אז... מה תפס אתכם?

[nothingman1]

אז... מה תפס אתכם?

האלבום Ten נחשב לפורץ דרך והוא בהחלט הביא איתו סאונד משלו לחלק לא מבוטל זו הייתה ההיכרות הראשונים עם הלהקה מה עשה לכם את זה במיוחד, ואילו שירים היו הראשונים לצוד את אוזניכם?

 

[Jagged chaos]

אלה-

זוכר ת'רגעים האלה במיוחד- הראשון ראשון היה Black, פרל ג'ם בשבילי אז היתה סתם להקת ניינטיז עם ארבעה שירים נחמדים (black, eveflow, alive, jeremy), אבל לא לקחתי יותר מידי ברצינות. יצא לי לשמוע את black והציטוט הזה שלו עם ה-"חיים יפים, כוכב בשמיים" ואז חשבתי שאדי וידר הוא לא סתם כישרון ווקאלי ושיש לו יציאות יצרתיות גבוהות... ואז...הורדתי (ככה זה עובד אצלי, אני מוריד, אם אני אוהב- אני קונה, אני בקושי קונה אלבומים בלי להכיר אותם) את Ten, ושמעתי את Oceans באיזה בלילה אחרי יציאה עם האנגאובר, והבאס של הסוף עשה לי טוב, אז שמעתי אותו 5 פעמים בריפיט. ומשם ל-release ו-garden. האחרונים שהכרתי משם היו why go ו-deep שחשבתי שהם סתם רועשים יותר מידי, היום אני חושב שהם גאוניים.

Ten אלבום אדיר. הכי טוב ברוק הכבד יחד עם הרביעי של לד זפלין ו-temple of the dog

 

[hitchhiker218]

../images/Emo13.gif

אני חושבת שמה שעשה לי את זה כ"כ בTEN זאת העובדה שיש שם הכל... ושלא משנה באיזה מצב רוח אני נמצאת,אני תמיד אמצא משהו שאני אוכל להאזין לו ולהתחבר לגמרי. השירים הראשונים שבאמת אהבתי ושמעתי נון סטופ היו Release,Oceans,Once.. לRelease התמכרתי מסיבה מאוד מאוד פשוטה... אחותי היתה שרה לי אותו כל הזמן.. והיא נתברכה בקול מדהים. ואפשר להגיד שלה ולהורי בתקופה ההיא (לפני 3 שנים), היו יחסים מאוד מורכבים.. והיא שרה לי את השיר הזה בכנות שהדהימה אותי..ותמיד הייתי מצטמררת מזה(אני נשמעת טיפשה=])... ועד היום אני מסוגלת לפרוץ בבכי כשאני שומעת את זה.טיפה מוזר אולי.. Oceans...אני חושבת שהסיבה שהאזנתי לו כ"כ הרבה בהתחלה, היתה רק בגלל המוזיקה עצמה..עד היום בעצם. יש בו משהו סוחף(אוהו מעניין). וגם מישהו שהיה מאוד חשוב לי באותה תקופה השמיע לי את זה בלי הפסקה וגרם לי להתמכרות קשה. יש לציין שהשיר הזה הוא השעון המעורר שלי! חחח Once-אני פשוט התאהבתי בצרחות של אדי. פתיחה כזאת ארוכה ו"מסתורית"

שמאוד שווה את ההמתנה.. ויש כל מיני ציטוטים בשיר שמאוד התחברתי אליהם ועד היום.. ונראה לי שחפרתי מספיק...

 

[Soon Forget]

../images/Emo163.gif

(נכון שחייבים להוסיף אייקון של תפוז עם אוזניות?) ממה שאני זוכרת, וזה לא הרבה (חבל להיות עם זכרון לקוי בגיל כ"כ) נתפסתי בהתחלה לשירים היותר קליטים בדיסק.. Once, Jeremy, Alive, Even Flow. אח"כ נדבקתי ל-Black, כמובן בגלל המילים והמוזיקה כאחד. ואחרי זה נתפסתי קשות ל-Deep ולPorch, שאת שניהם אני ממש אוהבת עד עכשיו. סוחפים לגמרי. קיצר, דווקא את השקטים לקח לי הכי הרבה זמן לאהוב (Oceans, Garden, Release) ובסופו של דבר האחרון שהתחלתי לאהוב, ומאוד, זה Why Go בעקבות צפיה ממושכת בהופעה של זה בפינקפופ 92.. זה באמת גורם לך להבין כמה השיר הזה ענקי.

 

[Jagged chaos]

אין מצב...../images/Emo3.gif

הסיפור שלך עם why go קרה גם לי! עד ההופעה של הפינקפופ92 לא התלהבתי. הוא נראה שם כמו חולה נפש על LSD, זה אדיר

 

[The FCRZ]

במיוחד בporch שם הוא באמת משתגע

 

[nothingman1]

אותי תפסו- Deep, Jeremy, Garden, Dirty frank

כשאני שומע חומר חדש אני בד"כ נתפס לדברים הכי קיצוניים וחדשים בשבילי, לא למה שמוכר לי כבר באוזן העוצמה של Deep, מגובה בצרחות וחריקות גיטרה (מה שבאותה תקופה כן היה מוכר לי מאוד מנירוונה, אבל הקצב עושה את זה יותר עוצמתי מאשר מקצבי הפאנק-רוק של נירוונה) דפקה לי את הראש לגמרי Jeremy- פתיחה של בס תמיד הרשימה אותי באותה תקופה

האנרגיות, השאגות החייתיות, הסיפור המצמרר, תפקידי הגיטרות שצובעים את המרקם הכללי באופן כל-כך מושלם... Garden ממיס אותי עד היום, האווירה מהפנטת והקטע של הסולו מדהים לדעתי ויש את הרגע שאחרי הסולו כשאדי שר שוב:"...I will walk" והגיטרה נכנסת במתיחה של הצליל ברקע, אני ממש אוהב את הרגע הזה, לא יודע להסביר למה Dirty Frank- תפקידי הבס בשיר מדהימים, ג'ף בשיר הזה מנגן ברמה שלא תבייש אף בסיסט פיוז'ניסט או ג'אזיסט, וכל היציאות הדפוקות של אדי פשוט גורמות לי לחייך ואפילו לצחוק וכל אווירת הג'אם הזו פשוט מגניבה כמה זמן כבר לא היה דיבור מעמיק בפורום על פרל ג'אם... זה נורא, ואני מרגיש אשם כל-כך התגעגעתי לזה

 

[The FCRZ]

../images/Emo132.gif

טן היה האלבום הראשון והאהוב עלי של פרל ג'אם, שתפס אותי באלבום הזה הוא פשוט מאוד כי כל שיר הוא פיגוז ולכל שיר יש את הגיוון הצבע הסיפור והייחודיות שלו בתור התחלה הכרתי את השירים אלייב וג'רמי אבל לא ממש ניסיתי להקשיב להם, ואז כשפתחתי את even flow (הכל ביוטיוב בימינו

) שמעתי את וודר "דטס נוט א טיבי סטודיו, אה רוק קונצרט, ג'וש, טרן דה לייטס און!!" ואז השיר התחיל ונטרפתי אמנט היה נראה כל כך אדיר ואז באותו יום אני חושב ניסיתי באמת להקשיב לאלייב והתמכרתי בשנייה לכל חלק וחלק בשיר מהריפים (ככה אומרים נכון?) עד הפזמון הסוחף וכמובן גם הסולו הענק וחארי איזה שבוע גם האהבתי בג'רמי ואז שמעתי על מה מדובר בשיר ואז היה לי את הרגע הזה שהכל התבהר והשיר נחרש אצלי ימים וליליות אה ואז אחרי שלמדתי את אלייב וג'רמי בגיטרה הביאו לי את הדיסק.. וכמובן שכל שיר ושיר הוא ענק וואנס, גרדן, וווי גו, בלאק, פורצ' שהוא שיר גאוני ודיפ שהפזמון שלו מטריף לי את השכל והבתים עושים לי צמרמורת אז זהו הזמן עובר מהר מדי בהתחשב בזה שהתחלתי לשמוע פרל ג'ם לפני כמה חודשים