אז למה התחפשתי?
זהו, שלא כולם זיהו, ולא כולם הבינו, שאלו- גרוזינית? צוענייה? גבר? התשובה היא לא. מי שראה את הסרט "פרידה" (ומי שלא ראה - שיראה דחוף דחוף, גם סרט מקסים וגם אישה מדהימה) או שמכיר את הציירת פרידה קאלו, היה מזהה אותי (מישו מכיר?). ובכל מקרה.... אני לא אצרף כאן תמונות של התחפושת שלי..... אבל אני אצרף כאן כמה תמונות להתרשמות כללית. לפרידה היו חיים קשים. היא חלתה בפוליו ועברה תאונת דרכים קשה ביותר, והתחילה לצייר בחודשים הארוכים שהיא היתה מרותקת למיטה. היה לה חבר - דייגו ריוורה, צייר גם הוא, מבוגר ממנה בהמון שנים, ושמן מאוד. הציורים שלה קשים מאוד, גם להסתכל עליהם הרבה זמן עושה בבת אחת גם כאב גדול בפנים, וגם אי אפשר להפסיק להסתכל. שליש מהציורים שלה הם היא עצמה. היא מאוד אהבה לצייר את עצמה- היא אמרה שזה המראה שהיא מכירה הכי טוב. וכן, היה לה שפם וגבות מחוברות
זהו, שלא כולם זיהו, ולא כולם הבינו, שאלו- גרוזינית? צוענייה? גבר? התשובה היא לא. מי שראה את הסרט "פרידה" (ומי שלא ראה - שיראה דחוף דחוף, גם סרט מקסים וגם אישה מדהימה) או שמכיר את הציירת פרידה קאלו, היה מזהה אותי (מישו מכיר?). ובכל מקרה.... אני לא אצרף כאן תמונות של התחפושת שלי..... אבל אני אצרף כאן כמה תמונות להתרשמות כללית. לפרידה היו חיים קשים. היא חלתה בפוליו ועברה תאונת דרכים קשה ביותר, והתחילה לצייר בחודשים הארוכים שהיא היתה מרותקת למיטה. היה לה חבר - דייגו ריוורה, צייר גם הוא, מבוגר ממנה בהמון שנים, ושמן מאוד. הציורים שלה קשים מאוד, גם להסתכל עליהם הרבה זמן עושה בבת אחת גם כאב גדול בפנים, וגם אי אפשר להפסיק להסתכל. שליש מהציורים שלה הם היא עצמה. היא מאוד אהבה לצייר את עצמה- היא אמרה שזה המראה שהיא מכירה הכי טוב. וכן, היה לה שפם וגבות מחוברות
עמית, אהבתי..