אז מה היה לנו

[ald1357]

אז מה היה לנו

בזמן האחרון כולנו עדים למצב הולך ונמשך של התדרדרות במצב המשק, במורל החברתי, בהרכב החברה, והשתנות הנורמות. ממצב של חברה מאוזנת פחות או יותר עם שוליים מצומצמים, הפכנו לחברה רעועה בה השולים הם הרוב. מעין איבדנו את הזהות הכלכלית, חברתית, נורמטיבית שלנו, ישראלי של שנות השמונים לא היה חולם בחלומות הכי גרועים שלו שפני החברה בישראל יגיעו למה שהגיעו. מצב חברתי זה דבר מורכב מכל כך הרבה מרכיבים שלפעמים פשוט קשה להבין איך זה קרה מאיפה זה בא. זה התחיל ממהלכים לכאורה קטנים שהתחילו ליצור סדקים במבנה החברתי והנורמות, התחלת השבר היתה עם חילופי השלטון בשנת שבעים ושבע, לאחר29 של שנות שילטון של מפלגה אחת אוטוריטורית סוף סוף תפסה את השלטון המפלגה השניה והחל מחול מכוער של שווי משקל פוליטים המלווים בסחיטה חסרת מצפון של לשון המאזנים המושג שילטון שווה כסף. התחיל להתיישם פיזית ונורמטיבית, הבושה החלה להסדק, תרמו לכך לא במעט אותם בעלי שררת חדשים שבעידוד המנגנון הפולטי מאחוריהם החלו לחלק טובות הנאה על מנת לשרוד בגונגל שנוצר, האנשים שזורמים לפוליטקה מחפשים תמיד כח, ומאחר והבושה הוסרה, כח וכסף נעשו למושגים נרדפים, אידיאלים לכאורה היו כבר ביטוי שאבד עליו הכלח, השכבה השלטת התרחבה, מעכשיו הווה אומר לא הנבחרים שולטים אלא המנגנון הממנה אותם הוא זה המכוון, הנבחרים נמצאים שם לצורך יחצנות כשכבה קוסמטית, כאשר הם משרתים את האינטרסים של שכבת כח בהם הם תלויים, בציבור החלו לקום מעין מחאות נגד מה שקרה במערכת הפוליטית מושחתים נמאסתם היתה הסיסמא של הציבור שחשב שיש בכוחו לשנות את המצב, ואכן בכמה מפלגות שונתה שיטת בחירת הנציגים, וקם מושג פוליטי חדש והוא פריימריס, ושיטת הבחירה הישירה של ראש הממשלה. למרות שראש הממשלה נבחר ישירות הוא עדיין היה תלוי בהצבעות בכנסת בלשונות מאזניים שהמשיכו לסחוט ולהמיר כח לכסף ושחיתות, וכשנבחר ראש ממשלה דמגוג הוא דאג לשמן את דרכו ואת דרך מפלגתו על ידי נהיגה במדינה כחצר הפנימית המושחתת שלו. כשאין כבר אידאלים חוץ מאידאלים של כח אז כבר אין צבע ומשקל לאתיקה של התנהגות ציבורית ואת ראש הממשלה הבא כבר כינו בוגד ולמעשה הכריזו עליו כאוייב, מי זאת המדינה מול האסכולה החברתית הפנימית שלנו, כל דאלים גבר, וכל קבוצה עושה לעצמה דין פרטי, באווירה כזאת נשתלו הרבה זרעי פורענות שלבסוף הצמיחו את יגאל עמיר וחסל סדר של עוד ראש ממשלה. מצב של חילופי שלטון התלויים בלשון מאזניים צרה ותוך כדי קיטוב חברתי הוא מצב בעייתי מראש. כל שכבה התופסת את השלטון מתחברת לעטינים ומפתחת תלות אובססבית במשאבים עד כדי הפיכת השכבה המקבילה לה לכמעט מאויינת נורמטיבית , לפחות בוגדים או שונאי הצדק "הנכון", כך שכבה התופסת את השלטון מושכת לכיוון "הנכון" ומשאירה את שאריות הקבוצה הקודמת ללא העטינים אליהם היא כבר התרגלה, הדבר תופס יתר ביטוי לגבי אותם מפלגות שהיו תלויות מנגנון והמנגנון היה תלוי לרווחתו בהחזקת השלטון, שוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים, בתקופה זאת קרו שני דברים שלכאורה לא תלויים האחד בשני אבל הם תוצאות של המצב הנורמטיבי, כאשר חברה מקוטבת בה לא מקשיבים האחד לדברי השני תמיד יבוא שלישי וינסה להרוויח מה שאפשר, וכאן פרצה לה האינטיפאדה הראשונה בשנת 87, אי אפשר להאשים את הערבים בעיתוי, כשכל המצב הפוליטי מדבר על מאזני כח גם הם מתחילים לחשוב באותם מושגים, כשכל המאזן הפוליטי מתנהל לפי מי שמחזיק אותך יותר בבצים גם הם רוצים ביצים להחזיק בהם, גם הם רוצים לממש את הישות שלהם במרחב משחקי הכוחות כאן, את השבר השני אני רואה בריסוקן הסופי של הנורמות במעין מקלחת צוננין חזקה ועוצמתית ששטפה את הבושה הציבורית לחלוטין, והברז של המקלחת הזאת היה אריה דרעי, שעליו ועל רבותיו נאמר המשפט חכמים הזהרו בדברכם, כנציגה המוביל של מפלגה שבראש מעיינה היה תמיד בעוד כמה הם יצליחו לסחוט את הקופה הציבורית נהג אריה דרעי בתקציבי המדינה כבתקציבי המפלגה הפרטית שלו הדאגה לאנשי שלומנו שלו יכלה להזכיר את מה שקורה בקוזה נוסטרה "המשפחה שלנו" וכשנוצר מצב בו החוק במדינה אמר לו שהוא גנב גייס אריה דרעי את הציבור הפרטי שלו לטעון טענה הפוכה, האינטרס החברתי שלנו חזק מהנורמות החברתיות, האינטרס הפרטי שלנו הוא הצודק המדינה היא השוגה, הלקח נלמד, כל עוד אתה גונב למען מטרה טובה אתה יכול לשאת פנים בגאווה, המדינה היא אכן ארנק גדול, כולם מוזמנים לשלוח את ידם כל אחד לפי כוחו, ואכן היה למפלגת שס כח, כח למנות או להוריד מפלגות מהשלטון,

 

[ald1357]

המשך

לשלוח יד לקופה הציבורית היה משאת נפשה של כל אם יהודיה אם במקום לחלום שהבן יהיה רופא או עורך דין החלום החדש היה להיות מסוגל לתפוס עמדה שואבת, זא אומרת להמנות על הזרם השואב כפי יכולותו מהמדינה. אם הגדולים יכולים אז גם חלק מהקטנים מנסים ללכת בעקבותיהם, להיות טפיל זאת כבר לא בושה זאת הצלחה, המפלגות הכי מצליחות הלא מיצרות כאלה בסרט נע וככל שהם מצליחות כוחן גובר, אם אתה לא יכול להלחם בהם לפחות בוא ננסה להצטרף, במשק נוצרו שני כוחות שמשכו כל אחד לכיוון אחר, תחושת הנורמה החדשה שאמרה אני לא פראייר יותר, אם אני רוצה להצליח במושגים ישראלים אני צריך להצטרף לשיטת הישראבלוף בצורה כזאת או אחרת, ההקצבות הסוציאליות במשק עלו בשיעורים חדים, המסכנות הפכה למקצוע נורמטיבי, במקביל עם תחילת האינטיפאדה החלו הסגרים, המעסיקים החלו בלחץ לקבל כח עבודה זול מסוג אחר, הישראלי הרגיל כבר הבין שהוא לא צריך להיות פראייר ואם אין לו עבודה מקובלת אז למה שלא לחיות על חשבון החברה, הלא יש מאות אלפים שמתמחים בכך כבר הרבה שנים, בחברה הישראלית יש צורך בבשר טרי, משהו שיזין את החזון, משהו שאפשר יהיה לנצל לטובת המעסיקים ובסיסי הכח, החלו גלי עליה עצומים במושגים של חברה בת 4 מליון אזרחים יהודים הובאו במשך כעשור כמליון עולים מברית המועצות, לכאורה הכל טוב יש כסף הסיחרור הכלכלי במשק הוא במהירות די גבוהה כסף מחליף ידים במהירות די גבוהה, ויש כח עבודה זול שמשמן את גלגלי היצור בכל המשק הישראלי כבר עובד בכל העבודות רק מה שהוא עוד לא יודע לדבר עברית, לקבוצת המפלגות שסוחרות בכח ומהוות שיווי משקל נוספה עוד מפלגה דוברת רוסית, אז מה היה לנו? היה לנו חברה משוסעת בלי נורמות, היה לנו שכבת יצור שלמה שהיתה מכורה לכח עבודה זול ובחלקו לא מוצהר כלל, חוק שכר מינימום הפסיק להצחיק אפילו את קובעי המדיניות, מי שקבע את מה שהולך כלכלית במשק היו בדיוק אלה שנזונו במשוב חוזר מהמצב הקיים, ואז הרוסים הפסיקו לעלות באותו הקצב, ובמקום כח עבודה זול ועודפי צריכה במשק נוצר מצב בו הרוסים גם הם למדו קצת עברית ולמדו שלא צריך להיות פראייר והמשק הישראלי חזר במקצת אל כח העבודה הערבי, הפלשתנאי, כאשר הרוסייים עדיין נשארו בשוליים, אולם בשוליים היותר גבוהים, פעם בעבר מעביד ועובד היו חלק ממפעל יצרני בריא, העובדים היו מאוגדים בהסתדרות חזקה ואף אחד לא זעזע את המערכת למרות שהיתה פה אינפלציה ברמות של עשרות או מאות אחוזים המשק היה יציב היו לו מנגנונים מייצבים בין יחסי הכוחות, המגמה לאורך כל השנים של השכבה בעלת הכח היתה לנסות לשבור את האיזונים האלה, הצמדות השכר למדדים שלא מבטאים נכון את ההתיקרויות, ההסתדרות שהפסיקה להיות מרכז כח לאחר שפורקה כבר לא עמדה כל כך מאחורי העובד הישראלי, והשבר המזדחל הגיע בדמות חברות כח אדם, חברות אלה למרות שסיפקו כח אדם שברו את הקשר היציב בין העובד לבין המעסיק הורידו את רמת העובד בכלליותה, אבל במשק שלא שם על שום דבר למי איכפת, אם מורידים את הנורמות בכל התחומים אז למה לא באיכות העבודה, אם העובד הישראלי הוא גם ככה נאמן לעצמו אז למה שהמעביד לא יהיה, נפתחה כאן פרצה שקוראת לגנב והמעבידים אכן נכנסו בה, היה עדיף להם להחזיק עובדים גם אם לא כך כך מיומנים על בסיס היצע וביקוש לעבודה ולהקפיד לפטר אותם כל כמה חודשים על מנת שלא יצברו זכויות, כאשר יש תחלופה גבוהה בעובדים אפשר להתחיל להכניס בסדקים עובדים פחות מיומנים עם שכר יותר נמוך, ורמת השכר התחילה לרדת, חוץ ממגזר ההיטק שהיה עסוק בבועה שלו, העליה הרוסית החלה להסתגל למשק ולהכנס בסדקים שנוצרו בשוק העבודה, ולאט לאט החלו להווצר חוסרים משמעותיים בכל אותן חברות שהסתמכו על כח עבודה זול, אותה שכבת מעסיקים היתה מרושתת היטב בכלכלה הישראלית ובפוליטיקה והחלו להווצר השפעות ולוביים להבאת כח עבודה זול, אחד הגורמים שהצטרף לשכבת המעסיקים היו המעסיקים החדשים הגדולים קרי חברות כח האדם, חברות כח האדם זיהו את הצורך הקיים בכח עבודה זול ואת הצורך של עובדים זרים לשלם על מנת לעבוד כאן נכון להיות עובד זר שרוצה לעבוד בישראל צריך לשמן בדרך בסכום של חמשת אלפי דולר מנגנון משומן שאמור לסדר לו פה עבודה, לעומת זאת המשק הישראלי הוריד את רמת כח העבודה ונשען יותר ויותר על עבודה פחות מקצועית, משבר ההיטק חיזק את יחסי הכוחות בין המעבידים לעובדים, כשיש עודף המחירים יורדים, וככה מצאו את עצמם עובדים מיומנים בנחיתות מספרית מבחינת ביקושי עבודה והמשק בכללותו הוריד את מחיר העבודה עוד יותר, מצד אחד הברז של העובדים הזרים פתוח ללא הגבלה כמעט, מתוך סך של כשני מליון עובדים או קצת יותר הם מהווים לפחות רבע, הפוליטקאים עושים את תפיקדם הם עושים את ההצגה הנכונה אבל לא יפגעו בשום מגזר חזק ולא יקחו ממנו את כח העבודה הזול, כח עבודה זול זה כמו סם, הצריכה שלו מתגברת עם ההרגל, ולהגמל ממנו זה יותר גרוע מקריז, המשק מצוי במיתון עמוק כבר הרבה זמן, לכאורה צריך להבין מה זה מיתון, מיתון פרושו האטה בתחלופת הכסף בין הידים במשק, בואו נאמר לצורך הדוגמא שיש בסף הכל במשק X שקל לכולם האם זה מספיק התשובה היא תלוי. אם הכסף רדום ולא זורם ואף אחד כמעט לא קונה יותר מהמינימום הנדרש, אזי מעט אנשים מרוויחים ומעט אנשים מוצאים את הכסף שהם מרוויחים והכסף לא מחליף ידיים, וכשכסף לא מחליף ידיים המשק נרדם ומת. אפשר להשוות את זה למחזור הדם, אם המשאבה שמזרימה את הדם את אותו הדם הלוך ושוב בגוף לא תעבוד הגוף ימות, לאותה דוגמא אפשר לצרף גם את המזון שהגוף צורך על ידי יצור העבודה בדמות משאבי הכסף הזר שהגוף נדרש להם על מנת ליבא סחורות, אז כשפחות ופחות ישראלים עובדים יש פחות כסף בשוק ויש פחות מוטיבציה גם בידי אלא שיש בידם כסף לבזבז אותו אף אחד לא יודע היום מתי הגל יסחוף גם אותו אותה שכבה שלטת של מעסיקים אינטרסנטים הצליחו לרסן סוף סוף את העובד ששלט בהם בעבר, אלא מה הם אילפו אותו לעבוד תמורת מעט יותר ומעט יותר עד שבלי שהם שמו לב הוא הפסיק לקנות מהם מערכת החלפת הכספים במשק התחילה לשבוק, וגל ההדף התחיל להגיע לכל מקום, אבל עדיין יש מקום אחד שיפול אחרון ואכן ניחשתם כח העבודה הזול העובדים הזרים הדרישות שלהם לא גבוהות, הם יודעים להסתפק בפחות, זה לא שהם נאמנים למדינה אבל כל עוד הם יצליחו להשיג פה משכורת סבירה עבורם הם פה, נו ברוך השם לפחות עוד יש מי שעובד במדינה הזאת מאגר עצום של כח עבודה זול עובד אז למה זה לא עוזר לנו למה זה לא מצמיח את הכלכלה הלא אמרנו שככל שיש יותר עבודה ויותר אנשים מרוויחים ככה מצב המשק יותר טוב, ומבחינתם הם מרוויחים די טוב אז מה קורה ?

 

[ald1357]

המשך

ובכן קורים כמה דברים והם בהחלט בכיוון הנכון, אתם זוכרים שאמרנו שהגוף צריך ליצר עבודה על מנת לצרוך מזון בדמות כסף זר, אם יש מאזן של עודף יצוא יש כח קניה למשק וסחורות זולות לכאורה גם הן אחד המאפיינים של התנעת התהליך של החלפת כסף במשק דבר שיוצר צמיחה, אבל פה זה עובד בכיוון השני, הגוף עובד ובמקום ליבא מזון הוא משלם במזון לאחרים, זאת אומרת העבודה לא נעשית על ידי ישראלים, כן אל תאשימו אותי אני לא גזעני לא איכפת לי מי מרוויח כולם בני אדם אלא, אלא שאת הכסף שהם מרוויחים כאן הם מיצאים החוצה, במקום שההכנסה של העובד תזרום במאגר של המשק ותגרום לצמיחה בו העובדים הזרים עובדים ביצוא דולרים החוצה, והמשק למעשה עסוק ביצוא דולרים מדי חודש בכמויות של מאתים וחמישים מליון דולר בחודש ואלה הם סכומים של הערכה מינימלית, בנוסף יש להביא בחשבון את העובדה שעבודת עובדים זרים היא אינה חוקית ברובה ולכן היא גם שחורה זאת אומרת עובדים זרים אלה ברובם לא מדווחים מבחינת מס ודוחקים את רגליהם של עובדים קודמים באותן משרות שהיו מאורגנים מבחינת זכויות ומס, בנוסף יש צורך להסביר פה עוד סימפטום הנובע מעצם השתלטותם של שכבת העובדים הזרים על טווח העבודה הזולה כאשר נאמר עובד ישראלי ואפילו פלשתנאי עובד תמורת שלושת האלפים או ארבעת האלפים שהוא מרוויח הם אינם מספיקים לו לקיום והוא מוצא בדרך כלל את כל הסכום במשק הישראלי, ונוצר פה חור בתזרים המזומנים במשק של בערך חמש מאות אלף משכורות פחות שמבוזבזות כאן, אז למה אף אחד לא עושה כלום ?, מנגנון השלטון מוחזק בבצים בידי כוחות שוק לוביסטים למען המטרות שלהם, לשכבה שמרוויחה מזה באמת לא כואב כלום להפך עם תחלופת כל עובד זר מישהו שם מקבל עוד חמשת אלפים דולר שמרפדים עוד חשבון בבנק, ההסתבכות היא בהיקף כזה שעקירת השן תכאב לכולם, המנגנון של האורגניזים שלנו יצר לו טפיל שקשה לו להוציא אותו בבת אחת יווצרו חורי תפקוד רבים, ובשם אותם חורים אנחנו ממשיכים ליבא גורמים מקיזי דם למשק הישראלי, אז מה עושים, ישנן עשיות שצריך לנהל בטוחי זמן שונים על מנת להתחיל לעשות צריך להסתכל לאמת בפנים להכיר שאנחנו הולכים לעשות דיאטה כואבת, לעשות עקירות שיניים כואבות, * לעצור את יצוא הדולרים החוצה באמצעות מיסוי גבוה על יצוא מטבע זר, להתיחס ליצוא מטבע זר כאל יבוא אשר מטילים עליו מכסים לכל דבר, המדובר הוא לא על כסף זר שהוכנס למדינה ויכול לצאת ממנו בהתאם * להתחיל בהפחתות משמעותיות בהקיף הכמויות של העובדים הזרים תוך נתינת התראה וזמן למעסיקים לנסות להסתגל ולהכשיר עובדים ישראלים במקומם * להתחיל להחזיר לעובד הישראלי את מקומו בשוק, אמנם לא באותם תנאים דרקונים של ועדים מסואבים, ובתוכניות הבראה והתיעלות, אבל על ידי צימצום כוחם של כל הגופים הטפילים שמוצצים את דמו של המשק הישראלי לטובתם, * לטפל בחברות כח האדם שדואגות להזרים עובדים זרים חדשים למשק, * לטפל בחברות כח האדם שמאפשרות למעסיקים להפוך את כולנו למפוטרים סדרתיים, או לפחות להגביל את כוחן כך שיהיה ברור איפה עוברת רווחתו הנפשית והמקצועית של העובד הישראלית אם אותן חברות רוצות לנהל את משק העובדים שישיתו עליהן חובות בהתאם כמו הכשרת עובדים וכו, * להושיב צוותי חשיבה ולנהל מפת יעדים כלכלים, לגבי אותם יעדים לעודד הקמת חברות יצרניות המעסיקות כח אדם פנוי ולהטיב עימןלמשל על ידי משכנתא זמינה לעלויות הקמת החברה שתהפוך בחלקה להטבה לאחר העמדה בקריטריונים של יחס העסקת עובדים לטווח ארוך והקלות במס במקביל למעקב זה, * מתוך אותם יעדים כלכלים להקים פרוייקטים לאומיים עתירי כח אדם שיתבססו על כח האדם המקומי, וינוהלו בתקצוביהן ביחס ישר לכמות כח האדם שהן מעסיקות ובהתאם לתוצאה שהן אמורות לספק, לאותם פרוייקטים אפשר יהיה לגייס כספי הקמה בבורסה המגובים בערבויות ממשלתיות, אותם פרוייקטים ילוו בבקרה תקציבית ציבורית למניעת שחיתויות ומניעת הקמת פילים לבנים, * לגבי תיירות להכריז על מתן מיליון דולר לכל תייר או למשפחתו של תייר שיפגע פיזית בארוע טרור, דבר שיגובה בביטוחי משנה, תתפלאו כמה תיירים יהיו מוכנים לקחת את הסיכון, וכשכבר יהיה פיגוע הם יחשבו על אספקט המזל במקום על כמה מסוכן שם, תיירות היא עניין של פסיכולוגיה וצריך להלחם במצב באמצעים כאלה גם כן. * לגבי המנגנונים המפלגתיים לאלץ את המפלגות לקיים פרימריז בקרב כל מתפקדי המפלגה, ולפתח שיטה להפרדת תפקידי השררה מהיכולת למנות את אנשי שלומם, והפרדת אנשי שלומם מההשפעה על המערכת הפוליטית, לאסור על המפלגות קבלת תרומות מכל סוג חוץ מדמי חבר קבועים לכל המתפקדים. מי שרוצה לתרום למפלגה שיתרום בפעילות עצמית יזהה את עצמו ולא ידאג לאינטרסים חבויים על ידי תרומות בסתר וקניית נאמנויות פאבלוביות * לנסות לנתק ככל האפשר את הפוליטיקה מכסף, לבטל בהדרגה את תקציבי מימון המפלגות,היום בעידן התקשורת הממוחשבת הזולה אין צורך בתקציבי ענק כדי להגיע אל הבוחר, אידאלים צריכים לבא לביטוי יותר בהתנדבות, אחרת זה הופך לעניין של השכיר של מי יותר מקצועי, מי שלא רואה בפוליטיקה שליחות עדיף שלא יהיה שם, המנגנונים יאלצו ללמוד להתקיים על דמי החבר של המתפקדים שלהם, את תשדירי הבחירות אפשר לנהל כבר באינטרנט אחוז הצפייה יהיה דומה, אפשר להמשיך ולרשום פתרונות נקודתיים בהרבה נושאים אך זה יהפוך כבר למסמך טורדני כל מה שנאמר כאן נאמר לגבי נקודות כואבות שקיימות, עדין לא תייחסנו אל מגמות שכדאי לפתח לטווח ארוך ושם יש די והותר לכתבה נפרדת נוספת

 

[דור לוי]

ברוך הבא ../images/Emo39.gif

בד"כ אני משתדל לא להגיב ראשון, ובכך לראות וללמוד נקודות מבט נוספות. בהחלט התרשתמתי מהמאמר, אני מניח שאתה כתבת אותו. וברשותך, אם יתפתח כאן דיון בנושא אפשר יהיה להעבירו לפורמט המאמרים. 2 נקודות כרגע: א. לגבי ההייטק, לא רגילים לחשוב בצורה זו, אבל בתי תוכנה שמעסיקים עובדים המוצבים אצל לקוחות (וזה עיקר המשרות) לא יאהבו את האמירה הבאה, אבל בעצם הם מתפקדים כחברת כ"א לכל דבר, רק השם יפה יותר... "בית תוכנה" ולא משהו אחר... ב. כתבת>> ...אפשר להמשיך ולרשום פתרונות נקודתיים בהרבה נושאים אך זה יהפוך כבר למסמך טורדני... חשוב לצאת מתחום המאמר הכולל סט הצעות כלליות ולעבור לפורמט של הצעות ספציפיות, כאלו שניתן בקלות לנסח כהצעת חוק. מה דעתך להתקדם בכיוון זה? ולחברי הפורום, מה דעתכם לגבי המאמר?

 

[טלי מובטלי]

../images/Emo45.gif