אז מה הפתרון?

מצב
הנושא נעול.

ציפי ג

New member
אין פתרון קסמים

אז מה הפתרון?
בשרשורים פה בפורום הצעיר אני רואה שבפן החברתי כיתות מחוננים אינן עוזרות לאותם מחוננים, ובעצם אינן משרתות את מטרתן. למיטב הבנתי, מספר רב אם לא רוב המחוננים אוטודידקטיים, וכל מי שהוא אכן כזה יודע שלימוד אוטודידקטי למרות שלפעמים לא מקיף הוא מהיר פי כמה, ובעניינים אלו ואחרים אולי הדרך הכי טובה ללמוד - לדוגמה, שפה זרה. אין דרך יותר טובה ללמוד שפה זרה מאשר לקרוא, וכל ה"עידוד קריאה" ובוק ריפורטים למיניהם עושים בדיוק את ההפך ממטרתם, מניעים ילדים מקריאה. בכל מקרה, סטיתי מהנושא - כיתות המחוננים, לדעתי, מטרתן העיקרית היא לספק לילדים המחוננים חברה של שווים, של אנשים שלהם יש דבר משותף. מחוננים לרוב לא מתחברים לכתה רגילה, ולזה יש הוכחות ביומיום הרבה - אם תרצו, אספר לכם את הסיפור שלי. הנקודה המרכזית היא, שאם כיתות המחוננים לא עוזרות, וכיתות רגילות לא באות בחשבון, אז מה כן הפתרון? איפה ניתן להציב ילדים, בכתות ב'-ז' (שם לפי ניסיוני הזמנים הכי קשים), כדי שיהיו שמחים? אני לא צריך לספר לכם שהורים לפעמים לא יודעים מה עובר על הילדים. הפאסאד החברתי שכל אחד לומד בנעוריו להציג תקף הרבה יותר מוקדם אצל ילדים מחוננים, במיוחד לגבי הורים. לי לקח המון זמן להבין שלהורים כדאי לספר, ואי אפשר פשוט לבוא ולומר את זה לילד, הילד צריך להבין את זה לבד. לא שלא צריך לומר את זה, חובה לחזור שוב ושוב על זה, אבל אין מה לעשות. אז איך, לדעתכם המקצועית והאישית, אפשר לעשות לילדים האלה? כי הילדים שנותנים שיעורים פרטיים במתמטיקה, הם אלה שהכי צריכים עזרה בפן החברתי.
אין פתרון קסמים
הרי המערכת בנויה למסות ולא להתחשבות ביחיד. ברגע שזו נקודת המבט של המערכת, ממילא הילד המחונן עם הבעיתיות שלו, נדחק לקרן זווית. כמו שגם הילד הדיסלקט לא נמצא בראש מעייני המורה, וכמו שגם הילד ההיפר אקטיבי גורם נזק לחברה ולא ממריץ אותה למחשבה אחרת. ההורים הם אלו שצריכים לבדוק מה מתאים לילד שלהם. אם הילד אובחן כמחונן, והוא סובל בכיתת מחוננים, מה התועלת בכיתהה זו עבורו? אם הוא סובל בכיתה רגילה, מה הטעם בלהשאיר אותו עם כולם?
 
***הקפצת כיתות***

אז מה הפתרון?
בשרשורים פה בפורום הצעיר אני רואה שבפן החברתי כיתות מחוננים אינן עוזרות לאותם מחוננים, ובעצם אינן משרתות את מטרתן. למיטב הבנתי, מספר רב אם לא רוב המחוננים אוטודידקטיים, וכל מי שהוא אכן כזה יודע שלימוד אוטודידקטי למרות שלפעמים לא מקיף הוא מהיר פי כמה, ובעניינים אלו ואחרים אולי הדרך הכי טובה ללמוד - לדוגמה, שפה זרה. אין דרך יותר טובה ללמוד שפה זרה מאשר לקרוא, וכל ה"עידוד קריאה" ובוק ריפורטים למיניהם עושים בדיוק את ההפך ממטרתם, מניעים ילדים מקריאה. בכל מקרה, סטיתי מהנושא - כיתות המחוננים, לדעתי, מטרתן העיקרית היא לספק לילדים המחוננים חברה של שווים, של אנשים שלהם יש דבר משותף. מחוננים לרוב לא מתחברים לכתה רגילה, ולזה יש הוכחות ביומיום הרבה - אם תרצו, אספר לכם את הסיפור שלי. הנקודה המרכזית היא, שאם כיתות המחוננים לא עוזרות, וכיתות רגילות לא באות בחשבון, אז מה כן הפתרון? איפה ניתן להציב ילדים, בכתות ב'-ז' (שם לפי ניסיוני הזמנים הכי קשים), כדי שיהיו שמחים? אני לא צריך לספר לכם שהורים לפעמים לא יודעים מה עובר על הילדים. הפאסאד החברתי שכל אחד לומד בנעוריו להציג תקף הרבה יותר מוקדם אצל ילדים מחוננים, במיוחד לגבי הורים. לי לקח המון זמן להבין שלהורים כדאי לספר, ואי אפשר פשוט לבוא ולומר את זה לילד, הילד צריך להבין את זה לבד. לא שלא צריך לומר את זה, חובה לחזור שוב ושוב על זה, אבל אין מה לעשות. אז איך, לדעתכם המקצועית והאישית, אפשר לעשות לילדים האלה? כי הילדים שנותנים שיעורים פרטיים במתמטיקה, הם אלה שהכי צריכים עזרה בפן החברתי.
***הקפצת כיתות***
מתוך מאמר הפורום "מה הם אומרים" הקפצת כיתה עצה קטנה לכל ההורים ... מאת: ראובן ק.- הגעתי לאתר הנ"ל במקרה ...אך מצאתי לנכון לנצל את הבמה שניתנה לתת עצה קטנה לכל ההורים שיש להם ילדים מחוננים . אומנם אינני הורה ...אין לי נסיון בכך ...ואני אף דיי צעיר אולם בכל זאת .... אז ככה ...נפל בחלקי ל"קפוץ" כיתה בצעירותי . מה שבזמנו היה נורא , נחמד . ( הפסיק מכוון ) . אין צורך להסביר למה זה היה נחמד ...אולם זה היה " נורא " מסיבה פשוטה . השיקולים לקביעת יעילותו של הצעד ( הקפצת כיתה ) לא תמיד עולים על השיקולים בויתור על הצעד הנ"ל . וזו בשל העובדה , שבד"כ השיקול העיקרי להחלטה על צעד מעין זה הוא בגרות שכלית של המועמד ולא תמיד נבדקת גם הבגרות הנפשית , שבלעדיה ספק אם הצעד ישתלם בטווח הרחוק. מה גם , שקשה מאוד לקבוע אם תהיה בעתיד בעיה במישור הנפשי . עכשיו , לגבי למשל , מהרגע שקפצתי כיתה ( כיתה ד ) עד לכיתה יא בתיכון הכל נראה טוב ויפה ועדיין הייתי תמיד בין המובילים בכיתה . אולם בכיתה י"ב קרה הבלתי צפוי . בדיוק בשלב הקריטי של הבגרויות הוברר לי שציוני הבגרות שלי נמוכים משציפיתי בשל העובדה שפשוט לא למדתי להם ( למעשה ..אף פעם לא טרחתי להתכונן למבחן כי לשמחתי הייתי תמיד מצליח בהם גם ללא הכנה ) . בדיעבד , כיום , אני מסביר זאת בעובדה שכנראה ..באותו זמן ..מפאת גילי הייתי בשלב ה"מורד" ( לא השתתפתי בשיעורים בכיתה ..לא הכנתי שיעורים ולא התייחסתי ברצינות למבחנים ) . שלב שחבריי לכיתה חוו שנה קודם , אך לצערי אני חוויתי בשלב הכי קריטי ( בגרויות ) . לפיכך , אילו ניתן היה להשיב את הזמן לאחור ..בוודאי שהייתי בוחר לא לקפוץ כיתה. יתרה מזאת , הייתי מאוד רוצה לראות את הצעד הזה מחוץ ל"תוכנית הלימודים". ישנם המון מסגרות אחרות שבהם אפשר לאתגר תלמיד מחונן בכיתה לא מאתגרת . כמובן , ישנם גם הבטים חברתיים ש"בר המזל" יכול לחוות לאחר שהוקפץ כיתה (אני למשל , הייתי נמוך מאוד לגילי , קל וחומר לאחר שקפצתי כיתה ) . לכן , אתם ההורים , שעומדים בפני החלטה דומה לילדכם ..שיקלו זאת בכובד ראש או לפחות שימו דגש גם על ההיבט הנפשי . הקפצת כיתה לא פותרת (כמעט) כלום מאת: נצחיה- מנסיוני ראיתי כי הקפצת כיתה נותנת שקט תעשייתי לחודשיים או שלושה שבהם הילד משלים את החומר הנלמד לאחר מכן הוא (או היא) מצליחים ללמוד בקלות מוציאים ציונים טובים וממשיכים להשתעמם בכיתה, בנוסף הם מבודדים מחבריהם ולומדים עם ילדים המבוגרים מהם וחכמים פחות מהם ולכן יש בעיות של קנאה, אי הבנה ועוד בגיל ההתבגרות זה רק מחריף אני קפצתי כיתה וזה רע לי מאוד מאת: אביב- כשהייתי קטן הקפיצו אותי כיתה. לא למדתי בכיתה ה'. אולי זה בגלל שהלכתי עם חלק מהילדים האלה גם לגן הילדים, ואולי בגלל סיבות אחרות אבל אין לי כל כך הרבה חברים בכיתה החדשה, אחרי כמה חודשים שוב חזר לשעמם לי אבל אין לי אפילו עם מי לדבר גברת נצחיה היקרה מאת: שוש- לגברת נצחיה רציתי רק להביא לידיעתך כי ביתי הודלגה מכתה ד' לכתה ו' בדיוק בגלל בעיות חברתיות. עלי לציין שכבר בכיתה ג' כאשר נודע בכיתתה כי היא מחוננת התחילה מערכת קינאתית סביב השעון כולל הטרדות טלפון בבית הכאות מצד תלמידי הכיתה וכן כל מיני "חרם" למיניהם יום יום , דבר שגרם לילדה סבל בלתי, הפיך. אני האמא ביחד עם הבת פיתחנו דרך להתגבר על כך ולא תמיד בהצלחה. להעלות את הילדה לכיתה גבוהה יותר לא היה קל או פשוט שכן אין מנהלת ביה"ס , היועצת והפסיכולוג של ביה"ס לא היו מוכנים לכך, הם פשוט אנטי מחשש לבעיות חברתיות אך התעקשות הילדה ותמיכתי הביאה לכך שבסופו של דבר היא הוקפצה. אני רוצה לומר לך שדוקא בכיתה ו' היא היתה מקובלת מוערצת ואהובה במיוחד על כל תלמידי השכבה ולא רק הכיתה. לכן אני מייעצת לך לפנות לגורם חיצוני למשל פסיכולוג חינוכי פרטי כי רק הם יעזרו לך (זה בתשלום פרטי) בכל זאת אל לך לחשוש. דבר נוסף הציונים לא ירדו אלא להפך משום ששם היא היתה בטוחה יותר ומוגנת ע"י מחנכת הכיתה וצוות המורים. אני מאחלת לך בהצלחה ויותר לבתך.
 
אני לא חושבת שזה שייך

***הקפצת כיתות***
מתוך מאמר הפורום "מה הם אומרים" הקפצת כיתה עצה קטנה לכל ההורים ... מאת: ראובן ק.- הגעתי לאתר הנ"ל במקרה ...אך מצאתי לנכון לנצל את הבמה שניתנה לתת עצה קטנה לכל ההורים שיש להם ילדים מחוננים . אומנם אינני הורה ...אין לי נסיון בכך ...ואני אף דיי צעיר אולם בכל זאת .... אז ככה ...נפל בחלקי ל"קפוץ" כיתה בצעירותי . מה שבזמנו היה נורא , נחמד . ( הפסיק מכוון ) . אין צורך להסביר למה זה היה נחמד ...אולם זה היה " נורא " מסיבה פשוטה . השיקולים לקביעת יעילותו של הצעד ( הקפצת כיתה ) לא תמיד עולים על השיקולים בויתור על הצעד הנ"ל . וזו בשל העובדה , שבד"כ השיקול העיקרי להחלטה על צעד מעין זה הוא בגרות שכלית של המועמד ולא תמיד נבדקת גם הבגרות הנפשית , שבלעדיה ספק אם הצעד ישתלם בטווח הרחוק. מה גם , שקשה מאוד לקבוע אם תהיה בעתיד בעיה במישור הנפשי . עכשיו , לגבי למשל , מהרגע שקפצתי כיתה ( כיתה ד ) עד לכיתה יא בתיכון הכל נראה טוב ויפה ועדיין הייתי תמיד בין המובילים בכיתה . אולם בכיתה י"ב קרה הבלתי צפוי . בדיוק בשלב הקריטי של הבגרויות הוברר לי שציוני הבגרות שלי נמוכים משציפיתי בשל העובדה שפשוט לא למדתי להם ( למעשה ..אף פעם לא טרחתי להתכונן למבחן כי לשמחתי הייתי תמיד מצליח בהם גם ללא הכנה ) . בדיעבד , כיום , אני מסביר זאת בעובדה שכנראה ..באותו זמן ..מפאת גילי הייתי בשלב ה"מורד" ( לא השתתפתי בשיעורים בכיתה ..לא הכנתי שיעורים ולא התייחסתי ברצינות למבחנים ) . שלב שחבריי לכיתה חוו שנה קודם , אך לצערי אני חוויתי בשלב הכי קריטי ( בגרויות ) . לפיכך , אילו ניתן היה להשיב את הזמן לאחור ..בוודאי שהייתי בוחר לא לקפוץ כיתה. יתרה מזאת , הייתי מאוד רוצה לראות את הצעד הזה מחוץ ל"תוכנית הלימודים". ישנם המון מסגרות אחרות שבהם אפשר לאתגר תלמיד מחונן בכיתה לא מאתגרת . כמובן , ישנם גם הבטים חברתיים ש"בר המזל" יכול לחוות לאחר שהוקפץ כיתה (אני למשל , הייתי נמוך מאוד לגילי , קל וחומר לאחר שקפצתי כיתה ) . לכן , אתם ההורים , שעומדים בפני החלטה דומה לילדכם ..שיקלו זאת בכובד ראש או לפחות שימו דגש גם על ההיבט הנפשי . הקפצת כיתה לא פותרת (כמעט) כלום מאת: נצחיה- מנסיוני ראיתי כי הקפצת כיתה נותנת שקט תעשייתי לחודשיים או שלושה שבהם הילד משלים את החומר הנלמד לאחר מכן הוא (או היא) מצליחים ללמוד בקלות מוציאים ציונים טובים וממשיכים להשתעמם בכיתה, בנוסף הם מבודדים מחבריהם ולומדים עם ילדים המבוגרים מהם וחכמים פחות מהם ולכן יש בעיות של קנאה, אי הבנה ועוד בגיל ההתבגרות זה רק מחריף אני קפצתי כיתה וזה רע לי מאוד מאת: אביב- כשהייתי קטן הקפיצו אותי כיתה. לא למדתי בכיתה ה'. אולי זה בגלל שהלכתי עם חלק מהילדים האלה גם לגן הילדים, ואולי בגלל סיבות אחרות אבל אין לי כל כך הרבה חברים בכיתה החדשה, אחרי כמה חודשים שוב חזר לשעמם לי אבל אין לי אפילו עם מי לדבר גברת נצחיה היקרה מאת: שוש- לגברת נצחיה רציתי רק להביא לידיעתך כי ביתי הודלגה מכתה ד' לכתה ו' בדיוק בגלל בעיות חברתיות. עלי לציין שכבר בכיתה ג' כאשר נודע בכיתתה כי היא מחוננת התחילה מערכת קינאתית סביב השעון כולל הטרדות טלפון בבית הכאות מצד תלמידי הכיתה וכן כל מיני "חרם" למיניהם יום יום , דבר שגרם לילדה סבל בלתי, הפיך. אני האמא ביחד עם הבת פיתחנו דרך להתגבר על כך ולא תמיד בהצלחה. להעלות את הילדה לכיתה גבוהה יותר לא היה קל או פשוט שכן אין מנהלת ביה"ס , היועצת והפסיכולוג של ביה"ס לא היו מוכנים לכך, הם פשוט אנטי מחשש לבעיות חברתיות אך התעקשות הילדה ותמיכתי הביאה לכך שבסופו של דבר היא הוקפצה. אני רוצה לומר לך שדוקא בכיתה ו' היא היתה מקובלת מוערצת ואהובה במיוחד על כל תלמידי השכבה ולא רק הכיתה. לכן אני מייעצת לך לפנות לגורם חיצוני למשל פסיכולוג חינוכי פרטי כי רק הם יעזרו לך (זה בתשלום פרטי) בכל זאת אל לך לחשוש. דבר נוסף הציונים לא ירדו אלא להפך משום ששם היא היתה בטוחה יותר ומוגנת ע"י מחנכת הכיתה וצוות המורים. אני מאחלת לך בהצלחה ויותר לבתך.
אני לא חושבת שזה שייך
בהתייחסות למה שאמר ראובן ק., אני לא חושבת שזה שהוא לא למד לבגרויות קשור ולו במעט לעובדה שהוא קפץ כיתה ולכן היה צעיר יותר ופחות בוגר. לדעתי זה פשוט בגלל שלא היו לו הרגלי למידה, והוא היה רגיל לכך שאין לו שום צורך בללמוד. חוסר בהרגלי למידה אצל מחוננים לא נובע מחוסר בגרות.
 

סנדרין

New member
מסגרות מחוץ לבית הספר.../images/Emo142.gif../images/Emo1.gif

אז מה הפתרון?
בשרשורים פה בפורום הצעיר אני רואה שבפן החברתי כיתות מחוננים אינן עוזרות לאותם מחוננים, ובעצם אינן משרתות את מטרתן. למיטב הבנתי, מספר רב אם לא רוב המחוננים אוטודידקטיים, וכל מי שהוא אכן כזה יודע שלימוד אוטודידקטי למרות שלפעמים לא מקיף הוא מהיר פי כמה, ובעניינים אלו ואחרים אולי הדרך הכי טובה ללמוד - לדוגמה, שפה זרה. אין דרך יותר טובה ללמוד שפה זרה מאשר לקרוא, וכל ה"עידוד קריאה" ובוק ריפורטים למיניהם עושים בדיוק את ההפך ממטרתם, מניעים ילדים מקריאה. בכל מקרה, סטיתי מהנושא - כיתות המחוננים, לדעתי, מטרתן העיקרית היא לספק לילדים המחוננים חברה של שווים, של אנשים שלהם יש דבר משותף. מחוננים לרוב לא מתחברים לכתה רגילה, ולזה יש הוכחות ביומיום הרבה - אם תרצו, אספר לכם את הסיפור שלי. הנקודה המרכזית היא, שאם כיתות המחוננים לא עוזרות, וכיתות רגילות לא באות בחשבון, אז מה כן הפתרון? איפה ניתן להציב ילדים, בכתות ב'-ז' (שם לפי ניסיוני הזמנים הכי קשים), כדי שיהיו שמחים? אני לא צריך לספר לכם שהורים לפעמים לא יודעים מה עובר על הילדים. הפאסאד החברתי שכל אחד לומד בנעוריו להציג תקף הרבה יותר מוקדם אצל ילדים מחוננים, במיוחד לגבי הורים. לי לקח המון זמן להבין שלהורים כדאי לספר, ואי אפשר פשוט לבוא ולומר את זה לילד, הילד צריך להבין את זה לבד. לא שלא צריך לומר את זה, חובה לחזור שוב ושוב על זה, אבל אין מה לעשות. אז איך, לדעתכם המקצועית והאישית, אפשר לעשות לילדים האלה? כי הילדים שנותנים שיעורים פרטיים במתמטיקה, הם אלה שהכי צריכים עזרה בפן החברתי.
מסגרות מחוץ לבית הספר.

חוגים, תנועות נוער, יום-בשבוע. כל דבר שיהפוך את בית הספר לעניין לא מרכזי בהתעסקות והמעגל החברתי של הילד.
 
אלטרנטיבה- אפשרויות חינוכיות אחרות

אז מה הפתרון?
בשרשורים פה בפורום הצעיר אני רואה שבפן החברתי כיתות מחוננים אינן עוזרות לאותם מחוננים, ובעצם אינן משרתות את מטרתן. למיטב הבנתי, מספר רב אם לא רוב המחוננים אוטודידקטיים, וכל מי שהוא אכן כזה יודע שלימוד אוטודידקטי למרות שלפעמים לא מקיף הוא מהיר פי כמה, ובעניינים אלו ואחרים אולי הדרך הכי טובה ללמוד - לדוגמה, שפה זרה. אין דרך יותר טובה ללמוד שפה זרה מאשר לקרוא, וכל ה"עידוד קריאה" ובוק ריפורטים למיניהם עושים בדיוק את ההפך ממטרתם, מניעים ילדים מקריאה. בכל מקרה, סטיתי מהנושא - כיתות המחוננים, לדעתי, מטרתן העיקרית היא לספק לילדים המחוננים חברה של שווים, של אנשים שלהם יש דבר משותף. מחוננים לרוב לא מתחברים לכתה רגילה, ולזה יש הוכחות ביומיום הרבה - אם תרצו, אספר לכם את הסיפור שלי. הנקודה המרכזית היא, שאם כיתות המחוננים לא עוזרות, וכיתות רגילות לא באות בחשבון, אז מה כן הפתרון? איפה ניתן להציב ילדים, בכתות ב'-ז' (שם לפי ניסיוני הזמנים הכי קשים), כדי שיהיו שמחים? אני לא צריך לספר לכם שהורים לפעמים לא יודעים מה עובר על הילדים. הפאסאד החברתי שכל אחד לומד בנעוריו להציג תקף הרבה יותר מוקדם אצל ילדים מחוננים, במיוחד לגבי הורים. לי לקח המון זמן להבין שלהורים כדאי לספר, ואי אפשר פשוט לבוא ולומר את זה לילד, הילד צריך להבין את זה לבד. לא שלא צריך לומר את זה, חובה לחזור שוב ושוב על זה, אבל אין מה לעשות. אז איך, לדעתכם המקצועית והאישית, אפשר לעשות לילדים האלה? כי הילדים שנותנים שיעורים פרטיים במתמטיקה, הם אלה שהכי צריכים עזרה בפן החברתי.
אלטרנטיבה- אפשרויות חינוכיות אחרות
אפשרויות אחרות חוויות מישיבה ליטאית (חרדית) מאת: הנחש המחונן- הדבר הראשון בו נפגש המבקר בישיבה הוא תופעת ה"מפל"- מעין רעש עמום, שהולך ומתגבר עם ההתקרבות לאולם הישיבה, ואז, בפתיחת הדלת- רעש אדיר- מאות תלמידים יושבים באולם ומתווכחים אחד עם השני: איך מסוגלים ללמוד ברעש כזה?! מתרגלים.... לומדים ב-3 "סדרים" ביום, כל אחד נמשך כמה שעות רצוף- אין הפסקות, אבל ניתן לצאת ולהיכנס מתי שרוצים (אף אחד לא בודק אם אתה לומד- זאת האחריות שלך...). "סדר בוקר" מוקדש ללימוד בעיון- בהעמקה, אין לחץ "להספיק", ולפעמים מתעכבים על שורה אחת קשה או עמוקה וחשובה במשך מספר ימים. כולם, ילד בן 10 וראש הישיבה, מתמודדים עם אותו טקסט, שהוא לא פחות אזוטרי ולא דורש פחות יכולת חשיבה מופשטת מאשר טקסט מתמטי ברמת אוניברסיטה, וכל אחד מתמודד איתו לפי מיטב יכולתו ורמתו (רק לחשוב על החומות העצומות שמפרידות בין תלמיד בית ספר שלומד "חשבון" לבין הידע בחזית המחקר המתמטי, כאשר רוב רובן, כמו הבגרות למשל, הוא חסר קשר למה שבאמת עושים במתמטיקה, והיה משכנע כל תלמיד ממוצע לחשוב על מתמטיקה מה שתלמיד ממוצע חושב על מתמטיקה). בתחילת הסדר לומדים ב"חברותות"- בזוגות. כל אחד רשאי לבחור בן זוג המתאים לו, או להחליף את בן זוגו, ויש כאלה שמחליפים בני זוג כמה פעמים בשנה. אין הגבלת גיל- כל אחד לומד לפי רמתו והתקדמותו האישית, ניתן לראות אברך בן 30 לומד עם בחור בן 18 (אחד מביא ידע וניסיון, השני "להט נעורים"). יתרה מכך, ניתן לראות רב בן חמישים לומד עם ילד בן 10, שיכול להיות הבן שלו (ולפעמים הוא באמת הבן שלו), לאורך השנה- מבחינתו זה לא "בזבוז זמן", אלא ההשקעה הטובה ביותר (נכון שהוא לא צריך לעבוד, אבל לא זו הנקודה כאן). עם התקדמות הלימוד במהלך ה"סדר", זוגות שנתקלו בבעיה קשה בלימוד/ויכוח מתחילים לשאול ולפנות לחבריהם ולרב, ועד סיום ה"סדר" הויכוחים מתקיימים בחבורות חבורות של תלמידים, כמה מהן מתווכחות מסביב לרבני הישיבה ואיתם. בסוף הסדר יש שיעורים של רבני הישיבה, או של כל אברך שהחליט שהוא רוצה לתת שיעור באותו יום, וכל אחד נכנס לאיזה שיעור שהוא רוצה. אתאר את השיעור הראשון בו הייתי, שיעור של ראש הישיבה (שמאוחר יותר הבנתי שהוא שיעור אופייני ביותר)- השיעור התחיל בהרצאה של ראש הישיבה, סיכום השיעור הקודם ודיון במה שנלמד בסדר. השיעור המשיך, ושום דבר לא הכין אותי למה שעמד להתרחש- ראש הישיבה אמר איזה חידוש או דבר מוקשה לדעת התלמידים- ולפתע- הכיתה דמתה להתפוצצות וולקאנית- התלמידים קמו ממקומותיהם והתחילו לצעוק בקולי קולות על ראש הישיבה ואחד על השני- הוויכוח התנהל באינטנסיביות מדהימה, לא היה לי סיכוי לעקוב אחרי הטיעונים- פשוט הבטתי בפה פעור באחד התלמידים, תלמיד צעיר מאוד, שניהל קרב פינג-פונג מילולי של צעקות עם ראש הישיבה, כששניהם מדברים במהירות מדהימה- ממש יורים את הטיעונים, ועוד במבטא אשכנזי חזק... רק לדמיין את המחנכת שלי בבית ספר, שלא יכלה לסבול ביקורת ("חוצפפפפן!! אתה מתווכח איתי?!?!"), במצב כזה... מה היא הייתה עושה קודם- משעה את הכיתה, חוטפת שבץ או פשוט מתפוצצת על המקום? באיזשהו שלב בויכוח, היה נדמה לראש הישיבה שהתלמיד מעלה נקודה שהוא לא חשב עליה (אח"כ התברר שאין בה ממש), הוא רכן אל התלמיד ואמר "כן, כן, מה שאתה אומר זה..", ראו שהוא ממש שמח שהוא אולי עלה על משהו, וממש רוצה ומעודד את התלמיד לרדת איתו לעומק העניין- תלמיד שבאמת מצליח להפיל את החידוש של ראש הישיבה זוכה להערכה כללית (וזה קורה לעיתים רחוקות), ואם הוא עושה זאת שוב ושוב, אין ספק שהוא ב"מסלול הנכון"... ברגע שזה קורה, וראש הישיבה עומד על טעותו, הוא לא מנסה למצוא תירוצים דחוקים, או למשוך זמן עד לסיום השיעור- באותו רגע הוא אומר לו "נכון", סוגר את הספר ומסיים את השיעור. אז נכון שקיימות המון בעיות חמורות ביותר במערכת החינוך החרדית (העובדה שכולם, כולל אלו שלא מוכשרים באמת (99%), מוכרחים ללמוד, פוגעת בסופו של דבר ברמת הלימוד אפילו ברמות הגבוהות ביותר), ונכון גם שלא הייתי רוצה להיות תלמיד שם (טוב נו, אולי קצת), אבל לא זו הנקודה.
 
המשך-

אלטרנטיבה- אפשרויות חינוכיות אחרות
אפשרויות אחרות חוויות מישיבה ליטאית (חרדית) מאת: הנחש המחונן- הדבר הראשון בו נפגש המבקר בישיבה הוא תופעת ה"מפל"- מעין רעש עמום, שהולך ומתגבר עם ההתקרבות לאולם הישיבה, ואז, בפתיחת הדלת- רעש אדיר- מאות תלמידים יושבים באולם ומתווכחים אחד עם השני: איך מסוגלים ללמוד ברעש כזה?! מתרגלים.... לומדים ב-3 "סדרים" ביום, כל אחד נמשך כמה שעות רצוף- אין הפסקות, אבל ניתן לצאת ולהיכנס מתי שרוצים (אף אחד לא בודק אם אתה לומד- זאת האחריות שלך...). "סדר בוקר" מוקדש ללימוד בעיון- בהעמקה, אין לחץ "להספיק", ולפעמים מתעכבים על שורה אחת קשה או עמוקה וחשובה במשך מספר ימים. כולם, ילד בן 10 וראש הישיבה, מתמודדים עם אותו טקסט, שהוא לא פחות אזוטרי ולא דורש פחות יכולת חשיבה מופשטת מאשר טקסט מתמטי ברמת אוניברסיטה, וכל אחד מתמודד איתו לפי מיטב יכולתו ורמתו (רק לחשוב על החומות העצומות שמפרידות בין תלמיד בית ספר שלומד "חשבון" לבין הידע בחזית המחקר המתמטי, כאשר רוב רובן, כמו הבגרות למשל, הוא חסר קשר למה שבאמת עושים במתמטיקה, והיה משכנע כל תלמיד ממוצע לחשוב על מתמטיקה מה שתלמיד ממוצע חושב על מתמטיקה). בתחילת הסדר לומדים ב"חברותות"- בזוגות. כל אחד רשאי לבחור בן זוג המתאים לו, או להחליף את בן זוגו, ויש כאלה שמחליפים בני זוג כמה פעמים בשנה. אין הגבלת גיל- כל אחד לומד לפי רמתו והתקדמותו האישית, ניתן לראות אברך בן 30 לומד עם בחור בן 18 (אחד מביא ידע וניסיון, השני "להט נעורים"). יתרה מכך, ניתן לראות רב בן חמישים לומד עם ילד בן 10, שיכול להיות הבן שלו (ולפעמים הוא באמת הבן שלו), לאורך השנה- מבחינתו זה לא "בזבוז זמן", אלא ההשקעה הטובה ביותר (נכון שהוא לא צריך לעבוד, אבל לא זו הנקודה כאן). עם התקדמות הלימוד במהלך ה"סדר", זוגות שנתקלו בבעיה קשה בלימוד/ויכוח מתחילים לשאול ולפנות לחבריהם ולרב, ועד סיום ה"סדר" הויכוחים מתקיימים בחבורות חבורות של תלמידים, כמה מהן מתווכחות מסביב לרבני הישיבה ואיתם. בסוף הסדר יש שיעורים של רבני הישיבה, או של כל אברך שהחליט שהוא רוצה לתת שיעור באותו יום, וכל אחד נכנס לאיזה שיעור שהוא רוצה. אתאר את השיעור הראשון בו הייתי, שיעור של ראש הישיבה (שמאוחר יותר הבנתי שהוא שיעור אופייני ביותר)- השיעור התחיל בהרצאה של ראש הישיבה, סיכום השיעור הקודם ודיון במה שנלמד בסדר. השיעור המשיך, ושום דבר לא הכין אותי למה שעמד להתרחש- ראש הישיבה אמר איזה חידוש או דבר מוקשה לדעת התלמידים- ולפתע- הכיתה דמתה להתפוצצות וולקאנית- התלמידים קמו ממקומותיהם והתחילו לצעוק בקולי קולות על ראש הישיבה ואחד על השני- הוויכוח התנהל באינטנסיביות מדהימה, לא היה לי סיכוי לעקוב אחרי הטיעונים- פשוט הבטתי בפה פעור באחד התלמידים, תלמיד צעיר מאוד, שניהל קרב פינג-פונג מילולי של צעקות עם ראש הישיבה, כששניהם מדברים במהירות מדהימה- ממש יורים את הטיעונים, ועוד במבטא אשכנזי חזק... רק לדמיין את המחנכת שלי בבית ספר, שלא יכלה לסבול ביקורת ("חוצפפפפן!! אתה מתווכח איתי?!?!"), במצב כזה... מה היא הייתה עושה קודם- משעה את הכיתה, חוטפת שבץ או פשוט מתפוצצת על המקום? באיזשהו שלב בויכוח, היה נדמה לראש הישיבה שהתלמיד מעלה נקודה שהוא לא חשב עליה (אח"כ התברר שאין בה ממש), הוא רכן אל התלמיד ואמר "כן, כן, מה שאתה אומר זה..", ראו שהוא ממש שמח שהוא אולי עלה על משהו, וממש רוצה ומעודד את התלמיד לרדת איתו לעומק העניין- תלמיד שבאמת מצליח להפיל את החידוש של ראש הישיבה זוכה להערכה כללית (וזה קורה לעיתים רחוקות), ואם הוא עושה זאת שוב ושוב, אין ספק שהוא ב"מסלול הנכון"... ברגע שזה קורה, וראש הישיבה עומד על טעותו, הוא לא מנסה למצוא תירוצים דחוקים, או למשוך זמן עד לסיום השיעור- באותו רגע הוא אומר לו "נכון", סוגר את הספר ומסיים את השיעור. אז נכון שקיימות המון בעיות חמורות ביותר במערכת החינוך החרדית (העובדה שכולם, כולל אלו שלא מוכשרים באמת (99%), מוכרחים ללמוד, פוגעת בסופו של דבר ברמת הלימוד אפילו ברמות הגבוהות ביותר), ונכון גם שלא הייתי רוצה להיות תלמיד שם (טוב נו, אולי קצת), אבל לא זו הנקודה.
המשך-
העמקה ישנן שתי גישות ידועות בחינוך מחוננים: האצה והעשרה, התקדמות מהירה "לאורך", או התפרשות "לרוחב". ההאצה הייתה הגישה המוקדמת יותר, והתבטאה ב"הקפצת כיתות", דחיפת הילד במסלול מסוים, "ריצה בחומר" - מעבר במסלול הלימודים הרגיל- רק בקצב מהיר בהרבה ובגיל צעיר. היא מזוהה עם סיפורים על המחיר הרגשי והחברתי, הפערים שנוצרו בין ההתפתחות האינטלקטואלית להתפתחות הרגשית, הכרחת הילד לממש את ציפיות ההורים, וסיפורים מזעזעים כמו של זה של סידיס, שגרמו לריאקציה קיצונית, לגישה הנפוצה כיום של ההעשרה: התפרשות לרוחב בלבד ולא לאורך, שאיננה מגדילה את הפער בין הילד לבין חבריו. בגישת ההעשרה המטרה איננה ל"קדם" את הילד, אלא רק לחשוף אותו למגוון עצום של תחומים, התנסויות, "אופקים חדשים" ואפשרויות, על מנת ל"העשירו", בלי לכוון אותו כיצד להתקדם (ובכך "להגביל אותו"), וללא קשר לתחומי העניין האישיים שלו (אדרבא, אם הוא "נחשף" למשהו ש"הוא לעולם לא היה מתעניין בו", זה "הכי מעשיר"). גישה זו מתבטאת בהורים שמפחדים מכך שהילד יתקדם ויגדיל את הפערים בינו לבין חבריו, מוכנים להישבע לחבריהם שהם מעולם לא עשו דבר כדי לגרום לילד שלהם להיות מחונן, ונזהרים מ"דחיפתו" כמו מאש. התוצאה היא שהילד חסר אונים, הוא לא יודע מה לעשות עם כל האפשרויות הללו, בשבילו הן אינן אפשרויות פתוחות- הוא לא אדם מבוגר שמסוגל להתפתח או להתקדם במה שמעניין אותו ללא עזרה, או לעשות אינטגרציה של ההתנסויות, אין לו הכוונה, הכול "סתם", אוסף אינסופי של גירויים חסרי קשר או מבנה, אפשרויות בלתי אפשריות. בהתחלה הוא מתעניין, הוא סקרן, זה כיף! אחרי כמה שנים הוא הופך להיות אפאתי, מתוסכל, סף הגירוי והעניין עולה מאוד, אין לו הרגלי למידה ויכולת מאמץ לאורך זמן, הוא לא יודע איך להתמודד עם שעמום, ודברים שלא באים בקלות... במרכז ההעשרה הוא מעולם לא למד משהו באותו נושא יותר מסמסטר, מעולם לא התאמץ או עבד ברצינות, תמיד נתנו לו רק "טעימה" מכול תחום, הוא התרגל להיות פסיבי ולחכות למנה הבאה. הוא "הועשר" (בסביל). גישת ההעשרה מתאימה מאוד ל"רוח הזמן", מבחינות רבות. אך יש גישה שלישית, נשכחת, שנעשה בה שימוש עוד הרבה לפני ש"הומצא" המושג החדש של "חינוך מחוננים" (כאילו לא גידלו אנשים בעלי כישרונות יוצאי דופן לפני אמצע המאה ה20...). יש מימד שלישי שבו ניתן להתקדם, חוץ מאורך ורוחב: עומק. העמקה איננה "דרך שלישית", פשרה בין הכיוונים הקודמים, אלא כיוון אחר לגמרי- במקום לרוץ קדימה, או להתפזר לצדדים, נשארים דווקא במקום- מתמקדים ברעיון, באתגר או בבעיה אחת, לאורך זמן רב מאוד, תוך כדי ניסיון להעמיק בה (יש דבר כזה!)- ללמוד עליה מכל בחינה אפשרית, לחשוב עליה שוב ושוב, לנסות לתקוף אותה מכל מיני כיוונים וזוויות (ולנסות למצוא נקודות מבט חדשות), לנסות להגיע להבנה חדשה ויותר בסיסית (ולנסח אותה...), לדפוק את הראש בקיר עד שנהיה בו חור, להגיע לתפיסתה ברמה גבוהה יותר (אלו לא רק מטפורות של המימד השלישי, כפי שיעיד כל מי שאי פעם פתר או התמודד עם "בעיה עמוקה"). מערכת חינוכית שכופרת במימד השלישי – אל לה להתפלא על השטחיות שלה. געגועי לסדאם חוסיין מאת: עודאי- בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה החדר האטום שלנו היה בחדר הספרייה- לא היה להורים שלנו מה לעשות מלבד לשמש כשני מורים פרטיים במשרה מלאה. אני זוכר את השבועות האלו כתקופה הכי אינטנסיבית מבחינה אינטלקטואלית שחוויתי אי פעם- איזו תקופה נפלאה! האם זה נכון שהמפקחת אסתר בלשר פורשת? מאת: משה- האם ידוע מתי זה יקרה? זו תהיה אבידה לנושא המחוננים. האם ידוע מי מחליף אותה? אני מוכן להחליף אותה! מאת: הנחש המחונן- אני אבטל את התוכנית של יום בשבוע! אני אקח את הכסף ואדאג שלכל מחונן יהיה מנחה אישי. היכונו לתוכנית 4 הנקודות: 1. הם ייפגשו פעם בשבוע לחצי שעה. 2. הנחייה אישית לקריאה מודרכת, עבודות חקר, פרוייקטים ועוד ועוד! 3. זה יהיה בנושאים שהילד אוהב ולא במטרולוגיה! 4. שאר הכסף הולך לפעילות חברתית משותפת של המחוננים עד י"ב! טיולים! מוזיאונים! סיורים לימודיים! קומזיץ! דולפינריום! בתי אבות! סבבה! ומי המנחה? איש מקצוע בתחום עניין שהילד בוחר, או מחונן בוגר שהוא סטודנט באותו תחום. היכונו לרפורמה בחינוך המחוננים! זו לא רפורמה- זו רבולוציה! מאת: לימור לבנת- לעולם לא נבטל את ההוראה הפרונטלית- זו שיטה כל כך מוצלחת!
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה