אני חושבת..
שאם מישהו לא יכול להרשות לעצמו מחיר של גור (בין אם הוא גזעי או לאו) הוא לא יכול להרשות לעצמו את הגידול. נגיד שזה בהתחלה רק הגור... אחר כך צריך גם אוכל.. ואז צריך טיפול וטרינרי שוטף.. וצריך גם משחקים, וצעצועים, וחטיפים, ולפעמים מלונה או כלוב טיסה... וכשהכלב מתבגר גם אילוף.. ואז עיקור או סירוס.. וכשנוסעים פעם מהבית פנסיון... ההוצאות הן אין-סופיות. מאז שאני זוכרת את עצמי חסכתי כסף ליום שאני אקבל כלב... וממש לא חשבתי שזה יגיע לסכומים כאלה.. ואם נעשה רשימה קצרה זה הולך ככה- הגורה עלתה 2500, כלוב טיסה 500, צעצועים וכל מה שמסביב יוצא לי כ-15 בשבוע, חיסונים ומנוי שנתי אצל הוטרינר כמעט 700 ואחת לחודש וחצי אנחנו קונים שק אוכל שעולה 270. אלה הוצאות בלתי פוסקות, ואם מישהו חושב שהשלוש מאות - חמש מאות שקל עבור הגור עצמו הם הוצאה שקשה לכסות לא יודע למה הוא נכנס... רק תחשבי מה קורה אם בנאדם מקבל את הגור, והוא באמת אוהב אותו והכל.. ואז קורה משהו, נגיד.. הקטנטונת שלי עברה תאונה שבוע שעבר.. ועכשיו ההוצאות עולות- היה ניתוח, הרדמה כללית, תפרים, אישפוז, צילומים, מעקב, אנטיביוטיקה וכו וכו... הרבה יותר פשוט למסור את הכלב ודי.. להשאיר אותו אצל הוטרינר, לזרוק אותו לרחוב מאשר להתמודד... וכשזה נוגע לכיס, אנשים פתאום עושים חושבים. אנשים שלוקחים כלב צריכים להיות מוכנים לזה.. מכל הבחינות.. לפחות זה מה שאני חושבת, וכמובן, זכותך לחלוק עלי