אז מה תגידו על זה
חלקתי כאן מדיי פעם בחודשיים האחרונים על פרידה מאוד כואבת שהייתה לי מבחור שנורא נורא אהבתי. היה לנו חודש מקרטע ששנינו עברנו תקופות לא פשוטות בחיים הפרטיים שלנו, ויום אחד הוא הגיע בסערה ריגשית גדולה, מלווה בבכי בלתי נשלט, פשוט הודיע לי שנפרדים ונעלם. בלי הסבר, בלי כלום. התחרפנתי מזה... כאב לי נורא, חיפשתי תשובות, לא הבנתי איך יכול להיות שמישהו שאמר לי שהוא כל כך אוהב אותי פשוט יום אחד קם והלך בלי שום התרעה. כתבתי על זה פה בפורום, התייעצתי עם אנשים, חפרתי לחברים. חיפשתי תובנות. פניתי אליו בערך חודש אחרי ואמרתי לו שאני חייבת לדעת למה, כדי שאוכל להמשיך הלאה. הוא סרב להיפגש. אחרי עוד חודש פנה אלי ורצה לדבר, הפעם אני סרבתי. הרגשתי שזה עלול לגרור אותי חזרה אחרי עבודה מאוד מאומצת להתגבר. התבשלתי עם זה קצת ובסוף החלטתי שזה יכול להועיל, אולי אלמד ערך מוסף על עצמי ואיך התנהלתי בתוך הזוגיות, אולי יהיה כאן איזה לקח.
הוא הכין אותי מראש שהוא יודע שיותר קשה לו להתבטא רגשית ממני ושהרבה יותר קשה לו להיפתח ולבטא את מה שהוא חושב ומרגיש, ושאדע שזה המצב. אמרתי לו שאם הוא מרגיש שהוא לא מסוגל להיפתח ולשים את הדברים על השולחן אין סיבה להיפגש. הוא התעקש שהוא רוצה לנסות. לאחר התלבטות הסכמתי.
אז נפגשנו, אני יושבת מולו, מדברים. סיפרתי לו כמה שנפגעתי על הצורה בה הוא עשה את זה, כמה היה לי קשה, כמה תהליכים חשובים עברתי בזמן הזה. נפתחתי, סיפרתי, דיברתי. תורו... אז הוא אומר- הבנתי שבמהלך הקשר שלנו לקחתי כל מני דברים קטנים ומטופשים שהיית אומרת לי ופירשתי אותם למקום של ביקורת והצקה, ועכשיו אני מבין שזה היה לחלוטין פרשנות שלי וזה ממש לא קשור אלייך.
למשל... שהייתי ישנה אצלו והפריע לי שהוא לא החליף מצעים כמה שבועות וביקשתי שיחליף, או כשהיינו בטיול והזכרתי לו שהוא צריך לשתות מים. דברים כאלה. הייתי בשוק. בהלם. זאת הסיבה?? דבר כל כך פשוט שהיה אפשר לדבר עליו ולפתור אותו בשיחה אחת?? הרי גם הוא היה מעיר לי על דברים קטנים שהפריעו לו, למשל אם יצאתי מהמקלחת והרטבתי את הרצפה. אז להבא התנגבתי טוב יותר לפני שיצאתי לחדר. זהו. לא חשבתי שהוא מבקר אותי ומשתלט עלי..
אמרתי לו שאני מבינה שביקורת זה אישיו רגיש אצלו, ושזה כנראה מגיע מהעובדה שהמשפחה שלו נורא ביקורתית ושתלטנית והשאירה לו שריטות עמוקות. דחקתי בו מה עוד. איזה עוד סיבות היו, הרי לא יכול להיות שזה רק זה. הוא התעקש שזהו, שאין יותר סיבות.
הייתי בהלם. זה הכל? זאת הסיבה ששברת לי את הלב והעפת אותי מהחיים שלך?
הוא מספר לי שהיה לו נורא קשה, שלקח לו חודשיים עד שהוא הבין בכלל שזה קשה לו. שזה היה הקשר המשמעותי והטוב הראשון שהיה לו, שהוא אהב אותי. ועכשיו הוא עם תובנות שהסיבות שהוא נפרד ממני הן כי הוא המציא לעצמו סיפורים בראש שאני מבקרת אותו ומנסה להשתלט עליו. ואני מסתכלת עליו באדישות שלו ומנסה להבין עם עצמי- אין בו חרטה? צער על זה שהוא הרס את הקשר שלנו על סיבה כזאת? הוא בעצמו אמר שחוץ מהקטע הזה שישב לו בראש היה לנו כל כך טוב... לפחות צער על זה שפגע בי ככה? משהו?
בא לי לנער אותו עם חמישים סטירות
כמה אדם יכול להיות מנותק רגשית??
חלקתי כאן מדיי פעם בחודשיים האחרונים על פרידה מאוד כואבת שהייתה לי מבחור שנורא נורא אהבתי. היה לנו חודש מקרטע ששנינו עברנו תקופות לא פשוטות בחיים הפרטיים שלנו, ויום אחד הוא הגיע בסערה ריגשית גדולה, מלווה בבכי בלתי נשלט, פשוט הודיע לי שנפרדים ונעלם. בלי הסבר, בלי כלום. התחרפנתי מזה... כאב לי נורא, חיפשתי תשובות, לא הבנתי איך יכול להיות שמישהו שאמר לי שהוא כל כך אוהב אותי פשוט יום אחד קם והלך בלי שום התרעה. כתבתי על זה פה בפורום, התייעצתי עם אנשים, חפרתי לחברים. חיפשתי תובנות. פניתי אליו בערך חודש אחרי ואמרתי לו שאני חייבת לדעת למה, כדי שאוכל להמשיך הלאה. הוא סרב להיפגש. אחרי עוד חודש פנה אלי ורצה לדבר, הפעם אני סרבתי. הרגשתי שזה עלול לגרור אותי חזרה אחרי עבודה מאוד מאומצת להתגבר. התבשלתי עם זה קצת ובסוף החלטתי שזה יכול להועיל, אולי אלמד ערך מוסף על עצמי ואיך התנהלתי בתוך הזוגיות, אולי יהיה כאן איזה לקח.
הוא הכין אותי מראש שהוא יודע שיותר קשה לו להתבטא רגשית ממני ושהרבה יותר קשה לו להיפתח ולבטא את מה שהוא חושב ומרגיש, ושאדע שזה המצב. אמרתי לו שאם הוא מרגיש שהוא לא מסוגל להיפתח ולשים את הדברים על השולחן אין סיבה להיפגש. הוא התעקש שהוא רוצה לנסות. לאחר התלבטות הסכמתי.
אז נפגשנו, אני יושבת מולו, מדברים. סיפרתי לו כמה שנפגעתי על הצורה בה הוא עשה את זה, כמה היה לי קשה, כמה תהליכים חשובים עברתי בזמן הזה. נפתחתי, סיפרתי, דיברתי. תורו... אז הוא אומר- הבנתי שבמהלך הקשר שלנו לקחתי כל מני דברים קטנים ומטופשים שהיית אומרת לי ופירשתי אותם למקום של ביקורת והצקה, ועכשיו אני מבין שזה היה לחלוטין פרשנות שלי וזה ממש לא קשור אלייך.
למשל... שהייתי ישנה אצלו והפריע לי שהוא לא החליף מצעים כמה שבועות וביקשתי שיחליף, או כשהיינו בטיול והזכרתי לו שהוא צריך לשתות מים. דברים כאלה. הייתי בשוק. בהלם. זאת הסיבה?? דבר כל כך פשוט שהיה אפשר לדבר עליו ולפתור אותו בשיחה אחת?? הרי גם הוא היה מעיר לי על דברים קטנים שהפריעו לו, למשל אם יצאתי מהמקלחת והרטבתי את הרצפה. אז להבא התנגבתי טוב יותר לפני שיצאתי לחדר. זהו. לא חשבתי שהוא מבקר אותי ומשתלט עלי..
אמרתי לו שאני מבינה שביקורת זה אישיו רגיש אצלו, ושזה כנראה מגיע מהעובדה שהמשפחה שלו נורא ביקורתית ושתלטנית והשאירה לו שריטות עמוקות. דחקתי בו מה עוד. איזה עוד סיבות היו, הרי לא יכול להיות שזה רק זה. הוא התעקש שזהו, שאין יותר סיבות.
הייתי בהלם. זה הכל? זאת הסיבה ששברת לי את הלב והעפת אותי מהחיים שלך?
הוא מספר לי שהיה לו נורא קשה, שלקח לו חודשיים עד שהוא הבין בכלל שזה קשה לו. שזה היה הקשר המשמעותי והטוב הראשון שהיה לו, שהוא אהב אותי. ועכשיו הוא עם תובנות שהסיבות שהוא נפרד ממני הן כי הוא המציא לעצמו סיפורים בראש שאני מבקרת אותו ומנסה להשתלט עליו. ואני מסתכלת עליו באדישות שלו ומנסה להבין עם עצמי- אין בו חרטה? צער על זה שהוא הרס את הקשר שלנו על סיבה כזאת? הוא בעצמו אמר שחוץ מהקטע הזה שישב לו בראש היה לנו כל כך טוב... לפחות צער על זה שפגע בי ככה? משהו?
בא לי לנער אותו עם חמישים סטירות
כמה אדם יכול להיות מנותק רגשית??
