אז למה בעצם טולקין ?

[ארו]

אז למה בעצם טולקין ?

מה, לא קראתם אף ספר טוב אף-פעם ? לא התרגשתם מספר אחר ? וודאי שכן ! אז למה לקחת את האחד הזה ולחפור בו כ"כ עד שמדברים את השפות הדימיוניותשבו, זוכרים כל פרט שולי לגבי איזו דמות שהוזכרה בהערת-שוליים צדדית. למה ? ארו - האחד אבי השאלות.

 

[Lambengolmo]

תשובות אפשר למצוא בכמה הודעות שבשני

פתילים עצומי מימדים שהתפתחו בפורום באורט. חפש בעיקר את ההודעות שלי (GandAlf), של שירלימיר, ושל גרומיט.

 

[pallidfool]

שאלה טובה ../images/Emo13.gif

תהיתי בנוגע לה... הגעתי למסקנה בעניין. הדבר הראשון, שקיים גם בעולמות אחרים (אך אינו מתקרב להיות מפותח כבשל טולקין), הוא שלדת מידע מסוימת. (אני מצטער על כך שאני אומר את השלושה הבאים באותה נשימה): עולמו הנפלא של טולקין, העולם של ה.פ. ועולם הפוקימונים (כן...) - הם כמעין שלוש דרגות של הפיתוח. בפוקימון יש מידע לגבי היצורים שניתן ללמוד, כלומר, אין הצופה מוגבל לרצף העלילתי של התוכנית, אלא יכול ללמוד על היצורים, ולקשר בכך פרקים שונים. דבר זה מתגבר בעולמו של הארי פוטר, בו יש לדעת לא רק בתחום קטן (כמו בפוקימון, יצורים וגיאוגרפיה), אלא בכל התחומים, דבר ההופך להסטוריה, או לעולם עובדתי ומוצק. אעיר שבעולמו של הארי פוטר, למרות שקיים הפיתוח ההסטורי העובדתי לכל תחומי העולם, אין מידע רב. כמה עשרות לחשים, אנשים שהוזכרו, חיות, גם הסטוריה של המשחק קווידיץ´, ועוד מידע פזור. לפי מיטב הבנתי, בפוקימון קיים מידע רב יותר לגילוי, למרות שהוא מוגבל לתחום אחד בעיקר, דבר המונע פיתוח של עולם מלא. עוד משהו - סביר להניח שכמה מחסידי ה.פ. יתנגדו להשוואה בין מורכבות עולם הפוקימון לעולמו של ה.פ., ואבקש מהם לא לקפוץ. הפוקימון היה במקור משחק אסטרטגיה מהנה לגיימבוי בו היה המידע הרב. אצל טולקין (סוף-סוף), שני הפרטים הנ"ל מגיעים לשיא בלתי נתפס. הפיתוח נעשה בכל תחומי החיים, שירים (האהובים עלי במיוחד), שמות, מקומות, הסטוריה מלאה, עלילות גדולות כפרטיות, והדבר הענק (אולי מכל) - השפות. טולקין פיתח כ-15 (14? 17? 19? אני כבר לא זוכר) החל מילדותו, ורובן משולבות בעולמו המדובר. מידת הפירוט היא עצומה גם-כן. הסטוריה אדירה, הנפרשת במלואה על אלפי עמודים, הכוללת מידע המתאים להיות מיתולוגיה אמיתית. דרך אגב, זו אכן הייתה אחת ממטרותיו של טולקין - ליצור לארצו, אנגליה, מיתולוגיה. בנוסף לכך, לטולקין, שהיה מרצה ופרופסור לשפה האנגלית (על כך הערה בסוף), הייתה יכולת אדירה ובלתי נשנית, לדעתי, להמחיש עולם בחן ויופי עצום. אין בפי מילים להעביר את הרגשותי כשאני קורא שיר פשוט (גם על כך הערה בסוף). טולקין כתב כבשיר. המילים נעימות ומתאימות. ברגעים מסויימים, (לדוגמה בסצינה בה מתואר אראגורן במלוא הדרו, בספר השלישי) בהם אני רואה בעיני את ההתרחשויות, ומרגיש אותן במלוא עוצמתן. לדמויות דרגת פיתוח רבה. אני חש יראת כבוד לגנדאלף, כשבקור רוח נעמד מול משרתו של מלקור, הואלא הרשע - הוא הבאלרוג, בעוד בהגיעו להוביטון שבפלך, אני חש בחביבותו, ומרגיש אותו מזווית אחרת. אין בפי מילים לתאר את התחושות שהיו לי בקריאת ספרו של טולקין, שר הטבעות, ואת שאר ספריו. אדגיש שקראתי את כל ספרי הארי פוטר מספר פעמים (חלקם כ-5), אך הם כולם, כאחד, מתגמדים לאין-ערוך מול אדירותו של טולקין. תודה. הערה א´ - טולקין היה מרצה ופרופסור באוקספורד שבאנגליה, לשפה האנגלית. הוא חקר, למד, לימד והיה בקיא ב- Middle ו- old english - אלו הן "הגרסות" של השפה האנגלית, שהתקיימו לפני כ-600 ו-1100 שנים בערך (בהתאמה). ד"א, אם מישהו מעוניין לראות דוגמות לשירים וסיפורים באנגלית העתיקה, שיבקש. הערה ב´ - השיר אותו אני הכי אוהב הוא השיר אותו סאם שר (מס´ עמודים לפני סוף הכרך הראשון), על טרול והעצם שגנב (עמ´ 201 בגרסה האנגלית שברשותי). השיר הזה מעביר לי את החלק (האולי אהוב עלי ביותר) של הפלך. קשה לתאר זאת, הטבע, העליזות, השלווה, וכך גם את הרשעות של הטרולים, שאינם חכמים ותככנים, אלא נולדו כרשעים וכך יהיו, מעצם היותם הם. בברכה, אני.

 

[ארו]

mid & old english

אני אשמח אם תפנה אותי לדוגמא. מה שיש לי הכי ישן הוא בסביבות 1300. תודה.

 

[Lambengolmo]

ניתוח מעניין

הרי כמה קישורים. שני הקישורים הראשונים נוגעים להערה הראשונה, השלישי לשניה.

 

[pallidfool]

המון תודות !! (ל"ת)

 

[Lambengolmo]

על לא דבר