדרום פסיפיק

אני עדיין חושבת שהגירסה של מיצי גיינור ורוזאני בראצי טובה יותר מהמחודשת אח"כ באו 7 כלות ל-7 אחים , אני אוקלי אשת לפידות, אוקלהומה, צלילי המוסיקה - פה כבר הייתי מורעלת לחלוטין גבירתי הנאווה, פורגי ובס וכמובן סיפור הפרברים. כל אלה זה מילדותי ונעורי - אח"כ הגעתי ללונדון ושם הורעלתי מההפקות הבימתיות של קאטס, מיס סייגון, פאנטום האופרה, שיקגו וכאלה שפחות מוכרים כמו נערתי ואני, ועוד.

 

[trilliane]

אני עינת ../images/Emo98.gif

אני בת 29 (בררר!

) אבל בנתיים אלה פרטים שאפשר לקרוא בכרטיס האישי שלי... למרות שאני טיפוס שנוטה להשתפך ולרוב יכולת התמצות היא ממני והלאה, אני אנסה לעשות את זה קצר (כי הפתיל כבר ארוך, והסבלנות של הקוראים מתקצרת, אני מהמרת). אני לא זוכרת מתי התאהבתי במחזות זמר, אני חושבת שאהבתי מאז ומתמיד. אני אוהבת מחול (לצפות, לצערי אני רקדנית איומה למדי) ומחבבת תיאטרון, אבל "סם" החיים שלי הוא המוזיקה. מחזמר הוא פשוט פורמט שלוקח את המוזיקה ויוצק לתוכה איזשהו תוכן, דרמטיות - לא סתם מילים, אלא חלק מסיפור שלם, ואני אוהבת את זה. גם כשזו לא דרמה אלא סתם כיף בעטיפת נוצצת של תלבושות וריקודים - קומדיה או דרמה, זה כיף גדול. לצערי לא זכיתי לראות הרבה מחזות זמר על הבמה, ואת מה שלא ראיתי אני משתדלת להשלים בהאזנה לדיסקים וברכישה אובססיבית של מחזות זמר וסרטים מוזיקליים ב-DVD (יש לי לא מעט, ועוד היד נטויה). בילדות ניגנתי וקצת שרתי פה ושם, כיום אני מנגנת לעצמי וגם, שרה לעצמי (אבל גם במקהלה). אין לי נסיון במשחק, וגם לא שאיפות להיות שחקנית, למרות שלהופיע במחזות זמר נראה לי הדבר הכי כיפי בעולם. לשמחתי הגדולה לפני כשנה וחצי ניתנה לי ההזדמנות לאחד שתי אהבות גדולות שלי - מחזות זמר ובאפי (ההכי שקוטלת ערפדים). יזמתי והעליתי (יחד עם עוד אנשים טובים) הפקה בימתית של המחזמר בטכניון ובאייקון 2005. בין שאר הדברים תרגמתי את המחזמר לעברית (כולל השירים) וזו היתה ההתנסות הראשונה שלי עם תרגום (קשה, מאתגר אבל מלא סיפוק) וגם הופעתי בתפקיד טארה. אני מקווה שיזדמן לי בעתיד להופיע בהפקות חובבים נוספות כיוון שזו חוויה שאהבתי ואשמח לחזור עליה. זהו...