make u happy
New member
אז מה עושים?
לפני שבוע בדיוק נפרדתי מבחור שיצאתי איתו, היינו חברים במשך חודש. בחודש הזה עברנו מה שהרבה זוגות לא עוברים במשך הרבה זמן שהם ביחד. מי שיזם את הפרידה היה אני כי ראיתי שדרכי החשיבה שלנו כ"כ שונות במצבים מסויימים שנחוצים להמשך הקשר, כך שהם לא נפגשים. במשך השבועיים האחרונים לקשר הרגשתי בסוג של דעיכה וגם התחלנו להתווכח יותר ויותר על אותם נושאים מבלי להגיע לפתרון שיספק את שנינו ובשבוע האחרון לא נפגשנו בכלל כי הוא התחיל לעבוד בעבודה חדשה ונאלץ לעבוד לפעמים 12 שעות ביום!!! ההחלטה להיפרד היתה לי קשה כי הוא היה חשוב לי והוא היה גם הראשון שהיה לי איתו קשר אמיתי, אבל ידעתי שזה הפתרון וזה עדיף על למשוך את זה עוד ועוד. במשך השבוע האחרון כבר התחלתי לחשוב על זה ו"התאבלתי" על זה, למרות שידעתי שזה הדבר הנכון לעשות לטובת שנינו ובמוצ"ש שעבר נפרדנו. במשך השיחה הרגשתי שהוא לא הבין אותי כמו שצריך, הוא אמר שהרגיש שלא נלחמתי ואני יודעת שנלחמתי (זה לא היה קשר פשוט, אבל בואו לא ניכנס לפרטים) נלחמתי בעצמי, בהורים שלי ואפילו בחברים... והוא ניסה לסיים את השיחה כמה שיותר מהר, אבל ניסיתי להחזיק בשיחה כמה שיותר בכדי לסיים את העניין יפה ובצורה הכי פחות פוגעת, כי הוא נפגע והרגיש שוויתרתי. לא הצלחתי להחזיק אותו עוד והוא איחל בהצלחה ואמר ביי, ניתקתי, אבל הרגשתי שיש הרבה דברים שלא אמרתי (שאולי הייתי צריכה גם לומר במהלך הקשר) שלא הובנתי כמו שצריך ואחרי הכל היה חשוב לי לשמור על איזשהו סוג של קשר כי אני יודעת שהוא עובר עכשיו תקופה לא קלה והוא חשוב לי אז שלחתי לו מייל ושלחתי לו הודעה, במקביל, לנייד כי אני יודעת שהוא לא בודק מיילים כל הזמן. בסופו של המייל כתבתי לו שאם הוא רוצה לשמור על קשר הוא תמיד מוזמן, אבל כנראה שהוא חשב והרגיש אחרת כי הוא התעלם, לא כתב, לא הגיב וכשכבר נכנס למסנג'ר בוודאי שלא קרא לי או משהו כזה. זה אמנם פגע בי, אבל גם הבנתי שזו כנראה הדרך שלו להתמודד עם מצבים כאלה ועם כל זה שנפגעתי אני חייבת לקבל את זה אם ארצה או לא ארצה. עכשיו באה ה"בעיה": נשאר אצלי דיסק שהוא נתן לי לשמוע, הוא אמר שאקשיב לכמה שירים שם שמזכירים לו אותי ובפעם האחרונה שאמרתי לו שהדיסק שלו אצלי הוא שאל אם צרבתי אותו ואם הקשבתי לו, אמרתי לו שלא יצא לי, אז הוא אמר שאשאיר אותו אצלי בינתיים, שאקשיב לו, אבל בינתיים עברו שבועיים ואח"כ נפרדנו. אני יודעת שהוא אוהבת את הדיסק הזה, אז חשבתי לשלוח לו אותו בדואר לכתובת של ההורים שלו (הוא גר אצלם לתקופה). אני גם יודעת שאם אשלח את הדיסק הוא יבין שזה סופי מבחינתי כי בעיקרון אני חושבת על 3 אופציות שהוא בטח חושב עליהן: 1. הוא שכח מזה לחלוטין. 2. הוא לא קטנוני ובטח שהוא לא יבקש את הדיסק. 3. זו עוד סוג של תקווה שאולי נחזור, שיש שם משהו שהוא בעל ערך עבורו אצלי שיגרום לי לחשוב על הכל ושאולי נחזור, כי כבר יצא לנו לדבר על מצב של פרידה והוא אמר:"אבל לפעמים חוזרים..." ומצד שני אם אכתוב לו משהו אז למה אהפוך את עצמי? איפה הכבוד העצמי שלי? הרי ניסיתי לשמור על קשר, לסיים את זה יפה ולא הצלחתי... אני יודעת ש"התשובה הנכונה" היא פשוט לשלוח וזהו, אבל עדיין הייתי מעוניינת בעוד תגובות, אז מה עושים?, לכתוב או לא לכתוב? תודה מראש למי שקרא ושבוע טוב
לפני שבוע בדיוק נפרדתי מבחור שיצאתי איתו, היינו חברים במשך חודש. בחודש הזה עברנו מה שהרבה זוגות לא עוברים במשך הרבה זמן שהם ביחד. מי שיזם את הפרידה היה אני כי ראיתי שדרכי החשיבה שלנו כ"כ שונות במצבים מסויימים שנחוצים להמשך הקשר, כך שהם לא נפגשים. במשך השבועיים האחרונים לקשר הרגשתי בסוג של דעיכה וגם התחלנו להתווכח יותר ויותר על אותם נושאים מבלי להגיע לפתרון שיספק את שנינו ובשבוע האחרון לא נפגשנו בכלל כי הוא התחיל לעבוד בעבודה חדשה ונאלץ לעבוד לפעמים 12 שעות ביום!!! ההחלטה להיפרד היתה לי קשה כי הוא היה חשוב לי והוא היה גם הראשון שהיה לי איתו קשר אמיתי, אבל ידעתי שזה הפתרון וזה עדיף על למשוך את זה עוד ועוד. במשך השבוע האחרון כבר התחלתי לחשוב על זה ו"התאבלתי" על זה, למרות שידעתי שזה הדבר הנכון לעשות לטובת שנינו ובמוצ"ש שעבר נפרדנו. במשך השיחה הרגשתי שהוא לא הבין אותי כמו שצריך, הוא אמר שהרגיש שלא נלחמתי ואני יודעת שנלחמתי (זה לא היה קשר פשוט, אבל בואו לא ניכנס לפרטים) נלחמתי בעצמי, בהורים שלי ואפילו בחברים... והוא ניסה לסיים את השיחה כמה שיותר מהר, אבל ניסיתי להחזיק בשיחה כמה שיותר בכדי לסיים את העניין יפה ובצורה הכי פחות פוגעת, כי הוא נפגע והרגיש שוויתרתי. לא הצלחתי להחזיק אותו עוד והוא איחל בהצלחה ואמר ביי, ניתקתי, אבל הרגשתי שיש הרבה דברים שלא אמרתי (שאולי הייתי צריכה גם לומר במהלך הקשר) שלא הובנתי כמו שצריך ואחרי הכל היה חשוב לי לשמור על איזשהו סוג של קשר כי אני יודעת שהוא עובר עכשיו תקופה לא קלה והוא חשוב לי אז שלחתי לו מייל ושלחתי לו הודעה, במקביל, לנייד כי אני יודעת שהוא לא בודק מיילים כל הזמן. בסופו של המייל כתבתי לו שאם הוא רוצה לשמור על קשר הוא תמיד מוזמן, אבל כנראה שהוא חשב והרגיש אחרת כי הוא התעלם, לא כתב, לא הגיב וכשכבר נכנס למסנג'ר בוודאי שלא קרא לי או משהו כזה. זה אמנם פגע בי, אבל גם הבנתי שזו כנראה הדרך שלו להתמודד עם מצבים כאלה ועם כל זה שנפגעתי אני חייבת לקבל את זה אם ארצה או לא ארצה. עכשיו באה ה"בעיה": נשאר אצלי דיסק שהוא נתן לי לשמוע, הוא אמר שאקשיב לכמה שירים שם שמזכירים לו אותי ובפעם האחרונה שאמרתי לו שהדיסק שלו אצלי הוא שאל אם צרבתי אותו ואם הקשבתי לו, אמרתי לו שלא יצא לי, אז הוא אמר שאשאיר אותו אצלי בינתיים, שאקשיב לו, אבל בינתיים עברו שבועיים ואח"כ נפרדנו. אני יודעת שהוא אוהבת את הדיסק הזה, אז חשבתי לשלוח לו אותו בדואר לכתובת של ההורים שלו (הוא גר אצלם לתקופה). אני גם יודעת שאם אשלח את הדיסק הוא יבין שזה סופי מבחינתי כי בעיקרון אני חושבת על 3 אופציות שהוא בטח חושב עליהן: 1. הוא שכח מזה לחלוטין. 2. הוא לא קטנוני ובטח שהוא לא יבקש את הדיסק. 3. זו עוד סוג של תקווה שאולי נחזור, שיש שם משהו שהוא בעל ערך עבורו אצלי שיגרום לי לחשוב על הכל ושאולי נחזור, כי כבר יצא לנו לדבר על מצב של פרידה והוא אמר:"אבל לפעמים חוזרים..." ומצד שני אם אכתוב לו משהו אז למה אהפוך את עצמי? איפה הכבוד העצמי שלי? הרי ניסיתי לשמור על קשר, לסיים את זה יפה ולא הצלחתי... אני יודעת ש"התשובה הנכונה" היא פשוט לשלוח וזהו, אבל עדיין הייתי מעוניינת בעוד תגובות, אז מה עושים?, לכתוב או לא לכתוב? תודה מראש למי שקרא ושבוע טוב
