אז למה זה טוב???
הורי יצאו לחופשה והביאו אלי לפנסיון {ארוח מלא} את כלב הפינצ`ר שלהם, בוני, כלב חמד שעלול לשמש כמעדן לשני המפלצות שלי השנאוצר והרוטוילרית. נתנו לו חדר {בשירותים} הכנסו לשם את הסלסלה המפוארת שלו, המים, האוכל וכמובן שלא שכחנו לשים את החטיף החביב עליו, דוגלי, שאיתו הוא מקנח בסוף כל ארוחה. בתי בת הכמעט שלוש החליטה שיהיה לו יותר נוח לאכול את המעדן {דוגלי} רטוב וערבבה לו את הדוגלי עם המים ובטח אתם מתארים לעצמכם איך נראתה כל הסביבה הקרובה, אנדרלמוסיה שלמה. ראיתי את המחזה והזדעזעתי, גם ככה השעה היתה כבר מאוחרת בשביל להתחיל לנקות ואוףףףף, עכשיו אין מנוס. ואז עשיתי את אשר איני נוהגת לעשות, הרמתי את הקול, נסיתי להסביר לה לאפרוחית, כמה שאני כועסת ושבוני לא אוכל ושותה ביחד מאותה צלחת, כמו שאנו לא שותים ואוכלים מאותה צלחת {רק חבל שהטונים היו קצת גבוהים}. התבוננה בי האפרוחית, התבוננה והתבוננה, לא הורידה ממני את העיניים, התבוננה כלא מאמינה, שאני האמא שלה, שבדרך כלל כל כך שלווה ורגועה, פתאום צועקת. תגובתה לא איחרה לבוא, הפרצוף התעוות ובכי קורע לב פרץ החוצה, בכי של סימני שאלה, בכי ששואל ``את אוהבת אותי???``. מבלי להרגיש ומבלי לחשוב פעמים אספתי את האפרוחית אלי לידיים ומצאתי את עצמי מחבקת אותה, מלטפת, מנשקת ומנחמת. אז מה המוסר השכל שהיא קיבלה מכל הבלאגן????
הורי יצאו לחופשה והביאו אלי לפנסיון {ארוח מלא} את כלב הפינצ`ר שלהם, בוני, כלב חמד שעלול לשמש כמעדן לשני המפלצות שלי השנאוצר והרוטוילרית. נתנו לו חדר {בשירותים} הכנסו לשם את הסלסלה המפוארת שלו, המים, האוכל וכמובן שלא שכחנו לשים את החטיף החביב עליו, דוגלי, שאיתו הוא מקנח בסוף כל ארוחה. בתי בת הכמעט שלוש החליטה שיהיה לו יותר נוח לאכול את המעדן {דוגלי} רטוב וערבבה לו את הדוגלי עם המים ובטח אתם מתארים לעצמכם איך נראתה כל הסביבה הקרובה, אנדרלמוסיה שלמה. ראיתי את המחזה והזדעזעתי, גם ככה השעה היתה כבר מאוחרת בשביל להתחיל לנקות ואוףףףף, עכשיו אין מנוס. ואז עשיתי את אשר איני נוהגת לעשות, הרמתי את הקול, נסיתי להסביר לה לאפרוחית, כמה שאני כועסת ושבוני לא אוכל ושותה ביחד מאותה צלחת, כמו שאנו לא שותים ואוכלים מאותה צלחת {רק חבל שהטונים היו קצת גבוהים}. התבוננה בי האפרוחית, התבוננה והתבוננה, לא הורידה ממני את העיניים, התבוננה כלא מאמינה, שאני האמא שלה, שבדרך כלל כל כך שלווה ורגועה, פתאום צועקת. תגובתה לא איחרה לבוא, הפרצוף התעוות ובכי קורע לב פרץ החוצה, בכי של סימני שאלה, בכי ששואל ``את אוהבת אותי???``. מבלי להרגיש ומבלי לחשוב פעמים אספתי את האפרוחית אלי לידיים ומצאתי את עצמי מחבקת אותה, מלטפת, מנשקת ומנחמת. אז מה המוסר השכל שהיא קיבלה מכל הבלאגן????