אז מה היה לנו
בזמן האחרון כולנו עדים למצב הולך ונמשך של התדרדרות במצב המשק, במורל החברתי, בהרכב החברה, והשתנות הנורמות. ממצב של חברה מאוזנת פחות או יותר עם שוליים מצומצמים, הפכנו לחברה רעועה בה השולים הם הרוב. מעין איבדנו את הזהות הכלכלית, חברתית, נורמטיבית שלנו, ישראלי של שנות השמונים לא היה חולם בחלומות הכי גרועים שלו שפני החברה בישראל יגיעו למה שהגיעו. מצב חברתי זה דבר מורכב מכל כך הרבה מרכיבים שלפעמים פשוט קשה להבין איך זה קרה מאיפה זה בא. זה התחיל ממהלכים לכאורה קטנים שהתחילו ליצור סדקים במבנה החברתי והנורמות, התחלת השבר היתה עם חילופי השלטון בשנת שבעים ושבע, לאחר29 של שנות שילטון של מפלגה אחת אוטוריטורית סוף סוף תפסה את השלטון המפלגה השניה והחל מחול מכוער של שווי משקל פוליטים המלווים בסחיטה חסרת מצפון של לשון המאזנים המושג שילטון שווה כסף. התחיל להתיישם פיזית ונורמטיבית, הבושה החלה להסדק, תרמו לכך לא במעט אותם בעלי שררת חדשים שבעידוד המנגנון הפולטי מאחוריהם החלו לחלק טובות הנאה על מנת לשרוד בגונגל שנוצר, האנשים שזורמים לפוליטקה מחפשים תמיד כח, ומאחר והבושה הוסרה, כח וכסף נעשו למושגים נרדפים, אידיאלים לכאורה היו כבר ביטוי שאבד עליו הכלח, השכבה השלטת התרחבה, מעכשיו הווה אומר לא הנבחרים שולטים אלא המנגנון הממנה אותם הוא זה המכוון, הנבחרים נמצאים שם לצורך יחצנות כשכבה קוסמטית, כאשר הם משרתים את האינטרסים של שכבת כח בהם הם תלויים, בציבור החלו לקום מעין מחאות נגד מה שקרה במערכת הפוליטית מושחתים נמאסתם היתה הסיסמא של הציבור שחשב שיש בכוחו לשנות את המצב, ואכן בכמה מפלגות שונתה שיטת בחירת הנציגים, וקם מושג פוליטי חדש והוא פריימריס, ושיטת הבחירה הישירה של ראש הממשלה. למרות שראש הממשלה נבחר ישירות הוא עדיין היה תלוי בהצבעות בכנסת בלשונות מאזניים שהמשיכו לסחוט ולהמיר כח לכסף ושחיתות, וכשנבחר ראש ממשלה דמגוג הוא דאג לשמן את דרכו ואת דרך מפלגתו על ידי נהיגה במדינה כחצר הפנימית המושחתת שלו. כשאין כבר אידאלים חוץ מאידאלים של כח אז כבר אין צבע ומשקל לאתיקה של התנהגות ציבורית ואת ראש הממשלה הבא כבר כינו בוגד ולמעשה הכריזו עליו כאוייב, מי זאת המדינה מול האסכולה החברתית הפנימית שלנו, כל דאלים גבר, וכל קבוצה עושה לעצמה דין פרטי, באווירה כזאת נשתלו הרבה זרעי פורענות שלבסוף הצמיחו את יגאל עמיר וחסל סדר של עוד ראש ממשלה. מצב של חילופי שלטון התלויים בלשון מאזניים צרה ותוך כדי קיטוב חברתי הוא מצב בעייתי מראש. כל שכבה התופסת את השלטון מתחברת לעטינים ומפתחת תלות אובססבית במשאבים עד כדי הפיכת השכבה המקבילה לה לכמעט מאויינת נורמטיבית , לפחות בוגדים או שונאי הצדק "הנכון", כך שכבה התופסת את השלטון מושכת לכיוון "הנכון" ומשאירה את שאריות הקבוצה הקודמת ללא העטינים אליהם היא כבר התרגלה, הדבר תופס יתר ביטוי לגבי אותם מפלגות שהיו תלויות מנגנון והמנגנון היה תלוי לרווחתו בהחזקת השלטון, שוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים, בתקופה זאת קרו שני דברים שלכאורה לא תלויים האחד בשני אבל הם תוצאות של המצב הנורמטיבי, כאשר חברה מקוטבת בה לא מקשיבים האחד לדברי השני תמיד יבוא שלישי וינסה להרוויח מה שאפשר, וכאן פרצה לה האינטיפאדה הראשונה בשנת 87, אי אפשר להאשים את הערבים בעיתוי, כשכל המצב הפוליטי מדבר על מאזני כח גם הם מתחילים לחשוב באותם מושגים, כשכל המאזן הפוליטי מתנהל לפי מי שמחזיק אותך יותר בבצים גם הם רוצים ביצים להחזיק בהם, גם הם רוצים לממש את הישות שלהם במרחב משחקי הכוחות כאן, את השבר השני אני רואה בריסוקן הסופי של הנורמות במעין מקלחת צוננין חזקה ועוצמתית ששטפה את הבושה הציבורית לחלוטין, והברז של המקלחת הזאת היה אריה דרעי, שעליו ועל רבותיו נאמר המשפט חכמים הזהרו בדברכם, כנציגה המוביל של מפלגה שבראש מעיינה היה תמיד בעוד כמה הם יצליחו לסחוט את הקופה הציבורית נהג אריה דרעי בתקציבי המדינה כבתקציבי המפלגה הפרטית שלו הדאגה לאנשי שלומנו שלו יכלה להזכיר את מה שקורה בקוזה נוסטרה "המשפחה שלנו" וכשנוצר מצב בו החוק במדינה אמר לו שהוא גנב גייס אריה דרעי את הציבור הפרטי שלו לטעון טענה הפוכה, האינטרס החברתי שלנו חזק מהנורמות החברתיות, האינטרס הפרטי שלנו הוא הצודק המדינה היא השוגה, הלקח נלמד, כל עוד אתה גונב למען מטרה טובה אתה יכול לשאת פנים בגאווה, המדינה היא אכן ארנק גדול, כולם מוזמנים לשלוח את ידם כל אחד לפי כוחו, ואכן היה למפלגת שס כח, כח למנות או להוריד מפלגות מהשלטון,
בזמן האחרון כולנו עדים למצב הולך ונמשך של התדרדרות במצב המשק, במורל החברתי, בהרכב החברה, והשתנות הנורמות. ממצב של חברה מאוזנת פחות או יותר עם שוליים מצומצמים, הפכנו לחברה רעועה בה השולים הם הרוב. מעין איבדנו את הזהות הכלכלית, חברתית, נורמטיבית שלנו, ישראלי של שנות השמונים לא היה חולם בחלומות הכי גרועים שלו שפני החברה בישראל יגיעו למה שהגיעו. מצב חברתי זה דבר מורכב מכל כך הרבה מרכיבים שלפעמים פשוט קשה להבין איך זה קרה מאיפה זה בא. זה התחיל ממהלכים לכאורה קטנים שהתחילו ליצור סדקים במבנה החברתי והנורמות, התחלת השבר היתה עם חילופי השלטון בשנת שבעים ושבע, לאחר29 של שנות שילטון של מפלגה אחת אוטוריטורית סוף סוף תפסה את השלטון המפלגה השניה והחל מחול מכוער של שווי משקל פוליטים המלווים בסחיטה חסרת מצפון של לשון המאזנים המושג שילטון שווה כסף. התחיל להתיישם פיזית ונורמטיבית, הבושה החלה להסדק, תרמו לכך לא במעט אותם בעלי שררת חדשים שבעידוד המנגנון הפולטי מאחוריהם החלו לחלק טובות הנאה על מנת לשרוד בגונגל שנוצר, האנשים שזורמים לפוליטקה מחפשים תמיד כח, ומאחר והבושה הוסרה, כח וכסף נעשו למושגים נרדפים, אידיאלים לכאורה היו כבר ביטוי שאבד עליו הכלח, השכבה השלטת התרחבה, מעכשיו הווה אומר לא הנבחרים שולטים אלא המנגנון הממנה אותם הוא זה המכוון, הנבחרים נמצאים שם לצורך יחצנות כשכבה קוסמטית, כאשר הם משרתים את האינטרסים של שכבת כח בהם הם תלויים, בציבור החלו לקום מעין מחאות נגד מה שקרה במערכת הפוליטית מושחתים נמאסתם היתה הסיסמא של הציבור שחשב שיש בכוחו לשנות את המצב, ואכן בכמה מפלגות שונתה שיטת בחירת הנציגים, וקם מושג פוליטי חדש והוא פריימריס, ושיטת הבחירה הישירה של ראש הממשלה. למרות שראש הממשלה נבחר ישירות הוא עדיין היה תלוי בהצבעות בכנסת בלשונות מאזניים שהמשיכו לסחוט ולהמיר כח לכסף ושחיתות, וכשנבחר ראש ממשלה דמגוג הוא דאג לשמן את דרכו ואת דרך מפלגתו על ידי נהיגה במדינה כחצר הפנימית המושחתת שלו. כשאין כבר אידאלים חוץ מאידאלים של כח אז כבר אין צבע ומשקל לאתיקה של התנהגות ציבורית ואת ראש הממשלה הבא כבר כינו בוגד ולמעשה הכריזו עליו כאוייב, מי זאת המדינה מול האסכולה החברתית הפנימית שלנו, כל דאלים גבר, וכל קבוצה עושה לעצמה דין פרטי, באווירה כזאת נשתלו הרבה זרעי פורענות שלבסוף הצמיחו את יגאל עמיר וחסל סדר של עוד ראש ממשלה. מצב של חילופי שלטון התלויים בלשון מאזניים צרה ותוך כדי קיטוב חברתי הוא מצב בעייתי מראש. כל שכבה התופסת את השלטון מתחברת לעטינים ומפתחת תלות אובססבית במשאבים עד כדי הפיכת השכבה המקבילה לה לכמעט מאויינת נורמטיבית , לפחות בוגדים או שונאי הצדק "הנכון", כך שכבה התופסת את השלטון מושכת לכיוון "הנכון" ומשאירה את שאריות הקבוצה הקודמת ללא העטינים אליהם היא כבר התרגלה, הדבר תופס יתר ביטוי לגבי אותם מפלגות שהיו תלויות מנגנון והמנגנון היה תלוי לרווחתו בהחזקת השלטון, שוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים, בתקופה זאת קרו שני דברים שלכאורה לא תלויים האחד בשני אבל הם תוצאות של המצב הנורמטיבי, כאשר חברה מקוטבת בה לא מקשיבים האחד לדברי השני תמיד יבוא שלישי וינסה להרוויח מה שאפשר, וכאן פרצה לה האינטיפאדה הראשונה בשנת 87, אי אפשר להאשים את הערבים בעיתוי, כשכל המצב הפוליטי מדבר על מאזני כח גם הם מתחילים לחשוב באותם מושגים, כשכל המאזן הפוליטי מתנהל לפי מי שמחזיק אותך יותר בבצים גם הם רוצים ביצים להחזיק בהם, גם הם רוצים לממש את הישות שלהם במרחב משחקי הכוחות כאן, את השבר השני אני רואה בריסוקן הסופי של הנורמות במעין מקלחת צוננין חזקה ועוצמתית ששטפה את הבושה הציבורית לחלוטין, והברז של המקלחת הזאת היה אריה דרעי, שעליו ועל רבותיו נאמר המשפט חכמים הזהרו בדברכם, כנציגה המוביל של מפלגה שבראש מעיינה היה תמיד בעוד כמה הם יצליחו לסחוט את הקופה הציבורית נהג אריה דרעי בתקציבי המדינה כבתקציבי המפלגה הפרטית שלו הדאגה לאנשי שלומנו שלו יכלה להזכיר את מה שקורה בקוזה נוסטרה "המשפחה שלנו" וכשנוצר מצב בו החוק במדינה אמר לו שהוא גנב גייס אריה דרעי את הציבור הפרטי שלו לטעון טענה הפוכה, האינטרס החברתי שלנו חזק מהנורמות החברתיות, האינטרס הפרטי שלנו הוא הצודק המדינה היא השוגה, הלקח נלמד, כל עוד אתה גונב למען מטרה טובה אתה יכול לשאת פנים בגאווה, המדינה היא אכן ארנק גדול, כולם מוזמנים לשלוח את ידם כל אחד לפי כוחו, ואכן היה למפלגת שס כח, כח למנות או להוריד מפלגות מהשלטון,