אז מה עושים

Sheket Has

New member
אז מה עושים

כשרוצים. באמת רוצים
לאכול
ומבינים שחייבים,
שאין ברירה.
אבל
זה בלתי נסבל להכניס דברים לגוף?





מה עושים אז?


בא לי להרים ידיים...
 
מפרקים. עוצרים ומפרקים. (ט)

שלב אחד לפחות כבר עברת (בין מה למה אני מקשרת?). עכשיו - ואת יכולה לכתוב לי כאן. רוצה לנסות? - את יכולה לעמוד על הנקודות בהן הפעולות משיקות. אחר כך על ההבדלים. ככל שתוכלי, כי זה עלול להיות בלתי נסבל לתאר אכילה ואונס (ואכילה ואונס) בקרירות כזאת. הקרירות הזאת גם עלולה לגרום לך להבין משהו חדש/מחדש. אני מנסה לכתוב, שקט הס, בזהירות.
מחשבות על מה עושים: הראשונה וזאת שנוסתה פרקטית - אם הרגעים האלה הם לא יומיומיים או לפחות יומיומיים רק לאורך תקופה מסוימת, הייתי מתייעצת עם הפסיכיאטרית על בנזודיאזפינים. לי היתה תקופה כזאת והם עזרו לי לצאת ממנה אבל הייתי מספיק בטיפול כדי לדעת שזו תקופה ושאני *ממש* לומדת להפריד בין אוכל לאונס. על השניה חשבתי עכשיו ככה שאין לי נסיון אתה, אבל - יש לך תפריט. בתפריט יש כמה אפשרויות לגיוון כל ארוחה, נכון? אז את אפילו לא חייבת לבחור את זאת שהכי נראית לך. פשוט תני לך שתי אופציות (שהדיאטנית אישרה!) כדי להחזיר לעצמך את מימד השליטה. זה כבר שונה.

אני שמחה שאת רוצה לאכול. תראי כמה השגת.
 

Sheket Has

New member
זה באמת לא קל (ט)

להתסכל על זה ככה בימים סוערים כאלה, אבל ניסיתי. תודה. שומרת את זה לעצמי ברשותך. אחת התובנות הדווקא-לא-קשורות-אכילה שעלו היתה שאני לא מצליחה להשתמש במילה אונס למרות שהייתי רוצה מאוד. הייתי רוצה לשים אצלו את האשמה, את האחריות, את הניצול... ואני לא מצליחה. זו כואב לא להצליח.

ותודה גם על שתי ההצעות המעשיות. בנזו אופציה טובה וחשובה ואיכשהו פרחה מזכרוני לחלוטין, ועניין הבחירה בתוך התפריט זה דבר שלא חשבתי עליו וממש מוסיף תחושת בחירה ושליטה. מקדמת את זה מול הדיאטנית.


 

levshavur

New member
שקט הס (ט)

שלום לך,
זה קשה מאוד להשתמש במילה המפורשת...אני זוכרת שכשהייתי נשואה עם האקס, בכול פעם שהוא אנס אותי כתבתי ביומן שלי 'לקח בכוח', לא העזתי לכתוב את הדבר האמתי...משהו בתוכי לא רצה להכיר בזה שהבעל שאהבתי, שהיו לנו זמנים כול כך יפים של יצירתיות ביחד עשה לי את זה...העדפתי להאמין שאני אשמה, שאני 'לא נתתי לו כמו שהוא רצה' ולכן אני זו שלא בסדר...
כול אלו הן מחשבות אופייניות של שורדת. זו בדיוק הסיבה שיש נשים שלא יכתבו למשל בפורום שמיועד למי שעבר גילוי עריות, על מנת להתחמק מההגדרה המכאיבה, מההכרה ש'כן אני עברתי את זה'...אבל אין מה לעשות אלא רק להפנים, זה לא אנחנו, זה הם הפוגעים!!!
הוא בא, הוא הפתיע אותך, היה לו באותו רגע כוח. אז האשמה והאחריות הן שלו... לא שלך!!!
לבשה.
 
למעלה