אז מה קורה איתכם?
מזמן לא היה בפורום האומלל הזה דיון מעניין, ואני, אני מצידי, הייתי עסוק מכדי להתחיל אחד בעצמי. אז ראיתי היום את זו ארצנו. התלהבותי בקשר לתוכנית הזו הצטננה וקיבלה דלקת ריאות. דבר אחד ששמתי לב הוא שהגולדשטיין הזה ממש ערס רציני. דרור, איש באמת ייחודי בנוף הטלויזיוני שלנו, מציל את המצף. חוץ מזה ראיתי היום שידור חוזר של הסימפסונז. זהו באמת אחד מהסיטקומים הייחודים, יחד עם סיינפלד ועוד כמה בודדים, שמהווים חפיסת רעיונות, חלקם מבדחים חלקם מסקרנים חלקם מאד מקוריים וכולם מאד מעניינים. באמת תענוג לראות תכנית כזו. אולם ישנו קאטץ´. תדירות הרעיונות כל כך גדול, והרעיונות כל כך מעוררים חשיבה, שסגנון זה מאפיין ספריים ולא תכניות טלוויזיה. רק בקריאה יש לקורא זמן כאוות נפשו להתעכב על כל משפט ולשקוע במחשבות לעתים תכופות. זוהי הסיבה שהספרים מאפשרים בידור יותר עמוק. לכן הצעתי היא לכתוב ספר "הסימפסונס", הרי קומיקס שכזה הוא בסך הכל סיפור בתמונות. מי יודע, אולי אני אנסה לכתוב ספר כזה באחד הימים. בכל אופן, הייתי מאד מעוניין שהפורום הזה יתייצב קצת.
מזמן לא היה בפורום האומלל הזה דיון מעניין, ואני, אני מצידי, הייתי עסוק מכדי להתחיל אחד בעצמי. אז ראיתי היום את זו ארצנו. התלהבותי בקשר לתוכנית הזו הצטננה וקיבלה דלקת ריאות. דבר אחד ששמתי לב הוא שהגולדשטיין הזה ממש ערס רציני. דרור, איש באמת ייחודי בנוף הטלויזיוני שלנו, מציל את המצף. חוץ מזה ראיתי היום שידור חוזר של הסימפסונז. זהו באמת אחד מהסיטקומים הייחודים, יחד עם סיינפלד ועוד כמה בודדים, שמהווים חפיסת רעיונות, חלקם מבדחים חלקם מסקרנים חלקם מאד מקוריים וכולם מאד מעניינים. באמת תענוג לראות תכנית כזו. אולם ישנו קאטץ´. תדירות הרעיונות כל כך גדול, והרעיונות כל כך מעוררים חשיבה, שסגנון זה מאפיין ספריים ולא תכניות טלוויזיה. רק בקריאה יש לקורא זמן כאוות נפשו להתעכב על כל משפט ולשקוע במחשבות לעתים תכופות. זוהי הסיבה שהספרים מאפשרים בידור יותר עמוק. לכן הצעתי היא לכתוב ספר "הסימפסונס", הרי קומיקס שכזה הוא בסך הכל סיפור בתמונות. מי יודע, אולי אני אנסה לכתוב ספר כזה באחד הימים. בכל אופן, הייתי מאד מעוניין שהפורום הזה יתייצב קצת.