אז למה

[מיטללל]

אז למה

ישנו לילה ובלילה יש מחשבות, שבמהלכן מחליטים כל מיני החלטות ומתמלאים מוטיבציה ורצון בנוגע לדבר מסויים ולא מתאפקים עד בוא הבוקר כדי לממשם. ואז הבוקר מגיע, ואיתו חוסר החשק. וה"אין סיכוי שזה יצליח" או "למה בכלל חשבתי על זה". ולמה זה קורה כל כך הרבה פעמים?

 

[apl]

היי מיטל...

טוב,אז קודם כל זו פעם ראשונה שלי בפורום... עד עכשיו קראתי,הזדהיתי, חשבתי שהרבה דברים שאנשים מבטאים פה,קורים גם לי ,כמעט מדי יום ביומו... אפשר להגיד שאני באותה סירה כמוך..חושבת בלילה הרבה,מחליטה שביום למחרת אני יתחיל במהלך כזה או אחר,ישים דברים במקומם,יסדר את החיים המבולגנים שלי(לימודים,חברים,הורים,וענייני הצבא ההתחלתיים שכ"כ מלחיצים),ולבסוף,בבוקר כשאני מתעוררת לבצפר,ובקושי, אני בעצם חושבת שמה שתכננתי בלילה,עם המון מוטיבציה לשנות ולהבהיר דברים שונים בחיים שלי-פשוט אין לי כוח להתמודד... אני אומרת לעצמי "שזה" לא הגיוני,ושזה בטוח לא יצא לפועל,אז למה בעצם לטרוח? למה לבזבז את הזמן על מחשבות ותכנונים מיותרים... וכשאני חושבת על זה עוד פעם,מחליטה לקחת את העיניינים לידיים,לשנות,אני חושבת שעם כל הקושי...זה ישתלם לבסוף...זה יעלה בהרבה אנרגיה ומחשבות,אבל זה ישתלם והדברים יסתדרו במקומם(מקווה לפחות)...

 

[Idan91]

אולי כדאי להתחיל ../images/Emo187.gif

מלהגיד לעצמך שאת תעשי את הדברים האלה, או בצורת דיבור ישיר: "למחרת אני *א*תחיל... *א*שים" וכו´... ולא לצפות שאיזה מישהו מגוף שלישי לא ברור יעשה את זה.

 

[מיטללל]

../images/Emo123.gif ../images/Emo46.gif ../images/Emo123.gif ../images/Emo46.gif ../images/Emo123.gif ../images/Emo46.gif

 

[shellyland]

למה את כועסת?

היא צודקת. התחילי מזה שאל תגידי לעצמך "מחליטים" אלא "אני מחליטה". זאת אומרת - דברי ישירות עם עצמך והציבי לעצמך מטרות (ישימות!) ולא אמירות כלליות.

 

[שירה דיווידסון]

כמדומני שמיטל כעסה על תיקוני הלשון

או שלא?

שירה

 

[shellyland]

אבל זה לא היה תיקון לשון (או שכן?)

לא בכל פעם שהיא מעירה הערה סמנטית, זה בהכרח תיקון.

 

[Idan91]

למעשה, ../images/Emo187.gif

התיקון היה דו משמעי, גם מבחינה לשונית וגם מהבחינה שאת ראית.

 

[אושר מ]

שיו. מוכר כל כך. אבל אין לי תשובה..

 

[idanyd]

מוכר. כל-כך מוכר...

זה קורה אצל כולם, ואין לי מושג מה הסיבה לזה. אולי זה בגלל שיודעים שיש עוד לילה שלם, ולא חייבים להתחיל עם ההחלטה שלנו מיד. כשאנחנו יודעים שמשהו עומד ביננו לבין מימוש החלטה שאנחנו לא ממש שלמים איתה, הרבה יותר קל לקבל אותה. אולי משהו משתנה במאזן הכימי שלנו במח, והמחסומים הנפשיים שלנו פחות פעילים. אולי זה בגלל שההחלטות האלה התגבשו אחרי יום שלם של מחשבות, שהובילו למסקנה מסויימת, אבל בבוקר קמים עם "דף חלק" במחשבות שלנו, כך שהדרך לאותה מסקנה לא ברורה כמו בלילה. אני יכול להעיד שההחלטה שלי להזמין את שרית ("הבחורה שאני יוצא איתה". עד מתי, עד מתי? טוב, סילבסטר 2003, Here I come...) לצאת איתי התקבלה כאחת מאותן החלטות-לילה, שידעתי שאני עומד לוותר עליהן בבוקר, אבל קרה משהו לא מתוכנן - לא ישנתי בכלל באותו לילה. כך שלא התעוררתי לתוך חוסר החשק, ולהחלטה הזו לא הייתה הזדמנות להפוך את עורה. אז אולי זו גם שיטה - אם באה לך איזו מחשבה או החלטה, שאת רוצה לממש אותה, תוותרי על שינה לאותו לילה, וכך לא תגיע ההזדמנות לחשק לצאת. ואולי לא

.

 

[מיטללל]

תשובה טובה עידן

לא ידעתי שזה קורה לכולם. אתה צודק. אז איך בעצם שומרים על החשק, העל התעוזה? (מנצלת כל הזדמנות להשתמש במילה הזאת)

 

[לאזארוס לונג]

זה גרוע יותר כשעושים את אותו משהו

בלילה, ובבוקר שואלים "למה עשיתי את זה? מה חשבתי לעצמי?! אני כזה אדיוט". לפעמים צריך לפעול עפ"י אינסטינקט וזה לטובה ולפעמים ישנם דברים שבבוקר נראים אחרת ושווה לחכות איתם. זה לא קבוע, לצערי. מזדהה איתך ועם הסמיילים העצבניים שהפגנת כנגד עידן.

 

[מיטללל]

קפיץ קפוץ

,,,,,,,,,,,,

 

[שירה דיווידסון]

איך שומרים?

אולי אם אחרי שאת מחליטה, תכתבי את ההחלטה ואת כל מה שגרם לך להגיע אליה, לא תקומי בבוקר עם אותו חוסר אמון. שווה לנסות, לא?

שירה