אז.. כמו כולן

כמהאפשר

New member
אז.. כמו כולן

קוראת כאן כבר הרבה זמן. מוצאת את עצמי נכנסת כמעט כל יום, לוחצת על הקישור שפתאום שמתי לב שמופיע במועדפים.
מתחברת כמעט לכל הודעה.
לא כל כך יודעת מה לכתוב ומאיפה להתחיל.

אני חושבת שמה שאני מרגישה זה בעיקר הרבה בושה.
אם אני מסכמת הכל להגדרה אחת אז אולי הכחשה.
הרבה נסיון להסתיר ולדחוק הכל פנימה, שלא להראות מה הולך בתוכי.
אני לא מדברת מבחינת אכילה- אלא יותר מבחינה רגשית, מבחינת פחדים וחששות וכו'.


זהו, זה נראה לי מספיק להתחלה?
בוקר טוב לכולם.
 
ברוכה הבאה


אחד מהיתרונות במקום הזה הוא שמקשיבים בו למרחקים (ובצורה איכותית!) ככה ש*כאן* את לא צריכה לצמצם אותך לאף הגדרה - או לצמצם בכלל. כל מה שאת רוצה לכתוב (במסגרת התקנון) הוא מבורך ומספיק. רוצה לספר עוד עלייך? לנסות לתמלל, כמה שנכון לך עכשיו, חלק ממה שהולך בתוכך?
שוב, ברוכה הבאה. מקווה שתמצאי פה את המקום שאני מוצאת.
 

כמהאפשר

New member
הי

לא יודעת אם יש מקום שאני מוצאת את עצמי בו.
אפילו שכולם(הורים, מטפלים) חושבים שזה מטומטם.
אולי לרגעים ואז זה חומק ממני.
 

כמהאפשר

New member
תודה

הגבתי אתמול, ההודעה לא הופיעה עדיין משום מה.

כתבתי שעל אף כמה כמה מטופש שזה נשמע לכל הסובבים(הורים, מטפלים),
על אף הביטול וההקטנה-
אני לא יודעת אם יש מקום שאני מוצאת בו מקום או בכלל, את עצמי..
 

כמהאפשר

New member
שאלות קשות

תודה על הקישור.

כרגע לא נמצאת בטיפול, ניסיתי בעבר, לפרקים. לא בעבר הרחוק וזה לא תפס אף פעם.
דבר אחד שהבנתי הוא שאני תמיד בורחת, לא בוטחת במטפלים.
הגדירו את זה שאני בועטת במערכת שמטפלת בי(לא יודעת אם זה נכון, אני כן מנסה. מי שאני מרגישה שאמיתי איתי בהתיחסות שלו כלפיי אני אמיתית איתו עד הסוף. אבל האמון שלי מתהפך בשניות, נניח אם אני עם כל הלב פתוחה מול איש טיפול ואז נוצר מצב שאני שומעת אותו מדבר עליי בצורה מזלזלת או מקלל. או שאני ממשיכה להאמין באופן עיוור, כאילו לא שמעתי ולא ראיתי- מתעלמת ומסרבת להכיר במציאות או שאני משתנה מהקצה לקצה אבל עדיין מתעלמת להתמודד בפועל עם הסיטואציה)

האם המצב הוא סוד- תלוי מה את תגדירה בתור המצב.
אני מדברת על הפרעות אכילה בעברי. אני אומרת שהיום אני שומרת על תזונה.
אבל לא מדברת על המצב האמיתי, על כמה עמוק זה באמת מגיע, על איך זה מתבטא באמת בחיים שלי.
לא יכולה ולא רואה את עצמי יכולה.
אולי סלקטיבית, לפעמים, "מקיאה" אפיזודות על אנשים מסוימים אבל גם לא באמת שומעת אותם או מאמצת ומיישמת את מה שמגיבים לי.
 

hory0

New member
ברוכה הבאה..

אני חושבת שהרבה מהכותבים כאן יכולים להתחבר לתחושת הבושה, או לכל הפחות אדבר בשם עצמי.. והניסיון לדחוק ושאף אחד בחיים האמיתיים kt יידע מה באמת קורה בתוכינו..
אך לפחות פה, מקווה שתרגישי בנוח לחשוף את מה שנכון לך, לשתף במה שמתחולל בפנים ותקבלי את מה שאת זקוקה לו..

welcome!
 

כמהאפשר

New member
תודה רבה על התגובה

יש מישהו בחים שלך שאת משתפת או הצלחת בעברך לשתף באופן מלא?
להראות, לחשוף, להחשף?
בהפרעות אכילה, באופן ניהול החיים שלך,
באיך שזה, את, סדר יום, הפרעות אכילה נראים?

ושוב תודה על התגובה..
 
ברוכה הבאה

באמת שכיף בפורום הזה!
אנחנו לא יודעות מי את, ואת יכולה לחסוף מה שבא לך וכמה שבא לך.
הפורום מאוד מקשיב ותומך!
 

כמהאפשר

New member
תודה:)

מקווה כמו שכתבתן שאצליח לכתוב ולהצליח לפרוק מעט ואולי להעזר, עם הזמן.
 

כמהאפשר

New member
למה בושה.. (ט')

זה רק כמה מילים ומאדו שטחי-
אבל אלה דברים שקשה לי לתאר שיש לעוד מישהי כאן וברמות כאלה.
על איך שהחיים שלי נראים
איך שאני חיה.
איך שהבית שלי נראה.
איך המקרר שלי נראה.
הבלגן.
כמה זמן לא ניקיתי.
לא סידרתי.
הכל זרוק.
ריח של אוכל. של מזון.
איך שאני אוכלת ומכינה- הריח הזה. לא של אוכל כמו שאנשים רגילים לאכול.
הדברים שמלחיצים אותי והאופן בו הם מלחיצים(אי וודאות, לרוב האנשים יש בעיה כשרוצים לצאת איתם ולי יש בעיה כשמישהו מדבר איתי כי אני נלחצת להיות בקשר. אני נלחצת כשמדברים איתי, כשלא מתקשרים או כשאני יודעת שצריכים להתקשר- ועד שלא מתקשרים אני באי שקט. ואז אחרי שמתקשרים אני בהיי. שזה גם אי שקט. אותו הדבר עם להפגש. אז אני פשוט לא נפגשת.)
דרכי ההתמודדות.
איך שאני יוצאת מהבית, כי רוב הזמן אין לי כוח ללבוש על עצמי משהו חוץ מדברים ענקים ולטפח את עצמי.
אני לא יודעת אם אדם שרואה אותי בדייט היה יכול "להריח" או לנחש איך אני נראית ביום יום- ואם כן.. זה מעורר רחמים.

ועוד
 
שמחה שבחרת לשבור את המסך ולכתוב

להתחלה זה סבבה לגמרי

ןלהמשך- איך שתרגישי, בקצב שלך, נשמח לשמוע עלייך.

ברוכה הבאה
 

כמהאפשר

New member
תודה:)

כתבתי למעלה כמה תשובות. נתתן גם לי נקודות למחשבה, במהלך הנסיון לענות על מה ששאלתן.
 
למעלה