אז כמו שהבטחתי הנה ההמשך

[jesenia]

"בזבזי" ללא בושה!

מיד, אבל מיד את מפסיקה להתנצל על כל הוצאה שאת מוציאה. את חברה תורמת במשפחה (מה, לטפל בבית זה לא עבודה? זה ניהול עסק לכל דבר! וכהוכחה יש כל כך הרבה מכונים שמלמדים ניהול משק בית) ומגיע לך (בפקודה) ל"בזבז" גם על מספרה. אל תתחילי בשום אופן לחשבן ולהוכיח כמה ההוצאות שלך מחושבות ומוצדקות - זה לא הענין כאן, ובעצם בכך את נותנת לגיטימציה לדברים שלה (בכך שאת מתייחסת אליהם בכלל). אני מבינה אותך לגמרי

(כשלא עבדתי הרגשתי אותו הדבר בדיוק, והייתי מונעת מעצמי דברים שאני אוהבת בסופר!), תשכחי מזה. כל כסף שנכנס הביתה הוא ש ל כ ם. איזה סכסכנית מגעילה. איך בעלך מתייחס לטענות האלה?

 

[Lady of Russell]

כן ראיתי כמה היא צריכה.

לגבי המצב שלי, אני בברוך פחות או יותר כמוך... רק שלי זה הריון ראשון. אני פוטרתי במאי אשתקד, ותוך כדי קורס הסבת אקדמאים (אוקטובר) נכנסתי להריון... כבר לא היה טעם לחפש עבודה. אצלי זה יותר מורכב אם תרצי יותר פרטים, במסר.

 

[snowhite1064]

Lady of Russell שלחי לי מסר. מה יש

מותר לי רק לקטר? אני גם צריכה לתת כתף ל"בכות" עליו.

 

[אנילה1]

שילגיה. את כעוסה ועייפה והכל.

תארי לעמצך שלא הייתה לך משפחה מורחבת. את גרה עם בעלך ו3 ילדים בחו"ל. נולדה הבת הקטנה. אין על מי לסמוך. לא היית מסתדרת? בטח שכן. כל הרוגז הזה על המשפחה הוא ממש לא טוב לך אחרי הלידה. תחשבי שאין לך משפחה בכלל. ותסתדרי לבד למען השם. עד שלא תעשי את זה בעצמך, לא תדעי כמה כוחות יש לך. כמה מהר את מסוגלת להתאושש. מי צריך את הרוגז של המשפחה. כן עזרו לא עזרו מה עשו ומה לא עשו. אז אכלת פלאפל, נו אז מה? מה קרה? למה לעשות כזה עסק מכלום. העצבים יותר גרועים מכל דבר אחר. את תהיי אדם יותר אם תעשי הכל לבד עם בעלך כאילו שאין לך משפחה מורחבת. שיהיה לך הכל במזל. וכל טוב להולדת התינוקת

 

[snowhite1064]

אנילה, זה בדיוק מה שקרה. הייתי בלי

עזרה והסתדרתי מצויין. אני לא מקטרת בגלל שאני מפונקת שצריכה שיעשו לה, או בגלל שאכלתי פלאפל. שבוע אחרי הלידה כל יום הייתי הולכת עם התינוקת והבן האמצעי (וכל התפרים) לקחת את הבת שלי לגן ומהגן (אני גרה קומה רביעית בלי מעלית). עשיתי את זה לבד (ואפילו לא קיטרתי על כך לאף אחד). אבל למען השם, אומרים שהאדם מוטב מהבהמה ועוד משפט מבריק הוא "בשביל מה יש משפחה". הרי שהם רוצים משהו הם יודעים מהר מאוד לבוא אלינו בבקשות. את האוטו. ואת זה שכל שנה בערב יום כיפור ב-5 בבוקר בעלי צריך לנסוע במיוחד עד הקריות כדי לקחת אותה לבית העלמין להשתטח על הקבר של אמא ואבא שלה היא לא שוכחת לבקש (כאשר אני צריכה להישאר כל היום בבית עם הילדים ולבשל ולנקות כי הוא נוסע איתה ואח"כ חוזר הרוג והולך לישון) תביני, אני בנאדם בכלל לא קוטר. אפילו ההורים שלי יגידו לך. הם רואים אותי רצה ומתרוצצת לבד ובגלל זה הם מציעים לי עזרה. הם אפילו לקחו את הכלב שלנו אליהם עוד כאשר הייתי בהריון בחודש חמישי. בגלל שהייתי בשמירה ועכשיו בגלל שאבא שלי אומר שאני לא יכולה לדאוג גם להוציא את הכלב לבד עם שלושה ילדים (בעלי יוצא מוקדם וחוזר מאוחר מהעבודה) הפורום הזה הוא על מנת לשחרר קיטור על מנת שלא אוכל את עצמי מבפנים. אחרת אם הייתי טיפוס קוטר הייתי רצה לספר לחברות ולא הייתי צריכה את הפורום. חוץ מזה שאת בעצמך עזרת לבנך כאשר אישתו נסעה לחו"ל . אז מה ? נכון כאב לך קצת הגב והרגשת לא טוב בעקבות כל זה, אבל תחשבי כמה זה עזר לבן שלך. אני בטוחה שיום אחד הוא יעזור לך גם.

 

[אנילה1]

שילגיה, אני מרגישה מחוייבת לבן שלי.

לא לכלתי. ככה אני מרגישה. אני לא מסוגלת לעזוב את הבן שלי בשעת צרה. ולכן באתי להיות איתו. ולא קצת כאב לי הגב, הייתי הרוסה מרוב עייפות. לקח לי חודש לחזור לעצמי. והלחץ דם עדיין לא יציב מאז. את יכולה לשחרר קיטור כמה שאת רוצה. אבל באמת, זה בסדר שהבו לוקח את אמו לבית קברות. לי אישית זה לא היה מפריע. לא נורא שחזר עייף, הוא ילך לנוח ויתאושש מהר. הוא צעיר. את האוטו שלי לא הייתי נותנת לאף אחד. אני בטוחה שתוכלי להסתדר. כדאי לקחת קצת מרחק מחמותך וגיסתך, תני לעצמך זמן להתאושש בשקט מהלידה, ולחזור לצורת חיים נורמלית. בינתיים עדיף שלא תראי את חמותך וגם לא כדאי לדבר איתה ועם גיסתך. תגידי להם שאת עייפה ואין לך כוח לדבר אפילו בטלפון, ובטח אין לך כוח לביקורים. לתינוקת לא יקרה כלום אם היא תכיר אותם רק בגיל 6 חודשים.

 

[snowhite1064]

אני בעיקר נעלבתי בשביל בעלי. את

אומרת שאת מרגישה מחוייבת כלפי הבן שלך ולא כלפי כלתך. בעלי הוא זה שהיה לבד בבית עם שני ילדים בני ארבע ורבע ושנתיים וחצי ושהיה צריך להביא לי דברים לבית החולים (כי כאמור אוזפתי ללא הכנה לכך שיילדו אותי באותו יוום. אימי אושפזה גם היא ולא יכלה לדאוג לי. אבי עבד בחנות שלהם עד השעה 20:00 בערב, אז אם הייתי מבקשת ממנו משהו הייתי מקבלת את זה מאוחר מדי ואחי עבד) בעלי גם דאג לאימי שהייתה מאושפזת והיה מביא לה דברים. אז השאלה שלי היא למה חמותי לא הרגישה מחוייבת לעזור לבן שלה? אני לא הייתי נהנית מזה שהיא לוקחת את הילדים במשך יומיים לכמה שעות. או מזה שהם יאכלו במשך יומיים אוכל שהיא בישלה. אני הייתי בבית החולים. אז את מבינה למה הכעס שלי? לא רוצה שתעשה שום דבר בשבילי כי אחר כך היא תרצה שאחזיר לה בריבית דריבית . שגרנו אצלה חודש וחצי אחרי החתונה. גרנו שם רק חודש וחצי כי היא גירשה אותי משם אחרי זה. היא אמרה לבעלי שאם אני לא שוטפת את כל הבית ועוזרת לה אז היא לא רוצה לראות אותי אצלה בבית יותר. הוא יכול להישאר אבל שאני אלך, ואמרה לו שבאותו ערב היא רוצה את המפתח חזרה. בעלי התקשר אליי לעבודה ואמר לי שהיא מאוד כועסת עליי והיא מבקשת שאצא ולכן הכי טוב שנעבור להוריי על מנת למנוע עימותים מיותרים. אז כל הכלים, המצעים ומגבות שקיבלנו לחתונה היא לקחה לעצמה. היא אמרה לבעלי שהחשבונות חשמל ומים גדלו שהיינו שם והיא לא לקחה מאיתנו כסף אז מן הראוי שהדברים האלה ישארו אצלה לאות תודה. לא משנה שאנחנו שילמנו על קניות האוכל, ולקחנו אותה באוטו לכל מיני טיולים שהיא ביקשה ולא ביקשנו שתשלם דלק. שאני הכרתי את בעלי הם היו אוכלים על צלחות של הצבא. כי היא עבדה בתור מנקה במפעל צבאי. אז היא הייתה מביאה משם צלחות, כוסות וסכו"מ. עכשיו יש לה כלים יפים בזכות מה שהיא לקחה לי, למרות שהיא לא מארחת אף פעם. התלונה שלי על זה שהוא לוקח אותה לבית הקברות היא בגלל שהיא מתעקשת שזה יהיה ערב יום כיפור. מה יש יום שישי אחד לא טוב? ובגלל זה הוא צריך לצאת מאוד מוקדם בבוקר והוא חוזר מאוחר בצהריים (כי אחר כך היא רוצה שהוא יקח אותה לשוק). נכון שהוא צריך לעזור לאמא שלו. גם אני עוזרת להורים שלי אבל קודם הם מוודאים שזה לא מפריע לעניני המשפחה הפרטית שלי. אני חושבת שעכשיו שבעלי גר איתי ומגדל איתי 3 ילדים הוא צריך לעזור לי לא פחות מאשר לה. בפועל הוא כל השבוע עובד עד מאוחר ולכן אין לי עזרה ממנו. בסוף שבוע אני משתדלת לתת לו לנוח בגלל השעות הרבות שבהם הוא נמתא בעבודה. אבל בערב יום כיפור שאני לחוצה לסיים את בישול הארוחה המפסקת ולשטוף את הבית אני חושבת שהוא יכול לעזור לי עם הילדים ולהוציא אותם קצת לגן שעשועים או אפילו ישחק איתם באחד החדרים על מנת שלא יהיו לי בין הרגליים. אבל מכיוון שהוא עסוק בלהיות הנהג של מיס דייזי. אין לו זמן וכוח להיות עם הילדים שלו. באותו ערב הוא הולך לישון ראשון.

 

[jesenia]

למה את לא מדברת איתו?

בסופ"ש, או איזשהו זמן - קצר ככל שיהיה. שיחה רגועה, לא שיחה בה את שוטחת בפניו כתב אישום. פשוט תגידי לו מה שכתב כאן בדיוק. שאת מעריכה אותו על זה שהוא עוזר לאמא שלו, אבל שהיית רוצה שיבדוק לפעמים אם את מסתדרת, שאל לא סופר וומן. אז אולי שיסיע אותה לבית הקברות, אבל יוותר על השוק. אם הם לא יודעים להציב את הגבול ולדאוג שענייני המשפחה שלכם לא יקופחו, אז את ובעלך צריכים לעשות כן. אני מבינה שקל לדבר וקשה לעשות.

 

[Lady of Russell]

טיפ

כל מה שאת רוצה שישאר שלך, תשמרי אצל הורייך. אני לא יודעת עד כמה שזה רלוונטי עכשיו, אבל את המתנות שקיבלת לחתונה היית שומרת אצל הורייך וזה היה היום שלך. זה מה שאני עושה (לא שאני לא סומכת על חמותי, אבל מי יודע מה ילד יום?).

 

[אנילה1]

שילגיה, חמותך בעלך ואת מתנהגים

כאילו אתם באותו גיל. חמותך ילדותית מאוד. היא לא מתנהגת כמו אדם בוגר. תהיי את הבוגרת. לא יודעת איך ותחשבי על זה. זאת המצעתי: שימי גבולות, ואל תכנסי לויכוחים איתה או עם בעלך על אמו. היא תנסה לחממם אותך ואת תשתקי. בעלך ינסה לחמם אותך על אמו או אחותו, אבל את תמשיכי לשתוק. הבגרות שלך תהיה בשתיקה. את האוטו אל תתני בשום אופן, הוא רק שלך.

 

[אנילה1]

שילגיה, חמותך בעלך ואת מתנהגים

כאילו אתם באותו גיל. חמותך ילדותית מאוד. היא לא מתנהגת כמו אדם בוגר. תהיי את הבוגרת. לא יודעת איך ותחשבי על זה. זאת המצעתי: שימי גבולות, ואל תכנסי לויכוחים איתה או עם בעלך על אמו. היא תנסה לחממם אותך ואת תשתקי. בעלך ינסה לחמם אותך על אמו או אחותו, אבל את תמשיכי לשתוק. הבגרות שלך תהיה בשתיקה. את האוטו אל תתני בשום אופן, הוא רק שלך.

 

[snowhite1064]

אגב, רק עכשיו קלטתי משהו . שלא

תהיינה אי הבנות. אני מתגוררת במרחק 45 דקות הן מהוריי והן מחמותי . ההבדל הוא שאימי נוסעת ב-3 אוטובוסים כאשר היא "מרגישה" שאני זקוקה לעזרה . כל יום כל היום אני לבד מ-6:00 בבוקר ועד 22:00 בלילה עם שלושה ילדים. קורה שלפעמים גם אני נשברת, כמו עכשיו. אני חולה ובכל זאת מניקה כל שלוש שעות ומטפלת בעוד שני ילדים בני ארבע ורבע ושנתיים וחצי. המכונת כביסה שלי כבר שבוע בתיקון במעבדה אז נשברתי ואני מקטרת. אני בטוחה שהרבה מכן מבינות אותי.

 

[עצמית]

../images/Emo124.gifגליתrt

 

[גליתrt]

מה?../images/Emo12.gif

 

[עצמית]

רק רציתי לדעת אם החלמתם כבר

 

[ענתר]

שלגיונת

חזקי ואמצי את נראת לי מה זה חזקה עם שלושה קטנטנים כאלה, אני לא הייתי יכולה לעשות חצי ממך. ממש כל הכבוד לך, את יודעת מה הייתי מאחלת לך? לגור כמוני במרחק שעתיים ורבע מחמתי. אמנם אותו מרחק מהורי, אבל שאני כבר ממש צריכה עזרה היא באה. אני מכירה את הבעלים האלה שהמשפחה מעל הכל, אבל שוכחים שעכשיו את היא המשפחה. הגיעה הזמן שתחנכי אותו אבל צריך לחשוב היטב כיצד ואחרון חביב אכן כאן המקום לקיטורים, ואם משהו מנסה לחנך אותך כאן, את רשאית לפנות אלי באופן פרטי. כאן המקום לחיבוק אוהב והבנה, עצות לדעתי רק כשמבקשים ענת

 

[אנילה1]

שילגיה, זה בסדר שאת מקטרת.

אם זה עוזר לך לא להרגיש לבד, אז תפאדל תמשיכי לקטר שלא תרגישי בדידות.

 

[rrina]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

בכיף תקטרי. זה כ"כ כיף שיש פורום שאפשר לקטר בו בלי להרגיש "רכלנים"!!!! והכי חשוב שיהיה לכם הרבה מזל טוב ושתמיד תהיו מאוחדים בתוך הקן הביתי (אבא-אמא-ילדים) ושתמיד תוכלו לעזור לאחרים ושאף פעם לא תצטרכו שאחרים יעזרו לכם. לגבי החמות: "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות" ואולי כן תקחי מאנילה בכל זאת את המסקנה הסופית: אולי את באמת לא צריכה לעזור לה, אם היא לא עוזרת לך? ואז גם לא תרגישי כל כך פגועה מההתנהגות שלה כלפיך? ועוד עצה שקיבלתי משכנה שלי פעם: פשוט אל תדברי עם בעלך על המשפחה שלו. אל תזכירי אותם. אם הוא מדבר עליהם פשוט תעברי נושא. (ותספרי לנו....) תתפלאי, אבל השיטה הזו חוסכת 70% מהסכסוכים.... זהו. והעיקר שיהיה לכם בע"ה הרבה מזל טוב ובריאות!!!!! (למדתי מסובלנית לברך....

)

 

[snowhite1064]

את העיצה שלך לדבר כמה שפחות עם

בעלי על המשפחה שלו אני בהחלט מיישמת. אבל אימי אומרת שהיא עברה לא פחות ממה שאני עברתי (אם לא יותר) ועד שהיא לא התחילה לדבר איתו בשקט ושלווה ולהראות לו מה היה בגו הוא לא שם לב לפרטים הקטנים האלה. לגברים זה לא מפריע אם אמא שלו לא מפנה מהשולחן או שאמא שלו אומרת לילדים :"אל תקשיבו לאמא" (ואני נשבעת לכם שככה היא אמרה לילדים שלי. בגלל שאמרתי שאני לא מרשה שוקולד לפני ארוחת ערב) שרוב הזמן הם אפילו לא מקשיבים למה שההורים שלהם מדברים. אבל אם אני אשב איתו בשקט ובשלווה ובלי צעקות ואסביר לו מה היה לנו היום הוא אולי יפתח את העיניים שלו ויראה בדיוק מי זה המשפחה שלו. ולמה אני אומרת שגברים כנראה לא קולטים? כי לבעלי יש אחות מהנישואים השניים של אבא שלו (כבר ציינתי שהמשפחה שלו זה טלנובלה?) והיא בקשר מאוד רופף איתו רק בגלל שאימא שלה חינכה אותה שצריך לתת כבוד לאבא גם אם הוא נודניק ומעצבן. היא לא אוהבת את כל ההצגות שלו ואת ההתנהגות שלו. אז פעם בחודש היא קופצת לביקור קצר ומתקשרת פעם בשבוע להגיד שבת שלום. בעלי לעומת זאת מתקשר כל יום ומרגיש מחוייבות גדולה אליו (ולא משנה שבמשך 10 שנים בעלי לא ראה את אבא שלו כי אבא שלו התחתן שוב פעם והוא אפילו לא סיפר לבעלי שהוא מתחתן שוב פעם ושתהיה לו אחות למחצה. בעלי גילה את זה שהוא היה בן 16 אחרי שאביו התגרש בפעם השנייה. כבר ציינתי שזה טלנובלה?) אני בטוחה שאף אחד לא מאמין שיש משפחה כזאת על אמת, אבל תאמינו לי. אני לא כל כך יצירתית. המציאות עולה כאן על כל דמיון.

 

[jesenia]

גם שיחה בשקט ובשלווה

יכולה להפוך לריב קיצוני, אז בזהירות.... ואנשים לא קולטים (לאו דוקא גברים) מתוך הרגל. לזה הוא רגיל ואת זה הוא מכיר, וזה שהוא מכיר את ההפך (משפחתך, לדוגמא) לא זה מה שיביא לו את ה"הארה". אגב, גם שיחה מעמיקה, או שתיים, לא יעשו כן. זה יקח הרבה זמן, והרבה סבלנות. לבח"לי אני עדיין צריכה להסביר למה לא נעים לי להשאר שם לבדי, ולמה להיות שם בסופ"ש זה לא ממש "מנוחה" בשבילי. וזה אחרי שהוא כבר "הבין".